הפרשה פותחת בפסוקים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו–בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו–וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". (בראשית ל"ז, א'-ה')
הרמז ההלכתי: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף" – רמז נפלא להלכה בהדלקת נרות חנוכה כבית הלל, שסדר ההדלקה הוא מוסיף והולך מלשון "יוסף". כשם שיוסף מוסיף אור ואמונה בעולם החשוך של מצרים, כך בחנוכה אנו מוסיפים אור בכל יום, ממעט לרב, מחושך לאור גדול.
השבת היא שבת מברכין את חודש טבת הבעל"ט, שחל בתוך ימי חנוכה. יש כאן עניין מיוחד ביותר: ר"ח טבת הוא היום היחיד בשנה שבו מדליקים שני נרות – נר חנוכה ונר ראש חודש, ובשבת מצטרפים גם נרות שבת. זהו חיבור נדיר של אורות הקדושה. ביום ראשון בערב מדליקים בעזרת ה' את נרות החנוכה. בבית הכנסת מדליקים בין מנחה למעריב, ומניחים את החנוכייה בכותל דרום זכר למקדש (שם עמדה המנורה בדרום), עדיף במקום גבוה לפרסום הנס. בבית, יש להזדרז שבצאת הכוכבים ידליק את נרות החנוכה מיד לאחר מעריב. המדליק מברך ביום הראשון שלוש ברכות – "להדליק נר חנוכה", "שעשה ניסים לאבותינו" ו"שהחיינו", ולאחר ההדלקה אומרים "הנרות הללו". שלוש הברכות רומזות לשלוש הגזירות של היוונים על חודש, מילה ושבת.
כל אדם מישראל, איש או אישה, חייבים בהדלקת נרות חנוכה. בעת ההדלקה רצוי שיהיו נוכחים כל בני הבית לפרסם את הנס, והם יוצאים ידי חובתם בהדלקת בעל הבית. אם אחד מבני הבית (הגר בבית ואוכל שם) לא נכח בשעת ההדלקה, יצא ידי חובתו במה שהדליקו עליו. מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית, שבו נעשה הנס. אסור להשתמש לאור נרות חנוכה אפילו ללימוד תורה, ואסור להדליק נרות חול מנרות חנוכה. לכן יש "שמש" – נר נוסף שאם יצטרך להשתמש באור, ישתמש בו. בכל שמונת ימי חנוכה אומרים הלל שלם בברכה. יש להרבות בסעודות שבת חנוכה ובסעודת ר"ח טבת שחל בימי החנוכה, ונוהגים לאכול מאכלי חלב זכר לנס יהודית שקדם לנס חנוכה.
הסוד העמוק – למה חנוכה בסוף החודש? שלושת הרגלים ופורים חלים באמצע החודש, ואילו חנוכה לקראת סוף החודש. מדוע? כותב הבן איש חי הקדוש: החג נקבע לקראת סוף החודש כדי שבשמונת ימי חנוכה יתקיימו במציאות שלוש המצוות שהיוונים הרשעים אסרו על עם ישראל. ראשי התיבות שלהם "חמ"ש": ח-חודש, מ-מילה, ש-שבת.
לכן בחנוכה מזדמן תמיד: (א) יום שבת – קיום מצוות שבת, (ב) ראש חודש טבת – קיום קידוש החודש, (ג) שמונה ימים – רמז לברית המילה שנעשית ביום השמיני. הניצחון על היוונים איננו רק סיפור היסטורי, אלא חוויה מחודשת בכל שנה ושנה. המסר הנצחי – מימים ההם לזמן הזה
חנוכה כולו מכוון להצלה הרוחנית של עם ישראל – על ניצחון התורה על הטומאה, ניצחון האור על החושך, גבורת הרוח על הטבע. הקשר הבולט בין ר"ח טבת לחנוכה ובין "בימים ההם בזמן הזה", הוא שהניצחון ממשיך עד היום: אנחנו מקיימים עד היום את שלוש המצוות שהיוונים אסרו – (א) ברית מילה נעשית כיום בכל קצוות תבל, אפילו למי שנודע לו בגיל מבוגר שהוא ערל; (ב) מקדשים את החודש; (ג) שומרים שבת.
יש להוסיף בתורה – כשם שאנו מוסיפים באור הנרות בכל לילה, כך עלינו להוסיף בלימוד התורה, במעשים טובים ובהפצת האור
בעולם. שבת שלום וחנוכה שמח!
