"ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר יט, ב).
שבת זו, "שבת פרה", היא השלישית בסדרת ארבע הפרשיות של חודש אדר. במפטיר נקראת פרשת חוקת, ובה מצוות פרה אדומה – שנועדה לטהר את בני ישראל לקראת קרבן פסח.
צירוף מיוחד מתרחש השבת: פרשת כי-תשא, המתארת את חטא העגל, פוגשת את מצוות הפרה האדומה – שחז"ל ראו בה כפרה על אותו חטא. כדברי המדרש: "תבוא אימו ותקנח את הצואה" – התורה עצמה מספקת את הפתרון לחטא שהיא מתארת.
בתורה תרי"ג מצוות, המחולקות לשני סוגים: משפטים – מצוות בעלות היגיון גלוי, כגון כיבוד אב ואם ואיסור גנבה; וחוקים – מצוות שטעמן נסתר, כגון פרה אדומה, שעטנז ותפילין.
מדוע?
התשובה טמונה במילה עצמה. "חוק" מלשון חקיקה: כשאומן חוקק צורה באבן, היא הופכת לחלק מהחומר ממש – בניגוד לדיו על נייר, שניתן למחקה. כך החוקים אינם נוספים על התורה מבחוץ – הם חרוטים בעצמותה.
לא במקרה נקראת מצוות פרה אדומה "חוקת התורה" – חוקה של התורה כולה. היא אינה רק מצווה אחת מבין רבות, אלא סמל וביטוי למהותה העמוקה של התורה כולה: התורה נשגבת מהשכל האנושי. היא אינסופית, אלוהית, ומכילה רבדים שהתבונה האנושית לא תוכל לרדת לסופם לעולם. שלמה המלך, החכם מכל אדם, הודה שניסה להחכים בפרה האדומה – ולא עלה בידו. לא מתוך כישלון חס ושלום, אלא מתוך הכרה: ישנם דברים שמעבר לאדם.
זו עצמה המסה העמוקה ביותר שהתורה מלמדת אותנו: האמונה אינה תלויה בהבנה מלאה. ההליכה בחוקת התורה בתמימות וישרות – גם ללא פענוח מוחלט – היא עצמה הפתרון והמזור לכל חטא. עם ישראל ינצח כי הוא מעל כל העמים ומפליא במעשיו כי ישראל זה התורה הנשגבה: בראשי תיבות: י-ש ש-ישים ר-יבוא א-ותיות ל-תורה.
שבת שלום





