הכי קרובה לאלוהים: האשדודית שבונה ספרי קודש

זהבה בנימין (61) הייתה ילדה מוכשרת ומופנמת, שהתעקשה ללמוד בפנימייה מקצועית לאמנות, למורת רוחה של המשפחה המרוקאית, שחששה שהבת המחוננת תתרחק מהבית ולא תלמד במגמה עיונית. בפנימייה זהבה פרצה דרך, כנערה היחידה במגמת גילוף בעץ, והמורה שלה לפיסול בעץ התעקש שתמשיך למדרשה לאמנות. מאז עיצבה אלפי ארונות קודש ופריטי עיצוב יחודיים ברחבי הארץ ובעולם, היא מומחית לעשרות טכנולוגיות שהקשורות לעולם תכנון בתי הכנסת, ופריטים בעיצובה כולל יונת השלום המפורסמת, הוענקו לנשיא ארצות הברית, למלך חסן ממרוקו ולמלך ירדן

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

יש דברים בחיים שלא שוכחים. כמי שהחלה דרכה העיתונאית בגיל הצעיר 14, יצא לי כמובן לא פעם לראיין אדם מסויים כאשר שנינו צעירים מאוד ואז כעבור עשרות שנים, לראיין אותו שוב, כאשר הוא ואני למעשה העברנו חיים שלמים ומיליון תהפוכות ולכן הלב דופק ונרגש.

כך בדיוק קרה לי השבוע, כאשר ראיינתי את זהבה בנימין, מעצבת ארונות הקודש מספר אחד בארץ ובעולם, שגדלה באשדוד. מייד נזכרנו שתינו בראיון שערכתי עמה לפני עשרים וחמש שנים!! כאשר שתינו היינו הרבה יותר צעירות והיא לגמרי בתחילת דרכה, עדיין לא ידעה עד כמה מפורסמת ומצליחה היא תהיה.

ההתרגשות של שתינו גדלה, כאשר קראתי את הערך על שמה בוויקיפדיה ונדהמתי לגלות, שחלק ממנו מבוסס על הראיון שאני ערכתי עמה בעיתון "השבוע באשדוד" במרץ 1996, תחת השם "ידי הזהב של זהבה". ידי הזהב האלו מועמדות היום לפרס ישראל ונושאות בכל כך הרבה הצלחות מרשימות וייחודיות.

זהבה היא הבכורה מבין חמשת ילדיהם של שלמה אלמקייס ז"ל ממרקש, שעלה ארצה במסגרת עליית הנוער והיה קבלן בניה נודע, ואמה חנה שתיבדל לחיים ארוכים, שעלתה מפז בשנת 1956. ונכדתם של הרב מסעוד אלמקייס זצ"ל, שהיה רב ושוחט במרקש והרב שמעון אסולין זצ"ל, החייט הידוע ממרוקו אשר שימש כחזן בישראל. סבתה מסודי אסולין זצ"ל סייעה רבות בחברת קדישא. מעל לכל, היא גאה להיות צברית ומהווה תוצר ברור של החינוך הישראלי השורשי.

היא נולדה בשנת 1960 בבית החולים "קפלן" ובגיל 5 עברה משפחתה מקרית גת לאשדוד, תחילה התגוררו ברובע ב' ולאחר מכן ברובע ו'.זהבה מתארת את עצמה כילדה שתקנית וסגורה כמו "דג", אשר אביה שירת כקצין חינוך ראשי במלחמת יום הכיפורים והביא לביתם הררי ספרים, אותם קראה בשקיקה. החיבור לאמנות היה מהבית, מצד אמה עסקו בבדים ומצד אביה בתכשיטנות וזהבה שאבה השראה מכולם.

