העבודה הסוציאלית היא שליחות. אנחנו, העובדות והעובדים הסוציאליים, ניצבים מדי יום בחזית ההתמודדות עם פגיעות אנושית – מלווים יחידים ומשפחות ברגעי משבר, מסייעים לאנשים לשוב למסלול חייהם ומשמשים עוגן לחברה כולה. בשנים הקרובות, נידרש להיערך לאתגרים חדשים שיחייבו אותנו להרחיב את תפיסת המקצוע, להעמיק את הכלים שברשותנו ולהתאים את דרכי הפעולה שלנו למציאות המשתנה.
השבעה באוקטובר 2023 היה נקודת מפנה עבור כולנו. באותו יום ולאחריו, העובדים הסוציאליים התגייסו לסייע לנפגעים– למשפחות שכולות, לנפגעי חרדה, למפונים לשורדות ושורדי השבי ולמי שמציאות חייהם התהפכה באחת. רגעים אלו המחישו את מרכזיות תפקידנו בשיקום החברה הישראלית. בעולם שבו חוסר הוודאות הפך לשגרה, אנחנו נדרשים לפתח מיומנויות חדשות, להגיב במהירות, ולפעול מתוך הבנה עמוקה של הפגיעות האנושית על כל גווניה. העובדים הסוציאליים הם הלוחמים החברתיים של העתיד
החשיפה במתמדת לכאב ולמצוקה משפיעים עלינו. החשיפה לטראומות, השחיקה והטראומה המשנית היא לא מושג תאורטי – היא המציאות היומיומית שלנו. כדי שנוכל להמשיך לתת את המענה הטוב ביותר, אנחנו זקוקים להדרכה ולהכשרה מתאימה. הכשרות בניהול משברים, טיפול בפוסט-טראומה והתמודדות עם אירועי קיצון חייבות להפוך לחלק בלתי נפרד מהמסלול המקצועי שלנו. לצד זאת, המערכת הציבורית חייבת לחזק את התמיכה בעובדים, לשפר את תנאי ההעסקה ולדאוג לרווחתנו על ידי התמקצעות והדרכה פרטנית וקבוצתית על מנת שלא נמצא את עצמנו מתמודדים לבד עם ההשלכות של עבודתנו התובענית.
העבודה הסוציאלית המסורתית הפכה לטיפול אוניברסלי מאחר העולם סביבנו משתנה ואיתו גם גבולות המקצוע שלנו. אם בעבר העבודה הסוציאלית התמקדה בעיקר באוכלוסיות מוחלשות, היום אנחנו נדרשים לתת מענה לכל מי שנמצא במצוקה – ללא תלות במעמד חברתי או רקע אישי. משברים כלכליים, משברים ביטחוניים והתפתחויות טכנולוגיות הפכו גם את מעמד הביניים לפגיע יותר. אנשים רבים מוצאים את עצמם חסרי עבודה, חסרי ביטחון כלכלי וחסרי רשתות תמיכה. אנחנו חייבים להיות שם בשבילם, לפתח מענים מותאמים, ולהרחיב את תפיסת המקצוע כך שתיתן מענה לכל אדם שנמצא ברגע של פגיעות.
האקדמיה היא המקום שבו נוצרים העובדים הסוציאליים של המחר וחשיבותו היא רבה מאוד בהכשרת דור העתיד. חובתנו כאקדמיה להתאים את תוכניות הלימוד למציאות שבה נחוץ ידע מעשי בניהול משברים , בהבנת טראומה ובהתמודדות עם אתגרים מערכתיים מורכבים, התערבויות משפחתיות וקהילתיות. אנו עדים לתופעה מדאיגה – רבים מהבוגרים אינם נשארים בשירות הציבורי ובשירותי הרווחה. תנאי השכר עומס תיקים והשחיקה הגבוהה דוחפים אותם למגזר הפרטי, מה שמוביל למחסור חמור בכוח אדם בשירותים הציבוריים . אם המדינה רוצה לשמור על מערך רווחה חזק, היא חייבת להשקיע בהעסקת עובדים סוציאליים בתנאים שימשכו אותם להישאר ולתרום.
העולם לא יחזור למה שהיה – ואנחנו חייבים להיערך בהתאם. עלינו להמשיך ולפתח שיטות עבודה חדשניות, לשלב טכנולוגיות מתקדמות, ולהתאים את עצמנו למציאות דינמית. העבודה הסוציאלית אינה רק מקצוע – היא שליחות. היא קולו של האדם הפגיע, התקווה של מי שאיבד כיוון, והכוח שמניע שינוי אמיתי. אנחנו כאן כדי להוביל, להילחם על זכויותיהם של הפגיעים ביותר, ולבנות חברה חזקה וצודקת יותר.
זה הזמן שלנו לעצב את עתיד העבודה הסוציאלית. זה הזמן שלנו להיות השינוי.
