גבריאל ביטון (56) מאשדוד סבל הרבה בחייו אך אפילו הוא לא שיער שבגיל כזה יצטרך להתגורר ברחוב, מתחת לבניין העירייה, ולחכות שהבירוקרטיה תדאג לו * הוא נולד למשפחה מרובת ילדים באשדוד, אביו היה בין הקבלנים הראשונים בעיר ופרנס אותם בכבוד * גבריאל עבד לצידו אך כשההורים והאחים נפטרו המשפחה התפוררה והוא נותר לבד, ברח אל עולם הפשע, הטרקטורונים, הסוסים והאופנועים * באחד מהנסיעות המסוכנות שלו בגבעת יונה נפל מהצוק הגבוה והתגלגל עד לכביש למטה. אחת מרגליו נקטעה במקום ונותרה על העץ, את השנייה דרש מהרופאים לנסות להציל * בשיקום בבית לוינשטיין הכיר את מי שתהיה אשתו ואם שלוש בנותיו, שאהבה אותו מייד למרות מצבו. הם נישאו ועברו לכמה שנים לטבריה בדירה שניתנה לו מהמדינה בשל זכויותיו כנכה * לפני מספר שנים התגרש ועבר קטיעה של הרגל השנייה ואז גילה לתדהמתו שמשרד השיכון אינו מקצה לו שוב את הזכות לדירה באשדוד * מאז הוא מתגורר כאן ברחוב, בקור ובחום, ללא שתי רגליים, מסתיר מהבנות את מקום מגוריו ומתחנן לדירה כדי לפגוש שוב את בנותיו האהובות
מי שהגיע בשנתיים האחרונות לבניין העיריה, ודאי נתקל בתמיהה באדם קטוע שתי רגליו, ישוב על טרקטורון, ונמצא במקום באופן קבוע. מה שלא יודעים העוברים והשבים הוא שמדובר בחסר בית, שהחליט לקבוע משכן קבוע מתחת לבניין העיריה, בתקווה שיזרזו את ההליכים החוקיים מול משרד השיכון ואת קבלת הדירה שמגיעה לו, אך זה לדאבוננו לא קורה. כאמור, קיץ וחורף, בחום ובקור, לגבריאל אין מפלט והחיים עבורו כבר קשים מנשוא.
ממשפחה מבוססת למשפחה מתפוררת ולעולם הפשע
הסיפור של גבריאל ביטון, בן ה-56, מתחיל דווקא באור אחר. הוא נולד למשפחה אשדודית בת עשר נפשות, אביו היה קבלן בניין, שפרנס את כולם בכבוד. גבריאל עבד לצידו שנים רבות עד שנפטר ולאחר מכן המשפחה התחילה להתפורר ולהתפזר. אמא נפטרה, שני אחיו יוצאי יחידה קרבית אגוז ומסתערבים, נפטרו גם הם במילואים מהמחלה בהפרש של שלושה חודשים בלבד ולדבריו, הכל השתנה. הצער לכד את המשפחה ובהמשך נפטרו שני אחים נוספים לפני שש שנים. גבריאל עבד מאז בעבודות מזדמנות, אך הוא לא מכחיש שנפל גם לעולם הפשע, ושם כל המשפחה התרחקה ממנו לחלוטין.
נפלת לסמים? לפשע? מה קרה שם?
"בואי נגיד שהייתי צעיר שובב. לא הולך בתלם. בני המשפחה התרחקו ממני כשהייתי בעולם הפשע, אבל היום אני כבר עשרים שנה נקי, הכל לבן אצלי, ועדיין אף אחד לא בקשר. כל אחד עם החיים שלו."
מתי ואיך קרתה התאונה שבגללה איבדת את רגליך?
" זה קרה בשנת 2005, כמו שאמרתי הייתי בן 32, בחור צעיר ושובב, מסתובב תמיד עם אופנועים, סוסים וטרקטורונים, זה היה התחביב שלי.
יום אחד רכבתי על אופנוע בגבעת יונה ואז… התהפכתי מהצוק, ממש נפלתי עד למטה, האופנוע עשה סלטות. כשנעצר הבנתי שרגל אחת כבר נקטעה מיידית, היא כבר הייתה על העץ. הרגל השנייה הייתה מועמדת לקטיעה וסירבתי בכל תוקף שיקטעו אותה."
אילו טיפולים עברת?
התאשפזתי לזמן רב בבית חולים ואז בבית לוינשטיין, עד לפני שנתיים עברתי טיפולים קשים, ניתוחים, אשפוזים חוזרים, פלטינות. ואחרי עשרים שנה של סבל החליטו שאין ברירה אז קטעו לי גם את הרגל השנייה ועברתי את כל הסבל מחדש".
ואיך זה מרגיש, כמו נכות נוספת?
