ההתחשמלות, המוות הטרגי, ותביעת הענק

כשלוש שנים לאחר שגיא שטיינפאייר בן ה- 14, התחשמל למוות על גג בניין בן 20 קומות, הגישו הוריו תביעה כנגד היזם, ועד הבית, חברת האחזקות, חברת חשמל והמשטרה. אמו של גיא: ״אני כל הזמן אומרת לבעלי, שחלה מאז מותו של גיא 'מה, אתה מוותר על מתנה שאלוהים שלח לנו , אם היינו יודעים שקיבלנו את המתנה ל-14 שנה היינו מוותרים?' ובעלי עונה שלא. ׳אתה צריך להיות גאה שהוא בחר בך להיות הורה ולא מישהו אחר, אתה קיבלת מתנה״

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

גיא שטיינפאייר ז"ל היה רק בן 14 כשהתחשמל למוות על גג בניין בן 20 קומות. כשלוש שנים לאחר מותו הגישו הוריו תביעה כנגד שורת גורמים: היזם, ועד הבית, חברת האחזקות, חברת חשמל, והמשטרה. בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי במרכז הם דורשים פיצויים בגובה של מיליוני שקלים.
מעובדות כתב התביעה עולה כי האירוע אירע בתשיעי ביולי 2017 כשגיא ז"ל ביחד עם שני חברים עלו לגג בניין המגורים ברחוב אקסודוס 32 באשדוד באין מפריע. הם טיפסו על סולם אשר היה מותקן בגג ועלו לגג העליון. כאשר הנער החזיק בעמוד תאורה לאיתות מטוסים, הוא התחשמל וכתוצאה מכך נפל על הגג ואיבד את ההכרה. צוות מד"א שהוזעק למקום העניק לו טיפול רפואי מציל חיים, אך ניסיונות ההחייאה עלו בתוהו ומותו נקבע במקום.
בא כוחם עו"ד דותן לינדנברג העוסק בתביעות נזקי גוף, טוען בתביעה כי הנתבעים התרשלו בכך שעמוד התאורה לא היה מאורק, לא דאגו לאמצעי פיקוח או לתדרוך של מנהלי אתר הבנייה, כדי לוודא כי העבודות על הגג מבוצעות באופן כזה, שאינו חושף המצויים על הגג לסכנת התחשמלות.
נגד ועד הבית וחברת האחזקות של הבניין נטען בין היתר כי התרשלו בכך שלא מנעו כניסה לגג, לא הציבו שלטים, לא מנעו את העלייה לגג ובפרט עליה על הסולם ויכלו למנוע את תוצאת התאונה הטראגית.
בתביעה נטען כי חברת החשמל, היזם וחברת האחזקות לא בדקו האם המוט לסימון והארה היה מאורק כמקובל וכנדרש; לא דאגו לבצע בדיקות בטיחותיות או לקבוע אמצעי פיקוח אחרים ולא עמדו על הסכנות הכרוכות בכך שהעמוד היה מחושמל.

צילום: דוברות המשטרה
צילום: איחוד הצלה


כלפי המשטרה נטען בין היתר כי שכנים התקשרו למוקד 100 של המשטרה והתריעו על כך שקיימים ילדים על גגות הבניינים באזור התאונה. על אף זאת המשטרה לא ביצעה דבר כדי למנוע עלייה של אנשים ללא אישור לגגות ולא נענתה לפניות האזרחים.
הנער היה בריא בגופו ובנפשו, נמרץ ומלא שמחת חיים והיה בעל הישגים גבוהים בלימודים. הוא התעתד ללמוד לימודים אקדמאים, כך שאלמלא התאונה הוא היה צפוי בעתיד להשתכר שכר גבוה. בנוסף נהג לעזור במשק הבית ובמטלות הבית ולאחר מותו הטראגי ובעקבותיו, מצבו הבריאותי של האב הלך והדרדר. הוריו מבקשים מבית המשפט לפסוק להם פיצוי של מיליוני שקלים עבור הפסדי שכר של בנם, הוצאות קבורה לוויה ומצבה, פיצוי עבור הפסדי שכר, פנסיה וקצבת זקנה לעיזבון בשנים האבודות ופיצוי עבור כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים. טרם הוגש כתב הגנה.

"גיא היה ילד שכולם אהבו"

ביולי האחרון מלאו 3 שנים למותו של גיא. לצד האזכרה המשפחה גם ציינה יום הולדת 3 למרק, האחיין של גיא שנולד במהלך ימי האבל. בשבוע הבא הם ילוו לחופה את בנם האמצעי אדי " הוא מתחתן עם ידידה של גיא" מספרת האם.
אמו של גיא נאונילה, עובדת בהוסטל " בית גיל הזהב" לניצולי שואה של עמיגור, מספרת על גיא, בן הזקונים שלה. "הוא נולד כשאחיו הבכור פבל היה בן 14 והאחר האמצעי אדי בן 10. לבעלי אלכסנדר יש עוד בת גדולה. שגרה בגרמניה גיא היה קשור לאחיו הם היו כמו הורים נוספים של גיא."
ספרי על גיא. איזה ילד הוא היה?
"גיא היה ילד רגיל, בשבילי היה גאון. ילד שמח. הוא ידע אנגלית פרפקט הוא למד לבד הוא ידע עוד מגיל קטן בגלל זה הוא דיבר עם כל העולם .הוא שלט במחשבים. אהב גם מכוניות הוא ידע מאוד מאוד טוב על כל כלי רכב, אנשים היו מתייעצים איתו לגבי זה, הוא ידע המון על נשק והתעניין, הוא קרא המון על הדברים האלה, גיא היה ילד שכולם אהבו אותו, עכשיו שעשיתי בדיקת קורונה כולם עם מסכות, פתאום הופיע בחור שקוראים לו דניאל חבר של גיא הוא משרת בצבא ונמצא במד"א הוא פשוט בכה כשהוא ראה אותי, כשקרה האסון, הילד הזה דניאל הגיע עם אופניים חשמליות למקום האירוע הוא היה מהראשונים שהגיע כי הוא היה מתנדב והוא היה איתנו בכל השבעה מהבוקר ועד הלילה, היה מכין לנו אוכל והיה דואג לנו היה אתנו כל הזמן". הוא ידע על איטליה וחלם לבקר בה".

הוא הספיק לבקר באיטליה?
״לא. אבל אנחנו, אדי הבן שלי ואני ביקרנו באיטליה. לפני שנה. בכל מקום שביקרנו שם, השארנו מזכרת מאדי חפצים שלו. כאילו הוא היה שם. גיא רצה מאוד כלב ואני לא הספקתי להביא לו, אז קנינו כלב. הוא ביקש ממני לעשות קעקוע ואני הבטחתי לו ביום הולדת 16 הוא יוכל לעשות. אז ביום הולדת 16 שלו אני עשיתי קעקוע לעצמי, אני פחדנית רצח אני רואה מזרק אני מתעלפת, אבל עשיתי."
אמו משחזרת את אירועי אותו יום בו איבדה את בנה. גיא סיים כיתה ח' בבית הספר מקיף א' והחל לעבוד כעבודת קיץ בחברת ׳עמיגור׳: "היה יום מאוד מאושר, גיא עבד בעמיגור הוא היה בחופשת קיץ כל הילדים של הצוות של החברה הם עובדים בחופש הגדול ילדים מגיל 14 זו בדיוק הייתה השנה הראשונה שהוא עבד, הוא הגיע אליי בשעה אחת להוסטל לאכול אכל פיצה חזר לעבוד, בשעה ארבע ה בן הבכור שלי פבל, אסף אותו ולקח אותו לבית שלו הם שיחקו שם במחשב, פלייסטיישן ולאחר מכן פבל הביא אותו הביתה , ואני באותו יום היה לי יום מוצלח ומאושר וחשבתי לעצמי מה לעשות היומולדת שלי בנובמבר אולי אני אעשה משהו אני הזמנתי כרטיסים לפראג הפתעה לכל המשפחה בכדי להיות ביחד ולחגוג את יום הולדתי חזרתי הביתה בערך בשש גיא לא היה בבית, בעלי בדיוק התעורר הוא נרדם בצהריים, גיא תמיד היה שואל רשות לצאת בחוץ בדרך כלל הוא לא היה יוצא, כשחזרתי וראיתי שהוא לא בבית חייגתי אליו והוא לא ענה, אמרתי לבעלי 'הוא לא עונה,' בעלי אמר 'אולי הוא לא שומע?'. ופתאום מצלצלים בדלת, פתחתי את הדלת עמדה מולי בחורה עם מדים לבדה, היא שאלה אותי אם אני אמא של גיא, אמרתי כן ובעלי היה במטבח, אמרתי לה תיכנסי, והיא אמרה שהיא צריכה לדבר איתי. ובעלי אומר לי ברוסית, 'סוף סוף הוא הרביץ למישהו 'ככה בצחוק, ואני תרגמתי לה ובעלי אומר לשוטרת 'לא משנה לי אני יודע שהוא תמיד צודק העיקר שהוא יהיה בחיים ואז היא אומרת 'לא הוא לא בחיים.' ברגע שבעלי שמע הוא נפל והחלו צעקות, אני כבר לא כל כך זוכרת ואז הגיעו הילדים שלי הגדולים. אשתו של פבל מרינה שהייתה בתחילת תשיעי חשה צירים. נסענו קודם לאבו כביר בעלי אמר כל הזמן 'אני לא מאמין שזה גיא כנראה התבלבלו, עד שאראה אותו' הגענו לאבו כביר לפני האמבולנס, לא רצו להכניס אותנו. היה סגור. כשהגיע האמבולנס הבן הגדול פבל נכנס לאמבולנס כשהוא יצא משם הבנו שזה זה”.
משם הם נסעו לבית החולים ׳קפלן׳: "אמרתי לבעלי שניסע כי מרינה לבד בארץ בעלי בהתחלה לא הסכים אבל נסענו. בבוקר נולד הנכד. בעלי סירב להחזיק אותו אמר שהוא לא מחליף אחד באחד ואני אמרתי לו שאולי אלוהים שלח לנו סוכריה להמתיק את הכאב. כשבעלי החזיק את הנכד התחלתי לבכות. באותו שבוע עברנו לוויה, שבעה וברית. אנשים לא היו מסוגלים לומר לנו מזל טוב. והם בעיקר בכו “.
האם מספרת כי בעלה, אלכסנדר מתקשה להתמודד עם המצב ומצבו הנפשי והבריאותי החמיר מאוד "הוא לא מסוגל לעבוד מאז המקרה”.

