שאביה רביבו (22) מאשדוד, סטודנטית שמסיימת השנה לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה "התעניינתי בתחומים האלה מגיל צעיר", מספרת שהיא רוקדת על עמוד, היא זוכה לא אחת, להרמת גבה של כאלה שזה מעורר אצלם קונוטציה של מופע ארוטי במועדון חשפנות אפלולי. אלא שמרימי הגבה הללו אינם מעודכנים שהריקוד הזה, שמשולבת בו אקרובטיקה ובמרכזם עמוד אנכי בגובה של 4 מטרים, הפך כבר מזמן לענף ספורט תובעני, שמתורגל על ידי מקצוענים וחובבי ז'אנר הכושר הגופני האומנותי הזה, בסטודיו ייעודי לכך, בישראל וברחבי העולם.
למרות שהריקוד על עמוד הפך פופולרי ורווח, רבים לא הפנימו עדיין שמדובר בספורט התגובות שאביה מקבלת על עיסוקה בתחום מגוונות. "רבים שואלים אותי אם אני עובדת בלילות כחשפנית במועדונים. אומרים לי שאני רזה תודות לריקוד על עמוד, למרות שדווקא עליתי במשקל. שואלים איך בעלי מרגיש עם זה. יש בנות שאומרות לי ' בעלך בטח נהנה מזה'. הן לא יודעות שהוא ממש לא נהנה, הוא רק סובל, היא מחייכת. "זה לא כמו שאנשים מדמיינים בראש שלהם, במובן הסקסי. בעלי לא מקבל ריקודים פרטיים. הוא רואה את כל הקושי שלי. את ההכנות שלי ואת הסרטונים שלי, בהם אני נופלת מיליון פעמים עד שאני מצליחה. לאחרונה הייתי המומה משאלתו ההזויה והגזענית של אחד מהמרצים שלי. הוא שאל אותי אם זה (הריקוד על עמוד) ה-"פלן בי" (באנגלית: תוכנית ב') שלי. אמרתי לו שזה נמוך מידי בשביל שאענה לו על זה. לעומתו מרצה אחר שאל אותי בקטע פמיניסטי וחמוד אם הוא יכול לבוא לראות. אמרתי לו שהוא יוכל להיכנס לקישור בלייב ולצפות בי בתחרות בחו"ל".
בספורט הזה מתברר עוסקים בכל הגילים: נשים, גברים, נערות, נערים, ילדות וילדים. זאת ועוד. לפני שמונה שנים הוכר הענף הזה כספורט מקצועי על ידי "האגודה הכללית לפדרציות הספורט הבינלאומיות" ובימים אלה פועלת האגודה למען הכרתו של הענף כספורט אולימפי. כמו בכל ספורט גם בריקוד על עמוד נערכות תחרויות מקומיות ובינלאומיות לכל הגילים.
הסיפור של אביה הוא מרתק. היא נולדה למשפחה חרדית בת שלוש בנות "אני ילדת הסנדוויץ'. הייתי ילדה נורא קשה", מודה אביה, בעלת חוש ההומור, בחיוך. כשסיימה את כיתה ח' בבית הספר היסודי החרדי המוכר על ידי משרד החינוך "שערי ציון", שממוקם ברובע י"ב, והתחילה ללמוד בתיכון החרדי "בית יעקב" הרגישה שאינה מתחברת לשם ועזבה. "חיפשתי מקום שיקבל אותי כמו שאני", היא מספרת. לראיון בתיכון בגבעת וושינגטון היא התייצבה באופן מתריס ומאתגר למדי. "גידלתי על חצי ראש רסטות וציפורניים ארוכות והתקשטתי בצמידים 'אול אובר' ". מי שהייתה למחנכת שלה אמרה לה בראיון הקבלה לבית הספר "לא מעניין אותי מה שיש עלייך, אני יודעת שאת ילדה טובה מבפנים " מספרת אביה ומוסיפה "היא הייתה מחנכת מיוחדת במינה ורק בזכותה הצלחתי. היא קיבלה אותי כמו שאני, הבינה אותי ולא שפטה אותי".
