כולנו מכירים את הפסוק "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו"(מסכת סנהדרין).. אבל כמה פעמים באמת יצא לכם לספר למישהו שהצלתם אדם ממוות ודאי?? ועוד בחודש אלול הרחמים והסליחות??
לנהוראי ואליה, שני החברים הטובים, יש כבר סיפור כזה באמתחתם, הם זכו לעשות מעשה אצילי ומשובח, והם רק בני עשרה.
"זה ברור שבורא עולם כיוון שנהיה שם ונציל אותם"
נהוראי משה (15) לומד בכיתת מופת במקיף אמית י' אשדוד. אביו בפנסיה מהמשטרה, אימו סייעת בגנים. הוא השלישי מבין ארבעה בנים במשפחתו.
נהוראי, ספר מה בדיוק אירע.
"אני והחבר שלי אליה יצאנו לגלוש בחוף י"א, ביום שישי בערך בשלוש וחצי. פתאום, ראינו זוג במים העמוקים, הסתכלנו עליהם וחשבנו בהתחלה שהכל בסדר, אבל אז הם התחילו לצעוק ולהשתולל, והבחור צעק אלינו: "היא טובעת, לא נושמת, בואו תעזרו לי". הם היו בדיוק ב"פיק", במקום שבו הגלים מתחילים".
מה עבר לך בראש באותו הרגע?
"באותו רגע חשבתי שאני חייב ללכת לעזור להם. הבנתי מייד, שאנחנו לא סתם הגענו לשם. שבכלל לא היינו צריכים להגיע לחוף הזה והגענו לשם רק כי חברים היו שם במקרה, לכן היה ברור שבורא עולם שלח אותי להציל אותם ועוד בערב שבת".
מה עשיתם?
"שחינו אליהם, אבל לא הצלחנו לחתור איתם על הגלשנים לחוף, כי הם לא הקשיבו, ממש היו בלחץ וחרדה. ניסינו בכל הכוח וראינו שזה לא מצליח, גם כי האישה מאוד השתוללה והפה שלה נתפס כנראה מהחרדה".
קראתם לשירותי הצלה?
"החברים שלנו ראו מה קורה והבינו מייד שצריך עזרה, הם קראו למציל, הוא הגיע אחרי רבע שעה שאנחנו חותרים ומנסים, וכבר בעומק גדול, והביא רק גלגל. זה לא הספיק. רק אחרי עשר דקות נוספות בא מציל עם אופנוע ים והוא פינה אותנו".
זה נשמע ממש סיוט.. ארבעים דקות בין חיים למוות..
"ממש ככה. בלי הגלשנים היינו כבר מתים תוך כמה דקות. אנחנו תפסנו בהם, והאישה לא הפסיקה להשתולל, כל הבטן שלי מלאה שריטות ממנה, מהפחד. חיכינו ככה ביחד עד שהצליחו לפנות אותם לחוף".
מה הם אמרו לכם כשהגעתם לחוף?
"אמרו לנו "תודה רבה, ראינו את המוות בעיניים, עוד שניה כבר לא היינו חוזרים בחיים לעשות שבת״.
אתם יודעים מיהם? שמרתם על קשר?
"לא. הם לא אמרו לנו מה שמם. היינו שמחים ליצור איתם קשר לראות שהכל בסדר, במיוחד עם האישה, כי היא ממש לא הרגישה טוב מהפחד".
איך זה מרגיש להציל חיים?
"מרגיש לי זכות מאוד גדולה, אני שמח שעשיתי את זה. אני ממליץ לכולם לנסות להציל חיים".
למרות הסיכון הגדול שלקחת?
"היה עדיף לי לסכן את עצמי אבל להציל אותם".
והמשפחה לא חששה כשסיפרת להם?
"הם אמרו שהם מאוד גאים בי וממש שמחים שעשיתי את זה."
לאן פניך מועדות בעתיד?
"כמובן לשרת בצבא, אני צריך לחשוב על זה לעומק כדי לראות איך לתרום בדרך הכי טובה שיש, אולי בשילוב לימודים, כי אני רוצה בעתיד להיות מהנדס".
"אפילו כשנכנסנו לתוך הסחף לא חשבנו על הסכנה"
אליה אוחיון, בן 16, תלמיד כיתה י' בישיבת "אמית יגל" באשדוד. אביו עובד בבנק, אמו גננת, הוא האמצעי בין שני אחים נוספים.
אליה, איך אתה חווית את מה שקרה?
"ביום שישי בשעת צהריים יצאנו לגלוש בחוף י"א , כשאין שירותי הצלה. פתאום ראיתי אדם באמצע המים צועק ומרים ידיים עם עוד מישהי לידו. חתרנו אליהם, העפתי אליו את הגלשן, והוא ואשתו תפסו אותו.
מרוב לחץ הם הפכו לי את הגלשן. סובבתי אותו בחזרה, ובינתיים נהוראי נתן להם את הגלשן שלו. הם היו בלחץ ממש. לאישה נתפס הפה ונכנסו לה מים לגרון.
אחרי זמן מה הגיעו שני מצילים עם גלגל הצלה, נתנו לאישה, אבל היה להם מאוד קשה למשוך אותה. לאחר מכן ניסו באופנוע ים. ורק ככה הצליחו לבסוף לפנות את כולנו".
נשמע שהייתם בסכנה ממש גדולה…
"האמת שבאותו רגע לא חשבנו על כלום, רק ניסינו להציל אותם. גם כשנכנסנו לסחף לא חשבנו על הסכנה".
מאיפה האומץ?
"למדתי היטב גלישה, מחבר של אחי הגדול. וסמכתי על זה שאני יודע לשחות טוב."
אתה זוכר את המפגש בחוף כשהצלחתם להציל אותם?
"לצערי אני לא יודע את השם שלהם, נראים לנו בגיל 30-40. ניסיתי לדבר איתם, אבל הם לא היו במצב טוב לדבר. אמרו לנו שבת שלום ותודה שהצלתם לנו את החיים."
מה היית רוצה לומר להם?
"רק לשאול מה איתם, לבדוק שהכל בסדר איתם, כי דאגנו מאוד. מעניין מה עם האישה במיוחד, כי לדעתי היא קיבלה ממש התקף חרדה."
חשבת שתצליח להציל אנשים ממוות ועוד בחודש אלול?
"בחיים לא חשבתי שיקרה דבר כזה. זו הרגשה כל כך טובה".
ואיך הגיבו במשפחה?
"סיפרתי להם ואמרו כל הכבוד. ממש לא כעסו, אמרו לי שהעיקר לעשות טוב".
מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?
"העיקר להגן על המדינה".
השניים עודם צעירים, ותודה לאל יצאו ממעשה הגבורה שלהם בחיים. אך ישנו מקרה מצער שאירע בעבר באשדוד. אולי אינם מכירים את סיפור הגבורה הידוע של יוחאי אלקיים ז"ל (28) מאשדוד, אשר טבע למוות בשנת 2018, בעודו מנסה להציל בחורה מטביעה בחוף המצודה. יוחאי ז"ל הבחין בנערה המאותתת מצוקה, כאשר שיחק במטקות על החול. הוא לא חשב פעמיים, זינק למים יחד עם אדם נוסף, והשניים אכן הצליחו להציל את הנערה, אך לרוע המזל יוחאי נקלע למצוקה, טבע ונהרג.
על חוף הים המשקיף לאותה נקודה נחנך זה מכבר להנצחתו, "מצפה יוחאי", במעמד ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי שציין: "תושייתו, גבורתו ומסירותו של יוחאי- למען הצלת חיי אדם במחיר של חייו שלו – מלמדים על האיש הערכי והמיוחד שהיה ואיננו עוד."