את עבודות המקרמה שלה היא ביצעה מחבלי הסימון באתרי הבניה של אביה ומכרה בגלריית "ענבל" ברובע א'. בגיל עשר מכרה פורטרטים שציירה בפחם ואובחנה כילדה מחוננת ומוכשרת במיוחד, שלמדה ציור שמן ואף זכתה בגיל 12-13 בתחרויות לכתיבה יוצרת:  "אני זוכרת שקיבלתי את הפרסים ב"בית סוקולוב" וזה היה כמו לטוס לחוץ לארץ בשביל הוריי. רציתי ללמוד בפנימייה מקצועית אך ההורים לא כל כך שמחו שאלמד אמנות ואעזוב את הבית. אבא לא הבין איך הילדה החכמה שלו תלך ללמוד כזה מקצוע ולא במגמה עיונית. אני רציתי להגיע לפנימייה מעשית, לעבוד בידיים, ואני מאושרת שהתעקשתי על כך".

זהבה למדה בפנימיית חוות הנוער הציוני בירושלים במגמת אמנות והתמחתה בגילוף בעץ, שם כבר פרצה דרך כנערה היחידה. 

מורה הפיסול שלה, ניצול השואה בנו גליקמן, זיהה את הכישרון הנדיר ועמד על כך שהיא תמשיך ללמוד בסיום התיכון במדרשה לאמנות (שחלק ממוריה הם יאיר גרבוז, רפי לביא, יוסף שאלתיאל ורן שחורי). שם למדה טכניקות דקורטיביות לצד אמנות מודרנית ובמקביל לימדה ילדים הסובלים מאוטיזם ותסמונת דאון במכון למחקר, בניהולו של פרופ' ראובן פויירשטיין.

כאן הייתה סגירת מעגל, שכן פויירשטיין הוא האדם שהעלה את אביה ממרוקו ארצה, במסגרת עליית הנוער.

את דרכה בתחום העיצוב החלה בחברת תכשיטים שהקימה "הילת הכסף", תכשיטיה נמכרו בחברת ה.שטרן והצליחו מאוד. לאחר מכן פנתה לתחום היודאיקה ופתחה בשנת 1989 את סטודיו זהבה בנימין לעיצוב וייצור חפצי חן ותשמישי קדושה לבתי כנסת. היא עיצבה מזוזות וספרי תורה קטנים, שנרכשו על ידי יהודים אמריקאיים והתפרנסה בכבוד. היא כיתתה רגליה בין מפעלי יציקות מתכת וחריטה.

"הילדה הזו תבנה לנו ארון קודש?"

היא החלה לייצר חנוכיות בסגנון מודרני וקינטי, וכן מזוזה אחת ויד אחת לספר תורה. בתערוכת יודאיקה בינלאומית שנערכה בזמנו בארץ, ביקשה מחבר אמן "גבריאלי", שמשפחתו ידועה בטליתות היפהפיות שהיא אורגת, להציג את מוצריה. בעיקר הייתה גאה בסט שחמט מודרני שאותו יצרה.

קבלן שנכח בתערוכה, ראה את המזוזה ואת מגוון הטכניקות וזיהה את הכישרון וביקש שתבנה ארון קודש כ"תכשיט ענק", שהרי הוא "היהלום שבכתר". זהבה מתארת את ההפתעה הגדולה שבהצעתו, ואת הקסם במעבר מארון קודש שמנשקים לארון קודש שמעצבים במו ידינו.

רבני הישיבה הגיעו לסטודיו שהיה אז בביתה, היא זוכרת איך הרב מיכאל טולדנו דפק על דלתה ושאל: "אמא בבית?" כי נראתה כמו ילדה. הקבלן הציג בפניו את האמנית והרב שאל: "הילדה הזו תבנה לנו ארון קודש"?

היא עוד זוכרת כיצד הוצבו לה שני תנאים לבניית ארון הקודש: הראשון, שהארון יהיה קל לפתיחה, השני שיגרום לכל אדם להתפעל מהארון, שהוא היהלום שבכתר היהדות. היא עמדה בשניהם בהצלחה רבה ומאז הכל היסטוריה.

כיום, זהבה מתמחה בעיצוב, תכנון ובניה של ארונות קודש וספרי תורה. היא לעיתים מעצבת חלק מהאלמנטים ולעיתים מתכננת את כל החלל הפנימי של בתי הכנסת, בצמוד לאדריכל. מזמינים אותה לתכנן בתי כנסת של כלל העדות, ספרדים, אשכנזים, כורדים, עירקים, חרדים וחסידים, בבתי כנסת מסגנונות שונים. היא אף עיצבה ותפרה מצנפות לרבנים ראשיים ומנורה מיוחדת לחסידות בעלזא בבית שמש.

בכל עבודה היא מבצעת תחקיר מקדים ומעמיק של המנהגים והעיצובים המותאמים לה וכמובן עומדת בכל המגבלות ההלכתיות הנדרשות, אך מקורות ההשראה בהחלט מגוונים, כמו גלים וצדפות בבית כנסת שהשקיף לים באילת. היא כמובן רכשה מגוון של ספרים בתחום בתי הכנסת, בהם ספרים נדירים, כגון ספר שקיבלה מהרב של רומא אודות הספרדים.

עבודותיה מוצגות בלמעלה מאלף מבנים ואתרי ציבור בישראל ובכל העולם ועיצוביה כבר ניתנו כשי יוקרתי למנהיגים מרחבי העולם, לרבות בית המלוכה הירדני והמרוקאי ואף נשיאי ארצות הברית. המפורסם שבהם הוא כנראה פסל יונת השלום, שהוענק בטקס הסכם השלום בין ירדן לישראל לחוסיין מלך ירדן, למלך מרוקו חסן השני, ולנשיא ארצות הברית קלינטון . בשנה שעברה זכה הנשיא טראמפ לחנוכייה מעוצבת מידיה במתנה מנשות הדסה והבן בוש קיבל בזמנו חנוכייה בעיצובה מהנשיא פרס בחגיגות השישים למדינה.

מספר התערוכות בהן השתתפה כמעט בלתי נתפס, על הראשונה שהתקיימה בביתה בגיל 17 אף כתבנו בזמנו בעיתון "השבוע באשדוד". בגיל 18 כבר הציגה תערוכה בתיאטרון ירושלים, בדגש על הדפס אמנותי בהשראת אנדי וורהול ואמנות האינקה, מאז הספיקה להציג באינספור תערוכות נחשבות ברחבי הארץ ולעצב בתי כנסת בארץ ובעולם, ביניהם בית הכנסת של הרב פינטו ובית הכנסת של יוצאי גאורגיה באשדוד, בית הכנסת של הקהילה הלבנונית בניו יורק, עיצוב חלקת הזיכרון הממלכתית בהר הרצל, ועוד.

אחד הפרויקטים המיוחדים שתיכננה היה תיק ספר תורה שנתרם לבית כנסת בירושלים ביום השנה לפטירת הרב עובדיה יוסף זצ"ל. את התיק עיצבה כגלימת הרב ואת הכתר כמו המצנפת. הדבר אינו במקרה, זהבה הייתה קרובה לרב עובדיה יוסף, עיטרה את ארון הקודש והתיבה ב"יחווה דעת" ויצרה תיקים לספרי תורה בביתו. בליל פטירתו היא חלמה שהרב זצ"ל מניח יד מרגיעה על כתפה. בספר האורחים שלה ניתן למצוא חתימות רבנים נוספים, לרבות הראשל"צ מרדכי אליהו, והראשל"צ בקשי דורון. עיתון בשוויץ אף הכתיר אותה כאחת המשפיעניות בתחום התרבות והאמנות.

מה העיצוב הכי מרגש שלך?

"כל עיצוב חדש הוא מרגש, המפגש, ההיכרות והחשיפה עם אנשים שונים וסיפוריהם ואיך אני מסייעת להם להגשים חלום  מרתק ומפיח אוויר בנימיי . הידור מצוה הוא ההישג המשותף שלהם בעיקר ושלי ".

