טוב שיקבל אדם על עצמו את כל התורה כמו חוקה
פרשת חוקת פותחת במצוות פרה אדומה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עוֹל" (במדבר יט, ב). הפרה צריכה להיות אדומה כליל – חכמים למדו מכאן שאם יש בה אפילו שתי שערות שחורות היא פסולה; "אשר אין בה מום" – כל מום שפוסל בהמת קרבן פוסל גם בה; ו"אשר לא עלה עליה עול" – שלא עבדה בה מלאכה כלל, אפילו לא רכיבה או הישענות עליה. הרמב"ם מונה את מצוות פרה אדומה בספר המצוות כשתי מצוות עשה: עשה קי"ג – הכנת אפר הפרה, ועשה ק"ח – דיני המים המטהרים מטומאת המת בלבד. דורשים פרה תמימה, אדומה כליל, שלא עלה עליה עול; שוחטים אותה מחוץ למחנה, אלעזר מזה מדמה לעבר אוהל מועד, שורפים אותה כליל עם עץ ארז, אזוב ושני תולעת, ואת אפרה מערבבים במים חיים ליצירת "מי נידה" שמזים על טמא מת ביום השלישי והשביעי לטהרתו. הפרדוקס: כל מי שעוסק בפרה – השוחט, השורף, אוסף האפר, המזה – נטמא בעצמו, אך זו טומאה קלה וזמנית ("טומאת ערב") הנפתרת באותו יום בטבילה ושקיעה, לא טומאת המת הכבדה והממושכת שהוא מטהר ממנה את האחר.
מצוות אלו, שתיהן עשה (אין כאן צד איסור), שייכות לקטגוריית ה"חוקים" – מצוות שאין לשכל גישה לטעמן, בניגוד ל"משפטים" המובנים לשכל. התורה עצמה קוראת לה "חקת התורה" – לא חוק אחד מבין רבים, אלא הדוגמה הקיצונית ביותר לכל הקטגוריה. אפילו שלמה המלך אמר שהיא רחוקה מהבנתו. השאלה החריפה: איך מצווה שתכליתה טהרה מטמאת בעצם ביצועה את המבצע אותה? ורש"י עונה שזו לא תעלומה תמימה אלא נקודת תקיפה: "השטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה", ועל זה משיבה התורה לא בהסבר מתחרה אלא ביציאה מהמשחק: "חקה, גזרה היא מלפני, ואין לך רשות להרהר אחריה". זה מתחבר ל"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – אותו שורש כמו "פרה תמימה" – תמימות שאינה היעדר שאלות אלא סירוב להתנות את הקיום בפתרונן.
עד חורבן הבית השני נעשו רק תשע פרות אדומות בסך הכול: הראשונה בידי משה, השנייה בידי עזרא, ושבע נוספות מעזרא עד החורבן, והעשירית עתידה להיעשות, על פי הרמב"ם, בידי מלך המשיח – כך נדירה הייתה הפרה התמימה. ומסופר על נכרי, דמא בן נתינה, שחכמים רצו לרכוש ממנו אבן ישפה לחושן הכוהן הגדול; האבן הייתה תחת אביו הישן, ודמא סירב בכל מחיר להעיר אותו מתוך כיבוד אב, עד שהתעורר מעצמו – ואז מכר את האבן במחיר המקורי בלבד. בשכר תמימותו ועקשנותו העקרונית נולדה בעדרו פרה אדומה. (מקור הסיפור הוא בתלמוד הבבלי, מסכת קידושין לא ע"א, בהקשר של מצוות כיבוד אב ואם. גרסה נוספת של הסיפור מובאת גם במסכת עבודה זרה כג ע"ב – כד ע"א.) וכך גם בסיפור הזה מהדהדת אותה תמימות בלתי-מתפשרת שהמצווה דורשת. משה רבנו ידע את טעם המצווה!.
משום כבוד התורה, טוב שיקבל אדם על עצמו את כל התורה כמו חוקה, ללא תלות בחיקרת טעמי המצוות, אלא יקבלה כגזירת מלך. תמוז – ראשי תיבות זמני תשובה ממשמשים ובאים, בראש השנה , מתחילים עשרת ימי תשובה ותוקעים בשופר מכל מיני טעמים אך בראש ובראשונה, כי הקב"ה גזר שתוקעים בשופר בראש השנה. אי התלות בקיוטם המצוות בהבנתן, נותן לנו כח נגד כל טענת היצר הרע המנסה למנוע ממנו מצוות.
שבת שלום
