"קפה דעת" האשדודי הוא מוסד תרבות ייחודי, "אחיו" הצעיר והיחיד של "קפה דעת" הירושלמי, שרוני יזם לפני שבע שנים ומאז מנהל גם אותו בהתנדבות. "זה פלא פלאים אין דבר כזה בישראל, שמרצים מהשורה הראשונה, מכל תחומי הידע , מגיעים מכל עבר בחינמיות מלאה", אומר רוני בהתלהבות, שאי אפשר שלא להידבק בה. לדבריו: "המטרה היא להנגיש ידע בצורה פשוטה ומרתקת, ולעודד חשיבה ביקורתית ומודעות גבוהה יותר למה שקורה סביבנו".
בני הזוג אקריש שהתגוררו במשך שלושים ושבע שנים בקרית ארבע העתיקו לפני כשנתיים את מגוריהם לאשדוד , אותה הכירו היטב מביקוריהם במשך כל השנים אצל קרובי משפחתם שמתגוררים בה. מייד עם השתקעותו באשדוד ולאור הצלחתו של הפרויקט הירושלמי, החל רוני לפעול במרץ להקמתו בה של "קפה דעת". כשמתוודעים לסיפור החיים המרתק של רוני מבינים שרק טיפוס נחוש ומעמיק כמוהו היה יכול לעשות את הבלתי יאומן ולייסד כנגד כל הסיכויים אוניברסיטה עממית חינמית(!)
רוני, אב לשבעה ילדים וסב לשלושים ואחד נכדים, נולד באוראן שבאלג'יריה וכשהיה בן שש הוא עבר עם הוריו לגור בפריז. עד להיותו בשנות העשרים לחייו הוא היה רחוק מהיהדות, התכחש לה, שנא יהודים והשתייך לשמאל הקיצוני, הטרוצקיסטי. בסוף שנות השבעים הוא סיים את לימודיו כ"אח הרדמה וטיפול נמרץ" ונרשם במסגרת "רופאים ללא גבולות" למשלחת לקמבודיה, כדי לסייע לקורבנות החמר רוז.
בעודו מתגורר במעונות הסטודנטים וממתין לנסיעת המשלחת לפנום פן, הוא קיבל כתובות נאצה על גבי נייר טואלט והחליט ב-1979 לנסוע לת"א, "כדי לבדוק מה היא מדינת היהודים ומה אלה היהודים". כזה הוא אקריש, לא מסתפק במה שמספרים לו, אלא בודק את הדברים בעצמו.
במשך שלושים שנה עבד בבית החולים "הדסה עין כרם", שם החלה למעשה התקרבותו ליהדות, בעקבות שיחות עם הרב צבי יהודה הכהן קוק ז"ל, בו טיפל בשנתיים האחרונות לחייו. בתמיכת רעייתו הוא עבר לעבוד חצי משרה ובמשך שבע שנים למד בישיבה מחשבת ישראל, הלכה וגמרא, וסיים לימודי תואר ראשון ב"מדעי היהדות" באקדמיה בפריז..
בעקבות פגישה מקרית עם ראש מועצת קריית ארבע, שבישר לו על בניית שכונה חדשה בקרית ארבע, עבר עם משפחתו להתגורר שם ונשא בגאווה את התואר "מתנחל". הוא עבר שלושה אירועי לב: בבית, באמבולנס ודום לב בו לקה, בשעת העבודה בבית החולים, וגרם לו למוות קליני. למזלו, חבריו לצוות הרפואי החיו אותו והצילו את חייו.
ובחזרה ל"קפה דעת". כמו כל ההתחלות גם זו היתה קשה. בתחילה הגיעו להרצאות עשרות בודדות של משתתפים, אך רוני לאור ניסיונו עם "קפה הדעת" הירושלמי, שהחל עם שמונה משתתפים וכיום משתתפים בו שלוש מאות איש, לא הרים ידיים ולא הירפה והמטרה הושגה. כיום מגיעים ל"קפה דעת" האשדודי למעלה ממאה משתתפים וכבר מתוכנן לעבור לאולם שיכול להכיל קהל גדול יותר.
יש לציין שאת רעיון האוניברסיטה העממית הגה בתחילת המאה ה -18 הכומר הפרוטסטנטי הדני ניקולאי פרדריק סוורין גרונדטוויג והוא התפשט ברחבי אירופה, במיוחד בצרפת בה נוסדה האוניברסיטה העממית הראשונה בשנת 1848 תחת הנהלתו של אחד מנשיאיו, ויקטור הוגו. האוניברסיטה העממית שואבת השראה מהאוניברסיטה המסורתית כביכול באיכות המידע המופץ. הרעיון שלה נולד מתוך הרצון לדמוקרטיזציה של התרבות על ידי הפצת ידיעות ודעות לכמה שיותר אנשים, בהתנדבות מלאה וללא תשלום. זאת בהתבסס על העיקרון שדעת ותבונה הן כלי לבניית האישיות, ולא מושג סוציו-אקונומי.
https://youtube.com/@CafeDaat?si=6qecnGTaij-KUKPr
לכן האוניברסיטה העממית היא נגישה לכולם, ללא הבדל גיל, מין, דת ומעמד חברתי וכל אחד יכול לרכוש בה את הידע הדרוש להתקדמותו האישית, בתחומים המעניינים אותו.
"קפה דעת" פועל ב"מונארט" בימי חמישי בשעות הבוקר בהנחייתו של רוני וכולל שלוש הרצאות של מרצים מתחומים מגוונים שמגיעים מרחבי המדינה בחינמיות מלאה. מאז הקמתו הרצו במסגרתו כשמונים מרצים, כשעליהם נמנה גם רוני עצמו שמרצה על היסטוריוסופיה מקראית. כל ההרצאות מצולמות וזמינות לצפייה בערוץ היו טיוב של המיזם, שזוכה לעשרות אלפי צפיות בחודש. בין ההרצאות יש שתי הפסקות שמהוות גם פסק זמן של מפגש חברתי עם קפה ועוגה, שעבורם משלם כל משתתף 20 שקל.
מעת לעת מתקיימים במסגרת "קפה דעת" גם פעילויות מחוץ לכותלי "מונארט". אחרי החגים מתוכנן "שבת -קפה דעת" במלון הרצל בירושלים, שלושה ימי עיון בקשת יונתן ברמת הגולן וסיור לימודי אצל הצ'רקסים שכוללת ארוחת צהריים.
