לדברי רוני אקריש (69), שירצה על "היסטוריוסופיה מקראית", המיזם יוצר פלטפורמה פתוחה ומעשירה, לשיח ציבורי מגוון ועמוק, שמאפשר לאנשים מכל שכבות החברה לקחת חלק בשיחה על נושאים החשובים לחיינו. מטרתו: "להנגיש ידע בצורה פשוטה ומרתקת ולעודד חשיבה ביקורתית ומודעות גבוהה יותר למה שקורה מסביבנו".
לאקריש, נשוי, אב ל-7 ילדים וסב ל-29 נכדים, סיפור חיים מדהים. הוא נולד בעיר אוראן שבאלג'יריה, כשהיה בן 6 הוא עבר עם הוריו לגור בפריז. בצעירותו השתייך לשמאל הקיצוני והיה רחוק מהיהדות. לא רק שהוא התכחש ליהדותו, הוא שנא יהודים. בסוף שנות השבעים הוא סיים את לימודיו כ"אח הרדמה וטיפול נמרץ" ונרשם במסגרת "רופאים ללא גבולות" למשלחת לקמבודיה, כדי לסייע לקורבנות ה"חמר
רוז' ".
בעודו מתגורר במעונות הסטודנטים וממתין לנסיעה לקמבודיה הוא קיבל כתובות נאצה, שנכתבו על גבי נייר טואלט, והחליט לטוס לת"א "כדי לבדוק מהי מדינת היהודים ומה אלה היהודים". הציץ ונפגע. במשך 30 שנה עבד בביה"ח "הדסה עין כרם" במהלכן עבר 3 אירועי לב: בבית, באמבולנס ודום לב, בו לקה בשעת העבודה בביה"ח וגרם לו למוות קליני. למזלו, חבריו לצוות הרפואי החיו אותו והצילו את חייו.
בביה"ח החלה למעשה התקרבותו ליהדות, בעקבות שיחות עם הרב צבי יהודה הכהן קוק ז"ל, בו טיפל בשנתיים האחרונות לחייו. בתמיכת אשתו הוא עבר לעבוד חצי משרה ובמשך 7 שנים למד בישיבה: מחשבת ישראל, הלכה וגמרא וסיים תואר ראשון ב"מדעי היהדות", באקדמיה בפריז. הוא התגורר עם משפחתו 37 שנים בחברון ונשא בגאווה את התואר "מתנחל". אירועי הלב שעבר לא הפסיקו את פעילותו, ההפך, זו רק התגברה. לפני 6 שנים יזם וייסד את האוניברסיטה העממית החינמית "קפה דעת בירושלים", שממוקם ב"יד בן צבי", אותו הוא מנהל וגם מרצה בו. מאז הקמתו הרצו בו כ- 300 מרצים ובכל הרצאה נוכחים בממוצע כ-200 איש. כל ההרצאות זמינות לצפייה בערוץ היו- טיוב של המיזם, שרשומים אליו אלפי איש ומספר הצפיות החודשיות בו מגיע לכ-15,000.
לפני כשנה וחצי עברו בני הזוג אקריש להתגורר באשדוד, אותה היכירו היטב מביקוריהם במשך כל השנים אצל קרובי משפחה, שמתגוררים בה. "תרמתי את חלקי בהתיישבות ועכשיו אני רוצה יותר שלווה. באשדוד הכל בהישג יד והחוף נפלא", אומר אקריש, ש"השלווה" שלו מתבטאת, בין היתר, בהקמת "קפה דעת באשדוד", "אחיו הצעיר", של זה בירושלים.
.