בתקופת התיכון ניסתה אביה להשתלב בחוגים רבים, אבל אף אחד מהם לא ממש עניין אותה ובמשך תקופה היתה מעין "טום בוי על סקטים". לפני שש שנים נתקלה באינסטגרם בפרסומת של "סטודיו א.פול" באשדוד לריקוד על עמוד. אחרי השיעור הראשון נשבתה בקסם הזה של ריקוד על עמוד. "אימי תמכה בי ומאז אני שם, התמכרתי לנושא", מצהירה אביה, שלמדה בסטודיו המדובר, התמקצעה בו וכיום היא מדריכה בו.
תחרויות פרסים וגם אכזבות
קשה שלא להיסחף אחרי אביה הדעתנית וההחלטית, שקורצה מהחומר ממנו בנויים אלופים. באמתחתה של מי שכבר גרמה לרבים להפסיק להרים גבה ולשנות את דעתם על התחום, יש כבר מספר פרסים. בשני הפרסים האחרונים היא זכתה בינואר האחרון: מקום ראשון באליפות הולנד שהתקיימה באמסטרדם ומקום שלישי באליפות ישראל.
מי שמכינה את אביה לתחרויות, שהקריטריונים שלהן נוקשים מאוד וכרוכות בתקופה מלחיצה למדיי. "עבודה של שנה מתנקזת לארבע דקות בתחרות", היא נינה גלדקובה, המנהלת והבעלים של סטודיו א.פול באשדוד, בו למדה ובו היא מלמדת, כאמור. "נינה מכוונת אותי ומשמשת כפסיכולוגית שלי. אני גם מקבלת תמיכה גדולה מבעלי, שבזכותו הגעתי להישגים ",היא מדגישה.
מאחר שבתחרויות מוענקות נקודות לכל קריטריון, בהם כוח, גמישות, תלבושת "שמחירה מגיע לאלפי שקלים", ריקוד שמספר סיפור מעניין ועוד, קשה למתחרים עצמם לנחש, בטרם ההכרזה על הזוכים, אם זכו בתחרות או לא. לדוגמה, מביאה אביה את התחרות שהתקיימה בינואר בהולנד, בה זכתה במקום הראשון "הייתי בטוחה שלא זכיתי ולכן לא שמתי לב בכלל שקראו בשמי. מי ש'העיר' אותי היה בעלי שצעק לי מהקהל שקראו לי לעלות לפודיום", היא מספרת. באליפות ישראל בינואר, כשפורסמו שמות שלושת הזוכים, שמה לא נכלל בהם למגינת ליבה ולמותר לציין שהתאכזבה. אלא שלמחרת הודיעו לה שנפלה טעות, התנצלו לפניה ופרסמו תיקון לפיו היא זכתה במקום השלישי."שמחתי, אבל כאב לי שנפלה הטעות וההכרזה על זכייתי לא נעשתה בטקס החגיגי בו נכחו בני משפחתי, שמלווים אותי ותומכים בי", היא מספרת.
אל שלצד ההצלחות יש גם רגעים מאכזבים. כאב לב גדול ומפח נפש רציני כזה, נגרמו לה לפני כשנתיים באליפות אירופה בגרמניה. אחרי התחרות, בה הציגה ריקוד שעליו עבדה באופן אינטנסיבי שנה שלמה, היא המתינה שש שעות לפרסום התוצאות. וכשאלה לא פורסמו היא נגשה לברר מי הזוכים. לתדהמתה ולאכזבתה התברר לה שהשופטים פסלו אותה, כי מספר שניות לאחר שסיימה את הריקוד נפל לה הכובע, תקרית שהשופטים הגדירו באופן תמוה כ"התפשטות מבגד". ההחלטה הזו, אומרת אביה, היתה נגועה בניח0וח אנטישמי. "הייתי המומה…זה שבר לי את הלב. התיישבתי על הרצפה, לא הפסקתי לבכות ובעלי לא הצליח במשך שעות להרגיע אותי, מספרת אביה.
ספורט עתיק יומין
יש לציין שהשימוש בעמוד (שהיה עשוי מעץ ובקוטר רחב מזה של היום, העשוי מתכת) לביצוע פעילות גופנית החל לפני כ-800 שנים בהודו ובוצע על ידי גברים. מהודו הגיע העמוד לסין ואומץ לתחומי הלוליינות והקרקסים. האקרובטיקה על עמוד סיני כללה מופע של קבוצת גברים שהדגימו תרגילי כוח בשילוב עם מעברים וקפיצות בין מספר עמודים בעלי קוטר של 60 מ"מ באורך שבין שלושה לתשעה מטרים ובמרחק של כשישה מטרים זה מזה. לפני 135 שנים הגיע העמוד מסין לארה"ב, עם מופעים נודדים של רקדניות צועניות, שבצעו ריקודי בטן סביב עמוד העץ , ששימש כקורה מרכזית באוהל המופע. בהמשך עברו המופעים מאוהלי המופעים לפאבים ולמועדונים בהם הותקנו עמודי פלדה אנכיים, עליהן רקדו רקדניות בלבוש מינימלי, שלעיתים שילבו בהופעותיהן גם ריקודי חשפנות. לצד אלה אומצה שיטת הריקוד על עמוד על ידי מכוני ספורט וכושר, שהראשון בהם הוקם בארה"ב ב-2003. בישראל הוקם הסטודיו הראשון לריקוד על עמוד ב-2009, בת"א. לפני עשר שנים הוקם "איגוד הספורט על עמוד בישראל", ארגון ללא מטרות רווח הפועל במטרה לקדם את התחום בארץ. כיום פועלים ברחבי המדינה עשרות סטודיואים לריקוד על עמוד. אחד מהם כאמור, שהוא היחיד באשדוד, הוא סטודיו א. פול, שחגג לאחרונה עשור להקמתו.
קונספט ריקודי אקרובטי עם קריטריונים נוקשים
הריקוד על עמוד משלב תרגילי אקרובטיקה ותנועות ריקוד ולביצועו נדרשים, בין היתר, משמעת, סבלנות, הקשבה, התמדה, גמישות, כוח ויכולת טכנית גבוהה. כמו בכל אימון כושר יש לעשות זאת בהדרגתיות, בפיקוח ובהדרכה.
ש. התחום הזה של ריקוד לעמוד מצריך כושר גופני גבוה?
"אין צורך בשום רקע שקשור לריקוד או לספורט", אומרת אביה, שכתלמידה נהגה להתחמק משיעורי החינוך הגופני. כשהחלה אביה, שגובהה מטר ו-75 ס"מ באימונים המאתגרים שבעטיים נפלה פעמים רבות והתמלאה בסימנים כחולים, היא שקלה 40 ק"ג בלבד "עם משקל כזה יכולתי רק לעוף ברוח, היום אני 'עפה' על העיסוק שלי בתחום. בזכות העיסוק בספורט הזה עליתי 20 ק"ג במשקל, התחזקתי, הוא העצים אותי, קיבלתי ביטחון עצמי, אני נראית טוב, בריאה וחטובה", היא אומרת.
הספורט הזה לדבריה יכול להתאים לכל אחת ואחד ובכל גיל, בכל משקל ומכל רקע "יש לי תלמידה בת 61 ותלמידה נוספת שהיא בת למעלה מ-70. צריך רק כוח רצון והתמדה". הספורט הזה, מסבירה אביה, מפעיל את מרבית שרירי הגוף, מחזק ,בין היתר, את פלג הגוף העליון ואת שרירי הבטן והרגליים, משפר קואורדינציה וגמישות וגורם לדימוי גוף חיובי, והעוסקים בו מרגישים את השינוי לטובה, שחל בהם.
צילומים:אופיר אברהמוב ואלכסנדרה פלרקו.
חרא-דית, לא חרדית