עו"ד דותן לינדנברג

ואיך את?
"אני לא בוכה אני תמיד חושבת שהוא נמצא איתי, אני אמרתי לבעלי שהוא הרוס והוא כבר לא בנאדם איתן. 'מה, אתה מוותר על מתנה שאלוהים שלח לנו , אם היינו יודעים שקיבלנו את המתנה ל-14 שנה היינו מוותרים?' ובעלי עונה שלא. אמרתי לבעלי ׳אתה צריך להיות גאה שהוא בחר בך להיות הורה ולא מישהו אחר, אתה קיבלת מתנה, אנחנו זכינו לראות אותו 14 ושמונה חודשים'. . גיא עשה תמיד מעשים טובים, למרות שהוא לא קיים איתנו, הגוף לא איתנו הנשמה איתנו והוא תמיד איתנו והוא יחד איתנו בדברים טובים, אז אין לנו יום שיעבור שלא נעשה משהו טוב כמו עזרה לזולת, מילה טובה, ליטוף למי שצריך תמיכה".
ויש לה מסר לאנשים: "שבוע לפני שזה קרה קראתי כל מיני כתבות כל מיני עמודים בפייסבוק בשפה הרוסית, ושם הייתה כתבה שכתבה אחת מהדיירות מהבניין הזה שקרה לנו אסון והיא כותבת שם שכל ערב מטפסים ילדים על הגג שלנו זה עד קומה 15 ועד קומה 20 היה עדיין בבניה. ובכתבה היא סיפרה ׳שאנחנו מזמינים משטרה כל פעם פונים לוועד הבית והמשטרה לא מגיעה. ואני קראתי את הכתבה, ולא ידעתי אם הייתי צריכה לדעת שלא רק הייתי צריכה לקרוא אותה. אני לא מסוג הורים שמזלזלים איפה נמצא הילד וכדו' היינו בודקים איפה הילד גולש באינטרנט . אצלנו כבר קרה אבל הורים צריכים לעקוב אחרי הילדים ולהסביר להם. זה קרה לגיא, מחר, חס וחלילה לילד אחר, או לטכנאי שיעלה לגג. המשטרה פתחה תיק על מוות ברשלנות ואחרי שנתיים העבירה לפרקליטות והתיק נסגר. כאילו אין אשמים, אבל הילד שלי מת. מישהו עשה עבודה לא מקצועית . אם רק היו עושים הארכה גיא היה מקבל מכת חשמל ונשאר בחיים".

משטרת ישראל: ״נגיב בבית משפט״

במשטרת ישראל התקבלה תביעה, אשר הוגשה בבית משפט מחוזי מרכז. במקביל מתקיים הליך פלילי שמנוהל ע"י פרקליטות מחוז דרום פלילי. המענה יינתן לבית משפט בהתאם להליך המקובל.

חברת חשמל‫:‬ ״נלמד את כתב התביעה״

״חברת החשמל קיבלה את כתב התביעה, החברה לומדת את פרטיו ותגיב במסגרת ההליך המשפטי.״


‎עו"ד אילן שדי, פרקליטה של חברת יחד הבונים:  ״אין לנו כל אחריות לאסון״

מרשתי שבה ומביעה צער עמוק על מותו הטרגי של הנער גיא שטיינפאייר ז"ל. בשלב זה כתב התביעה טרם״ התקבל במשרדי החברה, ולא ניתן להתייחס לגופו בטרם עיון המחלקה המשפטית. עם זאת, על פניו נראה כרגע כי למרשתי, חברת יחד הבונים אין כל אחריות לקרות האסון.ֿ״

דילוג לתוכן