יש אנשים שעבורם התנדבות היא פעילות של כמה שעות בשבוע, ויש מי שהפכו אותה לדרך חיים. עמיחי צפריר, בן 85, נשוי, אב לארבעה, סב ל-11 נכדים וסבא רבא לשני נינים, שייך ללא ספק לקבוצה השנייה. על פעילותו ארוכת השנים ועל רוח ההתנדבות יוצאת הדופן שלו, בחרה בו מערכת "אשדוד10" כאחד מאנשי השנה של אשדוד בתחום ההתנדבות.
צפריר גדל בקריית עמל, שלימים התמזגה עם טבעון, והוא בוגר המגמה למכונאות דיזל בבסמ"ת – בית הספר המקצועי התיכוני שהוקם על ידי הטכניון. את המקצוע שרכש יישם בשירותו הצבאי ובהמשך במשך 39 שנות עבודתו בנמל אשדוד, במערך הגוררות במחלקת הים. במהלך שנות עבודתו זכה להכרה כעובד מצטיין ולפרסים על פועלו.
מאבטחת הקמת הנמל ועד לחיים באשדוד
הקשר הראשון של צפריר עם אשדוד החל כבר בשנת 1963. בעת שירותו בשייטת הנחתות הוא השתתף בפעילות לאורך החוף ובאבטחת עבודות הקמת נמל אשדוד. בשנת 1967 עבר להתגורר באשדוד והיה, לדבריו, בין שלושת החיילים הראשונים שהקימו את בסיס חיל הים בעיר. מאז אשדוד היא ביתו. לאחר שפרש לגמלאות מנמל אשדוד הוא לא בחר במנוחה. להפך – הוא הפנה את הזמן והניסיון שצבר לעשייה התנדבותית.
כבר 18 שנה הוא מתנדב בסניף "יד שרה". מדי יום שני הוא מתייצב במחלקת יש"מ – יד שרה מסייעת – ואם יש צורך, הוא מגיע גם בימים נוספים. המחלקה מסייעת ברכישת מוצרים מתכלים, ציוד רפואי, שיקומי וסיעודי ועזרי ניידות במחירים מוזלים. "עמיחי אדם נעים הליכות, מקצוען, מסור מאוד, תמיד מגיע ותמיד מוכן לעזור", מספרת עליו חנה גונטוב, מנהלת "יד שרה", שמתנדבת בעצמה.
16 שנה מאחורי המצלמה
וזו רק אחת מזירות ההתנדבות שלו. כבר 16 שנה מתנדב צפריר גם בטלוויזיה הקהילתית באשדוד, שם הוא מצלם ועורך כתבות לתוכנית "רואים אשדוד", המשודרת בערוץ 98. הכתבות עולות גם לרשתות החברתיות וליוטיוב של הערוץ. דווקא מהפעילות הזאת נולד אחד המיזמים המיוחדים ביותר שלו. צפריר הציע בעבר לעיריית אשדוד להוסיף לשלטי הרחובות בעיר הסבר קצר על מקור שמו של הרחוב – מי האיש שעל שמו הוא נקרא, או מה עומד מאחורי השם. ההצעה לא קודמה, אבל צפריר לא ויתר על הרעיון.
"בתקופת הקורונה שאלתי שכנה מי זה יונה סאלק שאנחנו גרים ברחוב על שמו", הוא מספר. "כשנוכחתי שהיא אינה יודעת, סיפרתי לה שהוא זה שהמציא את החיסון נגד מחלת הפוליו, שיתוק ילדים. אז החלטתי לצלם סרטים על הרחובות ולספר בהם על שמם". מאז הפך הרעיון לפרויקט של ממש. עד היום צילם צפריר כ-60 סרטונים על רחובות באשדוד, שבהם הוא חושף ומנגיש את הסיפורים שמאחורי שמות הרחובות. הסרטונים שודרו בטלוויזיה הקהילתית והועלו גם ליוטיוב.
מנהל הארכיון העירוני, ד"ר משה דרור, שצפה בסרטים על הרחובות ב"יוטיוב" פנה לעמיחי וביקש ממנו להעבירם לארכיון. עמיחי לא רק שמילא את בקשתו של ד"ר דרור אלא גם הפך לפני למעלה משנה למתנדב בארכיון, בו הוא מטפל מקצועית בסרטים שמגיעים אליו. ד"ר דרור גומר עליו את ההלל: "לעמיחי, מוותיקי העיר, זיכרון טוב וידע עצום. הוא רציני בצורה מדהימה, אפשר לסמוך עליו, נעים לעבוד איתו ויש לו יחסי אנוש כאלה שכולם אוהבים אותו. הוא איש מקצוע מן המעלה הראשונה בכל הקשור לצילום, הסרטה, עיבוד ועריכת סרטים. כל מה שהוא נוגע בו הוא נגיעת זהב".
לא חיכה לאישור – ופשוט עשה
הפרויקט של צפריר הוא הרבה מעבר לסדרת סרטונים. הוא מחבר בין ההיסטוריה של אשדוד לתושביה ומעניק משמעות לשמות שאנחנו חולפים על פניהם מדי יום מבלי לדעת תמיד מי או מה עומד מאחוריהם. ובעיקר, הוא מוכיח שגם בגיל 85 אפשר להמשיך ליזום, ליצור ולהתנדב – ושלעיתים, כדי לחולל שינוי קהילתי, לא צריך לחכות שמישהו אחר יעשה אותו.
על עשרות שנים של התנדבות, מסירות, סקרנות, יצירה ואהבה לאשדוד ולתושביה – עמיחי צפריר הוא הבחירה של מערכת "אשדוד10" לאחד מאנשי השנה תשפ"ו–2026 בתחום ההתנדבות.
