כמה אנשים אתם מכירים, שהיו מוכנים לוותר על המעמד והטייטל, ולשוב לעסוק במקצוע שאינו פיקודי, רק כדי לסייע למאמץ המלחמתי?
זיו וקנין, בן 21 מאשדוד, הוא בדיוק כזה. זיו במקור מפקד קורס של כטמ״ם, אשר אמון על ההכשרה של הטכנאים שמתחזקים את הכטב״מ, ואחראים שהוא יבצע את הפעולה המבצעית שלו באופן שוטף.
בשבעה באוקטובר היה בביתו ובשמונה באוקטובר כבר הוסב להיות טכנאי, וויתר לתקופה על תפקידו כמפקד על מנת לסייע במאמץ המלחמתי.
זיו גדל ברובע ה', למד במקיף י', אביו נהג הסעות, אימו עובדת במשרד עורכי דין.
להיכן התגייסת מלכתחילה?
"בהתחלה קיבלתי שיבוץ למערך הטכני בגלל בעיה עם הפרופיל, ואז התהליך היה להתמקצע ולעבור הכשרה, ואם רואים לנכון במהלך הקורס מתקדמים לפיקוד. אז בעצם התחלתי ממש כמו כולם".
היכן היית בשביעי לאוקטובר?
"כמו הרוב, קמתי לאזעקות ולממ"דים, לאט לאט התחילו בצבא להבין מה קורה, עידכנו בסביבות עשר, ולמחרת כבר שלחו אותנו לבסיסים לתגבר אותם".
מדוע ויתרת על תפקידך כמפקד וחזרת להיות טכנאי?
"כולם נכנסו למצב של חרום כי אין זמן להכשיר. יש שבועיים שלושה וצריך להוריד טכנאים לפעולות. ספציפית הייתי בין קורסים, אז ביקשתי לתגבר את החבר׳ה בטייסת וכך עשיתי בסביבות שישים ימים עד סוף נובמבר".
מהי התרומה הכי גדולה לדעתך בתפקיד?
"תשמעי, זה בא בהמון מובנים, מהפן הרגיל של חייל שתורם ועד הפיקודיות. אבל ספציפית בתפקיד הזה רואים את התרומה ממש בשטח. פתאום את פותחת חדשות ורואה פעולה ויש לך אנחת רווחה, ואת אומרת ׳וואו׳ זה משהו שאני עשיתי הלכה למעשה. אני שבועיים לפני שחרור ויש לי סיפוק כשאני רואה את החיילים שהכשרתי אותם. חיילים שלא ידעו מה זה מברג ויודעים לתחזק מטוסים ברמה מקצועית".
מה תעשה אחרי השחרור?
"אני נכנס לקבע בעזרת השם, הופך להיות מפקד מקצוע תפקידי לבדוק שהחיילים שמגיעים באמת יש להם פוטנציאל לפעולות מבצעיות כאלו,, כי יש הרבה עבודה תחת לחץ ועומס".
