דרוש ראש מינהל חינוך אקטיבי ובעל חזון פדגוגי רלוונטי לעתיד ילדי אשדוד

להלן כמה תגובות מייצגות: "ברוך שפטרנו, אימלל את כל המיוחדים ואת משפחותיהם", אני, מכריי וחבריי מרוצים מהמהלך, בתקווה לעתיד טוב יותר", "בשורות טובות", "סוף, סוף, לקח זמן רב אבל מוטב מאוחר", "איפה היו הממונים על החינוך עד עכשיו, אם זה היה כל כך גרוע", "בבתי הספר בעיר צוהלים משמחה".
כצפוי, הגיעה גם תגובת בכירה מהעירייה: " יש לי כבוד והערכה לרבקה יניב, אבל היא רחוקה מהאמת. מערכת החינוך באשדוד, כבר 7 שנים לפחות במקום הראשון במדינת ישראל!!! בתמונה החינוכית. כל בתי הספר המקיפים בעיר עומדים על בין
90 ל-97 אחוז זכאות לבגרות. כמות התלמידים שלנו במגשימים, במקצועות הסייבר, היא הגבוהה ביותר בארץ. אחוז הנשירה מהנמוכים ביותר. מערכת חינוך מיוחד מובילה בצמרת. זוכים להערכה ארצית בכל פרמטר. זו הצלחה ששותפים לה סגלי החינוך, ההורים והתלמידים. אבל בלי הנהגה, חזון וניהול, כל זה לא היה מושג. קצת פרופורציה ואתיקה עיתונאית. אפשר לא לאהוב אותו, או את התנהלותו האישית, אבל חלק גדול מההישגים נזקף לזכותו".
יש אנשי חינוך בכירים בעיר שחולקים על הדברים הנ"ל. להלן תגובת אחת מהם:
"המדדים שמציג מינהל החינוך הם של בינוניות ולכן התוצאות בינוניות. תלמידים ומורים, אינם מקבלים אפשרות לפתח מיומנויות למידה, חשיבה ביקורתית, למידה עצמאית, עבודה שיתופית ועוד.
בערים אחרות בישראל, שבהן מינהל החינוך אקטיבי ובעל חזון פדגוגי רלוונטי לעתיד ילדי העיר, יש למינהל החינוך יוזמות של מרחבים מגוונים, שנותנים מענה לצרכים מגוונים של תלמידים שונים: מרחבי מייקינג; רובוטיקה; התנסות במחקר בתחומי הרוח, האומנות והמדע; מרחבים לפיתוח מיומנויות טכניות כגון: סריגה, תפירה, אלקטרוניקה ועוד. הכל צומח מהשטח, באמצעות שיח פתוח על צרכים.
באשדוד, שבה חושבים שהמקום הראשון הוא כשיש לבוגרי המערכת זכאות לבגרות (אפילו לא בגרות אקדמית, או איך שלא קוראים לתעודת בגרות שמאפשרת להתקדם במשהו), מערכת החינוך נשארת הרחק מאחור".