בוגרי ישיבת אמית אשדוד ליוו את הכומר היהודי למנוחת עולמים

קבוצת בוגרי ישיבת אמי״ת באשדוד ביחד עם רב הישיבה שלום מלול, טסו לפולין וקיימו לוויה יהודית ליעקב צבי גרינר,שנולד כיהודי, חי ככומר וביקש בצוואתו להיקבר בלוויה יהודית. הרב שלום מלול: ״אלמלא הקבוצה מישראל הייתה שם, היינו מסיימים את הלוויה כלוויה נוצרית מלאה. ולא כפי שביקש יעקב בצוואתו״

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

הרב שלום מלול, רבה של ישיבת אמי״ת באשדוד יצא ביחד עם 6 בוגרי הישיבה ועם קרובי משפחתו של יעקב צבי הירש גרינר ז״ל שנפטר לפני כשבועיים לפולין, וערכו לו קבורה יהודית כפי שביקש בצוואתו.

 את סיפורו המופלא של יעקב צבי גרינר, פרסמנו לראשונה באתר אשדוד10 לפני כשבועיים. יעקב נולד בפולין בן למשפחה יהודית דתית. בתקופת השואה ולאחר שהנאצים ירו למוות ביהודים וביניהם במשפחתו, הוא נמלט וחי כנער פולני תחת השם גרגורי פבלובסקי. לאחר מכן הפך לכומר וביקש לשרת את הכנסיה בישראל. בארץ גילה כי גם אחיו הגדול, שחשב שנרצח, שרד וחי בארץ. במשך שנים שימש ככומר בעיר יפו. יעקב ז״ל קנה לעצמו חלקת קבר בבית העלמין היהודי בעיירה איזביצה מדרום ללובלין, ואפילו הכין מצבה בה כתב בין השאר: ׳נולדתי יהודי, חייתי כנוצרי ואקבר כיהודי״.

לפני כארבע שנים גילה הרב שלום מלול, המשמש גם כמלווה למסעות לפולין את המקרה. הוא יצר אתו קשר והתיידד אתו. הוא קבע מזוזה בפתח בית הכומר, ונהג לספר לחניכיו את סיפורו מול הקבר הריק.

משלחת מאשדוד לפולין

כאמור, לאחר מותו ביקש הרב מלול למלא את בקשתו של ידידו הכומר להיקבר כיהודי. בזכות תרומה שהגיעה בעילום שם ורשת אמי״ת יצאה משלחת לישראל ללוות את יעקב צבי ז״ל בדרכו האחרונה. המשלחת כללה את הרב מלול 6 בוגרי ישיבת אמי״ת ובני משפחתו של יעקב צבי. מספר הרב מלול כי לפני הלוויה הם הגיעו לעיירה זמושץ עיירת ילדותו של יעקב צבי. ״שם חי כיהודי. שם למד בחידר. התפלל עם אביו בבית הכנסת…. ולקחנו את ניגוני הילדות ומשם המשכנו ללוויה. לקיים טקס יהודי לפי ההלכה. כפי שביקש.״

דגלי ישראל לצד צלבים

אולם כשהגיעו לבית העלמין היהודי באיזביצה, הופתעו לראות כי הכנסייה מתעתדת לערוך טקס אשכבה נוצרי. ״להפתעתנו, נציגי הכנסייה הגיעה לשם בנוכחות גדולה מאוד. כמרים, נזירות והרבה מאמינים. הצלב מילא את בית העלמין. נכנסנו עם בוגרי ישיבת אמית אשדוד, יחד עם משפחתו של יעקב צבי ועוד כמה חברים יקרים. היינו מעט ממש. נבלענו כמעט בהמון. אלמלא דגלי ישראל שהבחורים היו עטופים בהם, שהבליטו את הנוכחות היהודית בסיפור, מה שהיה אמור להיות בעצם הצד המרכזי באירוע – בלוויה יהודית צנועה ומרגשת. המילים לא יכילו את האירוע. גם את ההתרגשות אבל גם את המתח הגדול בין קבורה נוצרית שכמעט הייתה לבין קבורה יהודית אותה ביקש בצוואתו יעקב צבי הירש. היו כמה אירועים מורכבים מאוד כאשר הנוצרים/הכנסייה מנסים בעצם לנהל הלוויה נוצרית מוחלטת. ולתת ליהודים רק לומר קדיש הכנסייה עלתה עם רמקולים ושרו פרקי תפילה נוצרים אל מול הקבר. בני המשפחה כאבו מאוד, והתחלנו לפעול בדיבור מכבד מול הכמרים האחראים. ״וכן ניסיון השיחה עם נציגי הכנסיה הצליח והם איפשרו למשלחת היהודית לערוך לוויה יהודית. ״הלוויה הפכה ליהודית כמעט כולה. הכנסייה הבינה את הנוכחות היהודית במקום. וכיבדו לבסוף אותה. הנערים עטופים בדגלי ישראל ואנחנו, נשאנו את הארון. שרנו שירי נשמה מסביב לארון. אמרנו הספדים מרגשים, וטיפלנו בקבורה ממש, בהורדת הארון לקבר ובכיסוי. בסיום הקדיש שרנו ׳התקווה׳ ׳ואני מאמין׳. אני יכול לומר בוודאות, שאלמלא הקבוצה מישראל הייתה שם, היינו מסיימים את הלוויה כלוויה נוצרית מלאה. ולא כפי שביקש יעקב צבי הירש בצוואתו.אני בטוח שזכינו לחלוק לו נחת וכבוד, בכך שהלוויה הייתה בעיקרה יהודית וע"פ ההלכה.״ ומסכם הרב מלול: ״סיימנו את הלוויה, וישבנו לסעודת הבראה, באולם אחד עם הכמרים, הנזירות והציבור (אוכל כשר הוגש למשלחת מישראל). יש אמנם מחלוקות בינינו, אבל יש כבוד גדול. הרוח שנשבה בפרידה הייתה טובה מאוד. כבוד בין הדתות, כבוד בין אנשים, וזה הכי חשוב כל כך. אבל הכי חשוב בעיניי שזכינו לקבור את יעקב צבי כפי שביקש. וזה בהחלט יכל להיגמר אחרת…״

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן