תעצמו רגע עיניים וזמזמו שיר. קרוב לוודאי שתצא מכם מנגינה שליוותה אתכם בזמן האחרון. ידוע כי אחד הדברים שסייעו לכולנו לעבור את השבעה באוקטובר ולהמשיך לחיות, הייתה המוזיקה. שירים רבים כל כך נכתבו על הכאב והצער, הזוועות והשבר, ואין בהם ריפוי אלא שיתוף, הזדהות, אולי אפילו אסקפיזם כלשהו, בכאוס שבו המדינה נמצאת עדיין בימים אלו.
300 ימים לאחר פרוץ המלחמה, אין אופק. החיילים לוחמים וחלקם נופלים, הצפון מופגז ללא הרף וגובה קורבנות, וגם חטופינו עדיין בעזה, 125 אחינו ואחיותינו, חלקם כבר לא בחיים, אך חלקם חיים ונושמים, וממתינים שיחלצו אותם מהתופת הזאת.
מי שהייתה עמם שם בגיהנום העזתי היא עמית בוסקילה ז"ל. עמית היפהפייה והמרשימה שהתה במסיבה ברעים, כאשר החלה המתקפה עם שחר, והמחבלים הארורים חדרו לשטח הארץ. היא החלה לברוח ומייד טילפנה לדודה, שמעון אטיאס, האיש שגידל אותה כמו אב, ותיארה לו את המתרחש. שמעון הציג בזמנו חלק מההקלטה המצמררת, בה היא אומרת לשמעון ולאמה אילנה "אני אוהבת אתכם", אך לא הציג את חלקו השני, כי קיווה לסוף אחר, האמין שיוכל להצילה.
לאחר שנודע שנהרגה סיפר, שלמעשה שמע באותה הקלטה כיצד יורים באחייניתו האהובה והיא אומרת למרבה הזוועה את תפילת "שמע ישראל", המסמלת גם זעקת פרידה מהחיים עבורנו היהודים.
נזכיר, שתחילה כלל לא היה ודאי שעמית חטופה, עקב האנדרלמוסיה שהייתה. גם בהמשך לפי דיווחי המשפחה, התקבל מידע על מצבה של עמית שלא היה ודאי, לעיתים אף נמסר שהיא נראתה בחיים, אך לא כך היה. שמעון סיפר בראיונות רבים, שהתקווה החזיקה אותו והידיעה, שעמית חזקה ומסוגלת להתמודד עם כל דבר.
המתח והייאוש היו גדולים ומי ששם קץ לחוסר הוודאות הייתה מציאת הגופה במבצע הירואי בעזה, יחד עם גופות נוספות, של שני לוק ויצחק גלרנטר. עם חילוץ הגופה על ידי חיילי צה"ל הגיבורים שלנו, כאשר אף היו סברות שונות על אותו מבצע והיו מי שטענו שהגופות התגלו בנס ממש, כאשר המבנה יועד להריסה ולפתע התגלו שקים.
כך או כך, נודע מהבדיקות שעמית ככל הנראה נהרגה כבר בשבעה לאוקטובר וגופתה נחטפה ללא רוח חיים. למרות הכאב העצום והאבל, הייתה בכך נחמה קטנה, שעמית הובאה לקבר ישראל ואף שגופתה חזרה שלמה ויפה ולבושה ועטויית תכשיטיה, בדיוק כמו בעת חטיפתה.
אגב, בהלוויתה של עמית השתתף אביה, שלא היה עמה בקשר כל חייה. המשפחה איפשרה לו להיפרד ממנה לפחות במותה.
הודעה מפתיעה מעדן חסון
מאז הובאה עמית לקבורה מחפשים חבריה הרבים דרכים שונות להנציח אותה ולהביע את הגעגוע. אחת מחברות אלו היא הזמרת מור רביעי. (אותה אתם ודאי מכירים בשם הבמה מור). היא נולדה ב-26 בינואר 2001 וכיום מוכרת כזמרת-יוצרת ישראלית בתחום המוזיקה המזרחית.
מור למדה באולפנת צביה באשקלון ושירתה כשנתיים בשירות לאומי בגן חינוך מיוחד. כבר בנעוריה, החלה להעלות לאינסטגרם שלה סרטונים שרה בחדר השינה ואף קיבלה הצעות להגיע לאודישן לתוכנית "הכוכב הבא" אך החליטה שלא להשתתף, כדי לכבד את כללי האולפנא בה למדה אז.
הפרסום המיוחל הגיע בעקבות הודעה ששלח לה הזמר האהוב עדן חסון, בשנת 2020 . השניים נפגשו אצל יעקב למאי והחלו לשתף פעולה, במסגרתה חתמה חוזה בחברת ייצוג האומנים "שרית הפקות". מור זכתה להצלחה מיידית והקול הענוג שלה מושמע ברשתות לא מעט. הסינגל הראשון שהוציאה, "תקרא לי מאמי", זכה ללמעלה מ-15 מיליון צפיות, לאחריו הוציאה את אלבום הבכורה שלה "הכל אצלך בסדר", בקיץ 2021.
הסינגלים הבאים כבר זכו להצלחה גדולה וצברו מיליוני צפיות ביוטיוב, מור סומנה כפורצת דרך לזמרות צעירות בסגנון המזרחי. ביולי 2021 ביצעה יחד עם הזמר המוכר ליאור נרקיס את הדואט "אין לי סיכוי", לאחר מכן נעשו שיתופי פעולה עם אומנים נוספים, כדוגמת עדן בן זקן, שכתבה לה את השיר "זיכרון ישן". הסינגלים המפורסמים הנוספים שלה הם "אני לא פה", "סופרסטאר" יחד עם סאבלימינל והצל. היא שרה את הדואט "חצי שלי" ו"אם לא אחזור", לצד אבי אבורומי ואת הסינגל הכי מצליח עד כה "אין אותנו יותר".
יחד עם הזמר עדן חסון הוציאה את "אל יקר" ויחד עם גל אדם (אחיו של) הוציאה את הקאבר ל"כשאת עצובה" של עמיר בניון. לבדה שרה את הסינגל "יאללה לך" ו-"באתי עד אליך", "כולם שמעו עלינו", "לא אותו אחד" והקאבר "אני חולם על נעמי".
"תשמרי עליי מלמעלה, מלאך טהור"
מור הייתה חברתה הטובה של עמית בוסקילה ז"ל, שהייתה גם הסטייליסטית שלה. באחת התוכניות סיפרה לצד הדוד שמעון על המוזיקה שעמית אהבה, מוזיקה נשית ואמונית, זמרות כמו מירי מסיקה ושירי מימון וזמרים כגון ביני לנדאו. יחד עם הזמר אבי אבורומי ביצעה מור את השיר שעמית אהבה "אין אותנו יותר".
מור סיפרה על עמית, שהייתה עבורה כמו אחות גדולה. השתיים בילו יחד בהופעה יומיים לפני השבעה באוקטובר. לאחר שנודע שעמית חולצה ולמעשה נהרגה, פרסמה מור בסטורי שלה מילות פרידה: "עמיתי??? כמה התחננתי שתחזרי, עשיתי הכל, נסעתי מהדרום לצפון לדרום לשמח חיילים לחזרתך, בלי שום תמורה, רק רציתי שתחזרי אליי, אלינו… כל עם ישראל חיכה לך. אני אוהבת אותך. תשמרי עלינו מלמעלה, מלאך טהור שלי".
מור הוציאה לזכר עמית את השיר המרגש "הילדים שלך שם", אשר פונה לעמית אך למעשה פונה לבורא עולם ומתחנן, להציל את הילדים שעוד נמצאים "שם". מילות השיר אותן כתבה מור יחד עם אופיר מלול, מרגשות וגורמות להזדהות מצד כל אחד מאיתנו: "עמיתי שלי, אנ'לא אשכח את יום שבת, את הכאב, איך שלקחו לי את הלב/ הייתי נותנת כל דבר שרק אפשר/ עוד מחכה, שתחזרי אליי מהר/ ועל הצוואר השרשרת שהבאת לי ואמרת ״מור, את הכי יפה הערב״. "עשה שהיא תחזור עכשיו/ אבא, שכלום לא יכאב/ זו הבת שלך, קוראת לך שם וכל העולם מתפלל אותם תשמור/ שתחזיר גם את האור/ קוראים לך/ הילדים שלך שם/ מול כל העולם/ זה לא הגיוני איך בשנייה/ המציאות פה התהפכה/ וגם הזמן לא מרפא/ ימים שהפכו לילות/ דמעות שלא הפסיקו לשנייה/ וכבר קשה לי לדבר".
"מחכה לראות שוב את עמיתי, לפחות בחלומות"
מור, מה שלומך בימים אלו?
"בסדר גמור, מתרכזת כמובן במוזיקה שזה עיקר חיי. אתמול בלילה הופעתי לחיילים בהתנדבות כמו בכל התקופה האחרונה. אני יודעת לעצור ולשמח חיילים וזה הכי חשוב בתקופה הזאת לדעתי, לגבש את העם, לתת אהבה, לכן אני עושה כל מה שאני יכולה כדי לתרום ולאחד, זה גם מה שמאוד עזר לי להתמודד מהשביעי לאוקטובר".
נלך לאחור, היכן היית בשבעה באוקטובר?
"היינו בבית באשקלון, ומכיוון שאני דתייה אז חגגנו חג ושבת, ישבנו כל המשפחה יחד בערב והלכנו לישון. בחמש בבוקר, כשעוד היה חושך, התחלנו לשמוע אזעקות ובומים חזקים. אמנם באשקלון אנחנו רגילים למרבה האבסורד לאזעקות ונפילות ויירוטים, כי נולדנו למציאות כזאת, אבל הבנו שקורה משהו חמור יותר, כי הבומים לא הפסיקו והאזעקות לא הפסיקו. בהמשך ראיתי שאבא לא הולך להית הכנסת כי הוא כבר הבין שקורה משהו גדול ואסור לצאת. כל השכנים התחילו להגיע אלינו, כי אמא שלי אחות במיון ותמיד מטפלת בכולם ומרגיעה, ואז כולם נכנסו אלינו בהתקפי חרדה והתחילו לומר מה ששמעו, שיש חדירה לבסיסים וחטיפות וכל מיני דברים ששמענו ולא האמנו שזה באמת מתרחש".
מתי הבנת שעמית ז"ל קשורה לכל הזוועות?
"רק בצאת השבת. כל השבת לא נגעתי בטלפון, למרות שרציתי לדעת מה קורה, הכל היה סגור. כבר לא היה חשמל, היינו בלי אור ובלי פלטה, אך לא הדלקנו כלום, כי אנחנו שומרים. בצאת השבת פתאום פתחתי את הטלפון ואז התחילו להגיע כל מיני הודעות וטלפונים ושיחות מוזרות ושאלות על עמית.. והייתי מאוד מבולבלת".
נשמע שזה זיכרון כואב…
"מאוד. וזו גם פעם ראשונה שאני מדברת על זה, כי עד היום הדחקתי. אני זוכרת שאמרו לי שעמית נעלמה, ואחר כך אמרו שעמית נחטפה, ואמרתי שלא יכול להיות. סירבתי להאמין. עד שהגיעה השיחה עם חברה משותפת שלנו, עדן וסילי, שבכתה ממש ואמרה לי שעמית חטופה ורק אז הבנתי שזו האמת. בכינו יחד והתקשינו להאמין שזה קרה. הרי רק יומיים לפני זה הייתי איתה, קנינו בגדים וצחקנו. אין מצב שקרה דבר כזה. אבל זה היה המצב. אחר כך גם פחדתי על עדן שהלכה לחפש אותה. זה היה ערב הזוי."
זוכרת איך הכרתן את ועמית?
"חיפשתי בזמנו סטייליסטית, כי היה מאוד חשוב לי להתלבש מיוחד ויפה אבל גם צנוע. חיפשתי כל כך הרבה מישהי שתבין אותי ותדע להכיר את הגוף שלי ואת ההעדפות שלי ושהכל יהיה צנוע. באחת הפעמים עדן המליצה לי על עמית ואמרה לי שהיא ממש רוצה להלביש אותי. הכרנו והיה חיבור מיידי. אני לרוב אדם די סגור, לא סומכת על אנשים מהר ולא מתחברת מייד, אבל עם עמית היה חיבור מושלם ומיידי. חיבור נשמתי. עמית הגיעה אצלי לרמות הכי גבוהות. סמכתי עליה ושמתי את כולי בידיים שלה. אמרתי לה מה שתגידי אני עושה. ידעתי שבאמת אכפת לה. והיא באמת רצתה שיהיה לי טוב ושכולם יהיו מרוצים. נתנה לי המון אהבה ושיתפה ברעיונות מיוחדים אבל לפני הכל ראתה אותי".
יש נחמה בהנצחה באמצעות שיר?
"אין נחמה. עמית לא פה וזה חור שלא יתמלא בי לעולם. אבל מצד שני אני מגיעה ממקום דתי, אז אני בטוחה שעמית נמצאת במקום טוב. היא הלכה על קידוש השם כי היא יהודייה וצדיקה. אז זה קצת מרגיע שהיא שומרת עלינו מלמעלה. חשוב לזכור, שהשיר נכתב כשהייתה חטופה ולא ידעתי שהיא נרצחה. לכן הוא תפילה לקב"ה שירחם ויחזיר אותה ואת כל שאר החטופים. אחר כך הפך לזעקה שאני מתגעגעת אליה כל כך".
מה לאחל לך להמשך דרכך?
"אני קודם כל מקווה שבעזרת השם עמית רואה את כל הפעמים שאני חושבת עליה ומדברת עליה בהופעות ואני מקווה להצליח במוזיקה ולהגשים את החלומות שלי ולהגשים את עמית דרכי כמה שאני יכולה. היא הייתה כל כך מיוחדת שקשה לחזור לחיים בלעדיה. ישרה ואכפתית ומאירה. הרגשתי כמו תינוקת בידיים שלה. כל הזמן חיבקה אותי, ראתה את הרגישות שלי. אני מקווה לראות אותה גם בחלומות ובעולם הבא ב"ה.
והכי חשוב, שעמית תשלח למשפחה היקרה שלה רפואה ובריאות ואופטימיות ושמחה, כי כל כך קשה להם לחיות בלעדיה והיא כל כך חסרה לכולנו".
