המלאכיות של חוף אשדוד

ביום שישי שעבר הגולשות אולגה שולקין ("זה לא נתפס!") ומישל אלביליה ("אצל גולשים יש מן ערבות הדדית") הבחינו בשני נערים שנמצאו בסכנת טביעה, סמוך לחוף התאילנדי באשדוד. בזכות תושייתן ובעזרת המצילים והגולשים שהיו במקום, הצליחו למשות את הנערים מהמים ולהציל את חייהם

צילום: אסי וטורי, רועי אבוטבול, שרונה גוטמן
שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

ביום שישי שעבר, שתי חברות, מישל אלביליה בת ה-41 מאשדוד, ואולגה שולקין בת ה-36 מגן יבנה, גולשות חובבות, היו במקום הנכון, בזמן הנכון ובאמצעות תושייה רבה, הצליחו להציל את חייהם של שני נערים, שהיו בסכנת טביעה. אותם נערים, (על פי דיווחים, לא אשדודים) נכנסו ביום שישי בצהריים למים, נסחפו לעומק והיו בסכנת חיים ממשית. עד שהגיעו המלאכיות על ה'סאפ', אולגה ומישל, להן הנערים ודאי חייבים את חייהם.

שולקין, הגולשת על גלשן גלים, היא מהנדסת בחברת 'HP'. בנוסף, היא סטודנטית בקורס מאמני כושר במכון ׳ווינגייט׳ ובזמן שנותר לה היא עוסקת בקרוספיט. השבוע היא סיפרה לנו על מעשה גבורתה: "ביום הזה הכל קרה בצורה לא מתוכננת. הייתי צריכה להיות בלימודים במכון ׳ווינגייט׳. בהתחלה תכננתי להיכנס למצודה, אבל לא הרגיש לי טוב, אז הלכתי לחוף הקבוע. הייתי בעומק הים במים ובקושי שמעתי את אותו הנער שזועק לעזרה. התחלתי להקשיב יותר והיה נדמה לי שאני רואה ראש בתוך המים. ואז שמעתי שוב הצילו ואז נפל לי האסימון והבנתי שמישהו זועק לעזרה. הטעות שלי הייתה שהייתי צריכה מיד להזעיק עזרה נוספת לפני החתירה אליו. במקום זה ישר חתרתי אליו. שמעתי אותו צועק 'הצילו, אמא'. אמרתי לו 'תחזיק בגלשן'. רק הפנים שלו היו מחוץ למים. לא יודעת כמה זמן הוא יכול היה להחזיק מעמד. התחיל לצעוק לי 'אל תעזבי אותי'. הוא גם היה בלי לבוש מתאים. הוא היה קפוא לגמרי וממש בשוק. החוף היה נורא רחוק והייתי כבר עייפה, כי הייתי מלא זמן במים. אז אמרתי שאנסה לקרוא לעזרה. התחלתי לצעוק הכי חזק שאני יכולה ולנופף בידיים. למזלי היו עוד 3 גולשים בסביבה שראו אותנו. שמנו את הנער על אחד הגלשנים וככה כקבוצה הוצאנו אותו החוצה. מזל שרכב ההצלה עבר שם כי הילד היה קפוא. היה בן 16 או 17. תוך כדי שאנחנו מוציאים אותו, ראיתי את חברה שלי, מוציאה מישהו נוסף מהמים, עם עוד כמה גולשים במקביל. וזהו. שמנו אותם בג'יפ והצוות הפעיל חימום."

מה הרגשת אחרי שזה נגמר?

"הייתי קצת בשוק האמת. שמעתי על מקרים כאלה שגולשים מצילים אנשים שנסחפים. לא חשבתי לרגע להיות בסיטואציה הזאת. אח"כ שאלתי את חברים שלי, 'נניח והייתי לבד, איך הכי נכון להציל'? כשחתרתי אליו, חששתי. כי היו הרבה מקרים של מישהו שמציל וטובע בעצמו. הבן אדם בהיסטריה. הוא יכול למשוך אותך פנימה. הסבירו לי ואמרתי לעצמי שאני סוג של שמחה שזה קרה. כי בפעם הבאה אשים יותר לב לסביבה. אומרים לי הצלת בן אדם וזה לא נתפס לי. במוצאי שבת האחרון, קיבלתי טלפון מאבא של הילד. אמר לי שהם לא ידעו שזה מה שקרה עד כניסת שבת. הוא אמר לי שהמשפחה רצתה להיפגש ולומר לי תודה רבה על מה שעשיתי. לדבריו, האבא של הנער, הוא רב והמשפחה מתגוררת בעיר שדרות".

מישל אלביליה: "מדינת ישראל צריכה לשנות את החוקים"

כאמור, אולגה יצאה לגלוש עם חברתה מישל, שגלשה על ה'סאפ' שלה, באזור אחר במים וזיהתה את הנער השני שהיה בסכנת חיים. בזכות תשומת לב והרבה אומץ, הצליחה כמו חברתה, להציל נפש בישראל. אלביליה, אמא לחייל, היא גננת, שלאחרונה פתחה חברת שליחויות, בעקבות משבר הקורונה. השבוע היא סיפרה לנו את סיפור הגבורה מהעיניים שלה והביעה הרבה תסכול: "זה לא פעם ראשונה שזה קורה. גם לפני מספר חודשים זה קרה לי בחוף יא'. עזרתי לאדם מבוגר מאוד לצאת מהמים. בשבוע שעבר גלשתי מול ה'ליגל'. ראיתי את השניים נכנסים למים. ראיתי אותם הולכים לטבוע. זה היה ברור לי שזה מה שהולך לקרות. אנחנו לא יכולים לגלוש בכל מקום, אלא רק בתנאים של גל. מי ששוחה, לא אמור להיות באזור שאנחנו גולשים. הרבה פעמים זה מסכן אותך או הורס לך את ה'פאן' של הגלישה. יש מקרים שאתה צריך לוותר על הגל, כדי לא לפגוע במישהו ולהתרחק ממנו. ואז אתה מקבל תשובות כמו 'אל תדאגי לי', 'אני יודע לשחות'."

"כשמצאתי את הילד במים, הוא היה בהיסטריה. 'בבקשה אל תעזבי אותי'. ניסיתי להרגיע אותו ואמרתי לו שמצאו את החבר שלו. קודם כל, הכל מתחיל מהרתעה. מכל סיפורי הגבורה, אף אחד לא מדבר על זה ש/מדינת ישראל לא עושה שום דבר בשביל להרתיע מלהיכנס למים. אם תעשה טיול בשש בבוקר או ב-4 וחצי, אתה תמצא לא מעט אנשים שבאים לשחות ואין שירותי הצלה. אמהות מביאות את ילדיהם בשעת שקיעה בלי הצלה. ואז אתה אומר לעצמך, 'למה אתם עושים את זה'??? הרבה פעמים אני גולשת בשעות האלה. אני גננת. באופן אוטומטי העיניים שלי הולכות לילדים. כי זה אופי. אני תמיד מחפשת אותם. כולנו הגולשים הם כאלה, יש מין ערבות הדדית, כשמישהו מסיים גל, אז מסתכלים לראות אם הוא בסדר. ראיתי שני נערים בלי חליפת גלישה. אני רואה שהם נכנסים למקום מסוכן, אבל לך תחנך אותם עכשיו."

מישל ממשיכה ונזכרת ביום שישי שעבר: "בקיצור, באותו יום למזלם של הנערים, הרוח נשבה מצפון לדרום. חתרתי באמוק. הרוח הביאה את ה'הצילו' אליי. חתרתי כמה שיותר מהר. הוא היה בהיסטריה. יאמר לזכותו שהוא דאג לחבר שלו בתוך כל ההיסטוריה. משם עבר הפטרול הוא ראה אותנו מסמנים ואז הם קלטו שקורה משהו. המצילים בהתחלה לא הבינו שאני צריכה עזרה. המשכתי לסמן, עד שבא גולש חמוד צעיר שהבין ואמרתי לו שיחזיק את הנער ואז חתרתי החוצה והזעקתי עזרה. וזהו, ככה בעצם המציל בא ועזר והוצאנו את הנער מהמים."

לסיום, מישל מותחת ביקורת על מה שקורה בחופי אשדוד ומציעה: "עד שלא תקום צעקה רצינית, של ענישה, זה לא יפסק. לא יכול להיות שבימי קורונה גולשים קיבלו 5000 שקלים קנס ואנשים שמסכנים את עצמם על בסיס יום יומי, בלי שירותי הצלה, לא מקבלים שקל קנס. בשביל שזה יפסק, מדינת ישראל צריכה לשנות את החוקים. לא רק בשביל אותו אידיוט שנכנס, אלא גם בגלל זה שמסכן את עצמו בשביל להציל אותו. רוב הסיכויים שהוא עלול להטביע אותי, אך המצפון שלי לא ייתן לי לראות אותו שוקע ולא לעזור לו. זה המוסר מול ההישרדות. המדינה צריכה לתת את הדעת, כי היו לא מעט אסונות. למה שדברים כאלה יקרו??"  

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן