מאות ליוו למנוחת עולמים את אהרון כהן מוותיקי העיר. המנוח עלה ארצה עם הוריו מתוניס, בגיל צעיר עבר לקיבוץ כיסופים בעוטף עזה כדי לעבות ולהגן על הקיבוץ, התגייס לצנחנים, השתתף ברוב מלחמות ישראל. במלחמת ששת הימים רשם יומן קצר שבו תיעד את המלחמה, וכך הוא כותב ״המצב היה מאוד מתוח ועמדה לפרוץ מלחמה, היינו אמורים לצנוח בסיני ולהצטרף לכוח של אריק שרון, ברגע האחרון הירדנים פתחו כנגד כוחותינו באש והופננו להעלות לכיוון ירושלים, עברנו דרך בורמה ואיך שהגענו לא הפסיקו לירות עלינו. ירדנו מהאוטובוסים שעלו באש, תפסנו מחסה ומיד השבנו אש והתקדמנו לעיר העתיקה דרך שער האריות. אהרון זכה להיות בכוח הראשון שפרץ לכותל ושיחרר את ירושלים. בזמן שכולם היו עסוקים בצילומים של תמונות מרחבת הכותל, אהרון התיישב בצד וכתב מכתב לאהובה שלו, רחל. וכך כתב לה ב-7/6/67: ״לממי החמודה הרבה נשיקות חמות, היום יש קצת זמן ואני יושב לכתוב לך מעל המקום ההיסטורי של עמינו, הכותל המערבי בירושלים העתיקה, רק היום גמרנו לכבוש אותה וזה לפני כשעה ועכשיו יש מלא חיילים מתפללים ובוכים ליד הכותל המערבי. אין לי עוד זמן ואני צריך לקום, לשמור על המכתב הזה, שלך אהרון".
אחרי השחרור מהצנחנים החליט להשתקע באשדוד בימיה הראשונים, שם פגש את רחל בתחנת האוטובוס, ויחד עם העיר צמחו ושגשגו, ואין איש בעיר שלא הכיר את אהרון ורחל. המנוח מראשית דרכו עבד בענף היהלומים ולאחר מספר שנים היה בעלים של מלטשה עם שותפים שכללו גם את אחיו דוד פנחס, בעסק שהעסיק מעל 150 עובדים. לאחר מספר שנים זיהה משבר בענף, לא היסס לסגור את המפעל ופתח חנות תכשיטים מצליחה יחד עם אשתו רחל שכל וותיקי אשדוד מכירים ומוקירים.
לפני 20 שנה סגרו את החנות המיתלוגית ברובע א׳. אהרון הפך לספורטאי קם כל יום בשש בבוקר, צעד 5 ק"מ ושחה בים בקיץ ובחורף.
בן 85 היה במותו, הניח אשה, 3 ילדים: אלי, אתי, ועמיר ועשרה נכדים.