חשיבה מחוץ לקופסה: המצאות טכנולוגיות כמו ספר תורה קל משקל

זהבה כיום בת 61, גרושה ואם לשניים: דוד, דוקטורנט לאסטרופיזיקה וכיום מבצע דוקטורט שני בתחום אגמים וימים; ויהונתן, אקדמאי בתחום ההייטק, ארכיטקט די.בי.איי. וכן סבתא לחמישה. היא עדיין מגיעה לסטודיו ויוצרת במו ידיה, יחידה בארץ ובעולם בתחומה, מומחית בעשרות טכנולוגיות שונות בתחום ואף מועמדת לפרס ישראל. למרות הצלחתה הבינלאומית, זהבה צוחקת כאשר אני שואלת אם היא מיליונרית: "אני מתפרנסת בכבוד אך לא יותר. במקרה שלי, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, אני עושה עבודה שהיא בגדר שליחות ומחפשת כל הזמן להתפתח, שזה אומר להשקיע הרבה כדי להתמקצע."

מה עבר עלייך בתקופת הקורונה?

"זו הייתה תקופה לא פשוטה בה נסגרו בתי כנסת ולא היו הזמנות, הסגר הראשון הכניס אותי למעין "הלם קרב", כשהחופש האישי והמחשבתי חשובים לי מאוד ,זה היה מלחיץ! מאוד! ההתמודדות הכלכלית יומיומית הייתה קשה מנשוא. אך מצד שני, הקורונה נתנה לנו לחשוב מחוץ לקופסא.. אני הופכת כל מגבלה ליתרון, וכל רעיון הכי "הזוי" הוא מאתגר לפתח עוד ועוד…כך שהמיזם החברתי בשילוב בעלי מוגבלויות עם "קבוצת חן" חרשים אילמים היה טיבעי ביותר . הם איפשרו לעצב את חלקי ההדפסה במשקל מינימלי ובאיכות אופטימלית, כמובן בשילוב עבודת היד הייחודית לי".

למה הכוונה בפיתוח ספר תורה קל משקל?

"משקלו של ספר התורה הוא נושא חשוב מאוד למתפללים בבית הכנסת בהרמתו בעיקר. עובדה זו הטרידה אותי לאורך 35 שנות עבודתי. בתקופת מגפת הקורונה פיתחנו את תיק ספר התורה הקל ביותר בעולם ואנו מתקרבים לסיומו. נדרשנו לחשוב איך לפתח את מערכת הגלילה של התיק, להפחית את המשקל שלו, הדיגיטציה, להפוך את כל העסק המסורתי לחדשני. ביצענו זאת בטכנולוגיות הדפסת תלת מימד ושיתוף פעולה עם אנשים עם מוגבלויות שהפגינו כישורים מדהימים וחשיבה "מחוץ לקופסה", הם איפשרו לעצב את חלקי ההדפסה במשקל מינימלי ובאיכות אופטימלית, כמובן בשילוב עבודת היד הייחודית לי. בנוסף, הפכנו את כל האלמנטים בצורה קלה מאוד לשימוש מבחינה מכנית. פיתוח זה יאפשר שהלקוח יקבל יצירת אמנות ייחודית באיכות הטובה ביותר. ספר תורה ותיק זה ייתנו ביטוי למצוינות מהליגה הגבוהה ביותר בעולם".

את עובדת בתוך בתי כנסת, את אישה דתייה?

"אני לא אוהבת הגדרות או מידור כלשהו. אני מכבדת כל אדם בשוויון מלא. סממנים חיצוניים לא מרשימים אותי ואני מבקשת להגיע לסטודיו ב"לבוש הולם". אני אישה מאמינה ואוהבת את הקדוש ברוך הוא מעומק ליבי, אשתדל תמיד למצוא את הטוב שבכל דבר . לא ליפול ברוחי מפגעי הזמן וממצבים, בסוף הכל מסתדר .  אני אופטימית מטבעי."

ומה הכיוון הבא? אולי דובאי?

"בהחלט. אני מקווה לשיתוף פעולה פורה גם בדובאי ב"בית אברהם" ובמועצה הדתית העליונה של שלוש הדתות".

מה המוטו שלך? הטיפ להצלחה?

"מקצוענות מעל לכל! התשוקה לדבר"- כשהרצון ליצור בוער בעצמותייך.תאמיני בעצמך. לא לוותר ויהי מה.וכמובן, נחישות והתמדה והרבה הרבה אהבה."

ש. ומה החלום שלך?

"לפני הכל להיות בריאה. כל השאר, בונוס!"

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן