היום בגילו הוא מקפיד על מראה ספורטיבי מתאמן חי נכון ובעיקר מרגיש צעיר. את הראיון הזה נעשה מאשדוד אלפי קילומטרים אי שם בג'ונגלים של קונגו שבאפריקה- שם הוא שוהה במסגרת טיול שטח. ועשרות שנים לאחור האירוע בעקבותיו נולד איש העסקים האשדודי אורי מור יוסף (82) הכוח לעמוד על שלו ולהפוך למתאבק, שלימים עשה קריירה מפוארת, ארע בקזבלנקה, קצת אחרי שחגג בר מצווה, כשהותקף על ידי נערים ערבים, רק משום היותו יהודי. אירוע שעיצב את מור יוסף ואת אישיותו המיוחדת בפוליטיקה, בעסקים ובחיי החברה שלו. תמיד מוכן לקרב ועם מוטיבציה לנצח תמיד.
זה קרה בימי "מלחמת סיני", כשהוא חלף כמו בכל בוקר, בדרכו לביה"ס על פני קיוסק והתעכב מעט לידו, למראה כותרת העיתון, שבישרה על כך ש"הצבא הישראלי פלש לסיני והשמיד את הצבא המצרי". לפתע צעקו לעברו שלושה נערים "כשהם התקרבו אלי ראיתי את האיבה בעיניהם ולפני שהבנתי מה קורה, הם היכו אותי. נפלתי על הקרקע כשאני מנסה לאסוף את ספרי הלימוד שהתפזרו. הם נתנו לי מכות על ימין ועל שמאל. החזרתי מה שיכולתי אבל לא הצלחתי לעצור את הדמעות. זו לא היתה רק המכה הפיזית שכאבה, אלא תחושת ההשפלה. המכות האלה היו הדבר הטוב ביותר שקיבלתי בחיים, כי הם שרטטו את מפת חיי", פוסק מור יוסף.
אחרי שהבין בדרך הכואבת, תרתיי משמע, שעליו ללמוד להתגונן, הלך למחרת מור יוסף למועדון היהודי להיאבקות "אליאנס ספורט". אלא שבעודו ממתין שם כדי להירשם, הודיע המאמן כי מתחיל אימון ועל כל הילדים לצאת החוצה. מור יוסף שהתעקש וסרב לצאת, הסביר שהוא רוצה להתאמן. אך כשהתברר למאמן שמור יוסף הוא רק בן שלוש עשרה, הורה לו לעזוב את המקום ולחזור בעוד שלוש שנים. "למחרת הייתי בן שש עשרה", אומר מור יוסף בחיוך. הוא לא ויתר! "הגעתי למועדון מידי יום ומידי יום המאמן סילק אותי, וחוזר חלילה". לאחר מספר ימים כאלה הצליח מור יוסף להסביר למאמן, שהוא גר בשכונה, שביציאה ממנה הוא נאלץ לעבור בשכונה ערבית, שבה כבר קיבל מכות נמרצות, ועל כן הוא חייב להתאמן. הדברים נגעו בסופו של דבר לליבו של המאמן, והוא הסכים שמור יוסף יתחיל להתאמן. אבל זאת בתנאי שיבצע את כל התרגילים ברמה הנדרשת, שאם לא כן, ייאלץ לעזוב. מור יוסף היה נחוש בהחלטתו ואפילו אביו, אותו העריך מאוד, לא הצליח לשכנעו לזנוח את התחום הזה.
בהתמודדות הראשונה שלו ניצח את אלוף מרוקו בהיאבקות
הימים הראשונים במועדון היו קשים. מור יוסף היה הילד הכי קטן, הכי חלש והכי בלתי מנוסה. הוא ראה את הילדים האחרים מצליחים אבל לא התייאש, זה דווקא דרבן אותו להצליח. הוא היה נחוש, התמיד ושיפר את יכולותיו, והמאמן, שבתחילה לא שם לב אליו, התחיל לראות את הפוטנציאל שבו.
את ההישג הראשון והמפתיע בהיאבקות, רשם מור יוסף כנגד כל הסיכויים, שלושה חודשים בלבד לאחר שהחל להתאמן. הוא ידע אז רק שלושה תרגילים, כשהחליף מתאבק מנבחרת המועדון, ששבר את הכתף, והתמודד מול אלוף מרוקו, לחסאן, אותו ניצח בגדול! המאמן לא התכוון שמור יוסף ינצח את המתאבק מטיל האימה, אלא העלה אותו לזירה רק כדי למנוע הפסד טכני. זו היתה גם הסיבה שהורה למור יוסף להפסיד והבהיר לו, שאם לא יעשה כן, לא ייכנס יותר למועדון.
"כשעליתי לזירה הרגשתי את עיניהם של כולם עליי. חלק מהקהל צחק וחלק היה מופתע ושתק, אבל אף אחד לא חשב שיש לי סיכוי לנצח. ״הלב שלי דפק כמו תוף במצעד מלחמה והפחד כמעט גבר עליי", מתאר מור יוסף.
למרות הוראותיו החד משמעיות של המאמן החליט מור יוסף להילחם ולנסות לנצח. "הקרב התחיל ולחסאן לא ריחם. הוא נע כמו חיית טרף, מהיר, חד, ומכוון כל מכה בדיוק מושלם. בכל פעם שנפלתי על הקרקע שמעתי את צעקות הקהל, חלקם מקניטים, חלקם מעודדים. אבל זה היה הרגע שבו גיליתי משהו בתוכי, כוח שלא ידעתי שיש לי. בכל פעם שקמתי מחדש הרגשתי איך משהו בי מתחזק״.
כל זה, מספר מור יוסף, התרחש כשברקע נשמעו גערותיו הקולניות של המאמן, שהזכיר לו, להפסיק להילחם. "הגערות שלו נבלעו בקולות שעלו מהאולם הגועש, שהיו בו חמשת אלפים צופים. ברגעים האחרונים של הקרב, כשהצלחתי להטיל את לחסאן לקרקע, השתרר שקט באולם. זה היה כמו סימפוניה של ניצחון. כשהשופט הרים את ידי כמנצח, לא רק אני חגגתי, הקהל כולו עמד והריע לי. זה לא היה רק ניצחון על לחסאן, אלא על כל ספק, על כל פחד ועל כל מי שאי פעם חשב שאני לא מסוגל", אומר מור יוסף.
המחתרת הציונית ניצחה את הספורט
אחד הרגעים הקשים בחייו של מור יוסף, שפיתח קריירה מפוארת של מתאבק עטור ניצחונות, גם במישור הבינלאומי, היה כשהחליט לוותר על חלומו לייצג את מרוקו באולימפיאדה, לטובת פעילותו מאז גיל ארבע עשרה במחתרת הציונית, שהבריחה בחשאי יהודים לישראל. זאת לאחר שביוני 1956 אסרה מרוקו, שהפכה למדינה עצמאית, את יציאתם. ״עסקתי בכך מגיל ארבע עשרה. הבנתי שהשליחות במחתרת חשובה יותר מכל מדליה. זה לא היה ויתור קל. הלב שלי נשבר אבל הראש שלי ידע שזו ההחלטה הנכונה. הוויתור על החלום האישי שלי היה צעד, שעזר למאות יהודים להגשים את חלומם לעלות לישראל, וזה מבחינתי היה שווה את הכל״.
עלה לקיבוץ ועזב לאשדוד
אחרי שסייע במחתרת להעלתם לישראל של מאות יהודים, עלה מור יוסף עצמו בגיל שמונה עשרה לקיבוץ עין השלושה, במסגרת גרעין של תנועת "הנוער הציוני״. הפרידה מהמשפחה החמה ומהחברים היתה לו קשה. "זו היתה לא רק פרידה פיזית אלא פרידה מעולם שלם שהיכרתי ואהבתי. היתה בי עצבות עמוקה ויחד עם זאת גם ניצוץ של תקווה. חלום על התחלה חדשה במקום בו אוכל להיות חופשי באמת. כשירדתי מהספינה בנמל חיפה הרגשתי שייכות, שמעולם לא חוויתי לפני כן. אדמת הארץ הזו לא היתה רק בית, היא היתה חלום שהתגשם" אומר מור יוסף. שלוש שנים אחר כך עלו הוריו של מור יוסף לאשדוד והוא עזב את הקיבוץ והצטרף אליהם כדי לסייע להם. אופיו של הלוחם שהתעצב בו בנערותו, המשיך ללוות אותו גם בהמשך, ולא רק זאת, אלא שהוא גם התעצם. "היאבקות היא לא רק ספורט, היא אופי ואורח חיים", מסביר מור יוסף, שלדבריו נאלץ להיאבק במהלך חייו על כל דבר. "הכל אפשרי! אם מתאמצים משיגים, ואם חולמים מגשימים!, הוא פוסק.
נאבק במונופולים וזכה
כשהגיע לאשדוד עבד מור יוסף בכל עבודה שמצא, בין היתר בבניה ובסבלות. בהמשך השתדרג וקנה טנדר ישן להובלות ממנו התפתחה בהמשך חברת "מטיילי אשדוד". בחברה שבבעלות מור יוסף, כמו בשאר החברות הפרטיות להסעות, הופעלו טיוליות, שהנסיעה בהן היתה פחות נוחה מאשר באוטובוסים. אלא שרישיונות לאוטובוסים ניתנו אז רק לחברות "אגד" ודן" שהיו מונופול. כל פניותיו של מור יוסף למשרד התחבורה להנפיק לו רישיון להפעלת אוטובוסים הושבו ריקם. אבל מור יוסף, כמו מור יוסף, לא הרים ידיים והגיש בג"צ נגד משרד התחבורה והעומד בראשו, השר עזר וייצמן, וזכה. מור יוסף צייד את "מטיילי אשדוד" באוטובוסים והיא הפכה לחברת ההסעות הפרטית הגדולה ביותר דאז, בארץ. מאבק נוסף שניהל מור יוסף, היה נגד "אגד", כשזו החליטה לבטל את הקווים לשוק הפתוח של ימי רביעי, בטענה שאינם רווחיים. מור יוסף, שהיה אז בעל חברת האוטובוסים היחידה באשדוד, הסיע בחינם, בימי רביעי, במהלך כל היום, במשך שלושה חודשים, תושבים מכל רחבי העיר, לשוק וממנו, וגרם ל"אגד", לחזור בה מהחלטתה.
הקים מועדון היאבקות אשדודי ועל הדרך גם מגרש טניס
במור יוסף, שהיה לאיש עסקים מצליח, המשיך לקנן חיידק ההיאבקות ובתחילת שנות השמונים פתח במתנ"ס "בית לברון" מועדון היאבקות. מאחר ובנו, יגאל, הביע רצון לשחק טניס, העלה מור יוסף בפני מנהל המתנ"ס את הרעיון שהם ינקו את הזבל מהמגרש הגדול והעזוב שמאחורי המתנ"ס ויקימו שם מגרש טניס לילדי הרובע. בעצת מנהל המתנ"ס פנה מור יוסף כדי לקבל אישור מהעירייה, אך פניותיו החוזרות והנשנות העלו חרס. למור יוסף נמאס. הוא ניקה את השטח, הביא על חשבונו שלוש משאיות אדמת חמרה ומערבל בטון ותוך שבוע נבנה שם מגרש טניס לתפארת. תגובת העירייה לא אחרה להגיע, ובמקום התייצבו פקחים מלווים בטרקטור ומצוידים בצו הריסה, לבנייה ללא היתר חוקי. מור יוסף חסם את דרכם, עמד וסרב לזוז. לא עזרו לנציגי העירייה, לא ההפצרות ולא האיומים עליו. גם הזעקתם למקום של מפקד המשטרה יוסף אבני, שהסביר לו שעליו לציית לחוקים, ושל ראש העיר צבי צילקר, לא גרמה לו לנטוש את משמרתו. כשצילקר הזמין אותו להתלוות אליו ללשכתו כדי לברר את העניין, הוא סירב, פן בהעדרו תתבצע ההריסה. בסופו של דבר צילקר הורה לפקחים ולטרקטור לחזור לעירייה. על מגרש הטניס המדובר שיחקו במשך שנים ילדים מכל רחבי העיר, כולל בעלה ובנה של כותבת שורות אלה.
הטביע חותמו גם על הפוליטיקה המקומית
מור יוסף בלט ועדיין בולט באשדוד, לא בזכות עושרו, שאינו מנקר עיניים, אלא בזכות תרומתו הציבורית, חלקה בסתר. את יכולותיו, בין היתר כאיש עסקים וכלוחם, הוא הביא לידי ביטוי בשתי מועצות עירייה בהן כיהן. בשנים 1983-1989 כיהן כסגן ללא שכר של ראש העיר אריה אזולאי והיה, בין השאר, חבר דירקטוריון חפ"א (החברה לפיתוח אשדוד), שהוקמה אז ושיזמה, בין השאר, את פרויקט "בנה ביתך"- תחילתו של רובע ט"ו. בשנים 1989-1993 הוא כיהן ללא שכר, כמ"מ של צבי צילקר, שחזר לראשות העיר.
המטרה: שיא גינס בגיל המתאבק הפעיל
ובחזרה למועדון ההיאבקות שמור יוסף פתח "בבית לברון" וגידל שם דור של מתאבקים. זקני אשדוד, בהם כותבת שורות אלה, זוכרים את הופעות ההיאבקות באולמות המלאים מפה לפה בבתי הקולנוע "אסתר" במרכז המסחרי ברובע ב' ו"דגון" במרכז המסחרי ברובע א'. המתאבקים האשדודים גם הופיעו בתקופה המדוברת מחוץ לעיר, בין היתר ב׳יד אליהו׳ וב׳בלומפילד׳. למרות שקרב ההיאבקות האחרון של מור יוסף עצמו היה ב-15.6.1975, בטורניר גמר אליפות העולם, אליו הגיעו גדולי המתאבקים בעולם, שעם חלקם הוא התאבק עוד קודם לכן, המתאבק שבו חי קיים ובועט גם בימים אלה.
לפני כשנתיים פנה אל מור יוסף הסטנדאפיסט יונתן ברק, שאביו היה חובב היאבקות, ורתם אותו לפרויקט להחייאת ענף ההיאבקות, בו הוא מסייע בפן המקצועי. במסגרת הפרויקט כבר התקיים, בין היתר, ערב בו השתתפו, בנוסף למור יוסף, מתאבקים מרחבי העולם. כעת החליט מור יוסף, שהוא אב לחמישה ילדים, סב לחמישה עשר נכדים וסבא רבא לשבעה נינים, לסגור מעגל, ולהתאבק בפעם האחרונה, אחרי פסק זמן של חמישים שנה. זאת, לדבריו, כדי שהנכדים והנינים שלו, שגאים בו וצמאים לסיפורי ההיאבקות שלו, יראו אותו בפעולה. ההיאבקות המתוכננת, אליה התחיל כבר לתרגל, אמורה להקנות לו כניסה לספר השיאים של גינס בקריטריון של המתאבק הפעיל המבוגר ביותר בעולם. שכן, המחזיק האחרון בשיא המדובר, היה בן 74 בלבד.