"האמת שזה מרגיש חי -מת. פה אני גוסס. אני מרגיש ככה. בקושי נושם. בקושי חי".
אהבה ממבט ראשון בבית לוינשטיין
נקודת אור נוספת בחייו של גבריאל היא המשפחה שזכה להקים. ביום האחרון של אשפוזו בבית לוינשטיין הגיעה אישה לבקר את אמה המאושפזת. בין השניים ניצתה אהבה ולימים נישאו והקימו משפחה.
אהבה ממבט ראשון בבית החולים?
"זה קרה בשנת 2011, היא הייתה קטנה ממני ב-12 שנה. בת 23 אז. היא באה לבקר את אמא שלה שהייתה מאושפזת בבית לוינשטיין בשיקום ושם הכרנו. בהמשך היא סיפרה לי שכבר באותו יום אמרה בלב: 'הבחור הזה יהיה בעלי', אפילו שהייתי בלי רגל. לא עניין אותה. למחרת השתחררתי והמשכנו את הקשר."
באותו זמן קיבלת דירה ממשרד השיכון בגלל הנכות שתוכל לגור בה באשדוד?
"נכון. גרנו באשדוד וכאן נולדו שלוש הבנות שלנו, היום בנות 10,12, 15. אני גידלתי אותן ואני קשור אליהן מאוד."
אז מדוע עברתם לטבריה?
"בשלב מסויים היא אמרה שקשה לה באשדוד רחוק מהמשפחה וביקשתי למסור את הדירה באשדוד ולקבל תמורתה דירה בטבריה למגורים והם הסכימו בלי בעיה. העברתי את הזכויות לדירה על שמי בטבריה וגרנו שם כל השנים."
ולפני ארבע שנים ביקשת לחזור לאשדוד.
"לצערי התגרשנו, היא נשארה בטבריה עם הבנות, אני חזרתי לאשדוד וביקשתי לקבל שוב דירה עם הזכויות שלי. אז כבר התחילו הפרוצדורות הרפואיות עם הרגל השנייה שנקטעה לבסוף, והסתבר שעשו ועדה שלא בפניי והחליטו לשלול את הזכויות. וכשחזרתי מהשיקום בעצם גיליתי שמשרד השיכון לא אישר לי שוב דירה ואני חוזר בלי שתי רגליים ובלי דירה משלי."
"הבנות הן כל עולמי, מתחנן שיתנו לי דירה לארח אותן ואוכל לפגוש אותן שוב"
אז היכן התגוררת?
"בהתחלה חשבתי לשלם שכירות מהקצבת נכות אבל אז הבנתי שזה לא משאיר לי מספיק כסף להוצאות מחיה וגם עבור הבנות אז בלית ברירה החלטתי לעבור לגור ברחוב".
מה זה אומר ברחוב?
"אין לי ברירה אני יכול כרגע לגור רק ברחוב עד שמשרד השיכון יאשר לי דירה שמגיעה לי בחוק בגלל הנכות שלי. אז אני ישן מתחת לבניין של העיריה עם הטרקטורון שלי".
למה דווקא שם?
"כי קיוויתי שיראו אותי ויעזרו לי מול משרד השיכון".
ומי עזר לך?
"עד עכשיו אף אחד. רואים אותי שם בקור בחום בגשם בשמש ולא מעניין אף אחד. היו כאלה שהבטיחו שיעשו משהו ושום דבר לא זז. אני במצב הגרוע שלי כבר לא יכול לחיות ככה. אני קטוע שתי רגליים אני ועומד למות תתעוררו!!"
ומה אמרו במשרד השיכון?
"במשרד השיכון אמרו ששלחו הכל ויש בירוקרטיה אז תחכה בתור.
נותנים לי פיתרון זמני לעבור לוילה של מומי ברובע ו' לקבל שם מיטה. זה לא פיתרון בשבילי. אני צריך דירה לגור בה ולהביא אליי את הבנות שלי, שאוכל לארח אותן בכבוד. אני רוצה דירה משלי."
הבנות יודעות על המצב שלך?
"לא, הן לא יודעות שאני גר ברחוב. אני מפחד שיידעו ויצטערו. הן מתקשרות כל היום ואני לא עונה להן, שלא יידעו ולא יראו באיזה מצב אני."
המשפחה יודעת?
"אף אחד לא עוזר לי. אין לי אף אחד בעולם. משפחה גדולה ואף אחד לא בקשר איתם. אף אחד לא מסתכל עליי".
מה החלום שלך גבריאל?
"וואו.. את יודעת, רק שיתנו לי להיות אבא טוב, סבא טוב. הבנות מאוד חשובות לי, אני גידלתי אותן, אחת מהן על הרצף, אני מתחנן: תנו לי לארח אותן בכבוד בזמן שנשאר לי לחיות".
