לאתר תהיינה שתי מבואות: עליונה ותחתונה. במבואה העליונה תוצב אבן לבנה, עליה ייקבע לוח מתכת, שעליו ייחרט מידע כללי ומתחתיו ייחרטו שמות כל הנופלים והנרצחים. את לב האתר תהווה חורשת עצי "אלביציה צהובה".
מדובר בעץ שמתאים לפארקים, שדרות וחורשות. קצב גדילתו מהיר, הוא חסכוני בהשקיה ,עצתו חזקה, והוא בעל שורשים עמוקים וחזקים. העץ מסמל חוזק, צמיחה, חיים, תקווה לעתיד ושינוי. גובהו הממוצע עשרה מטרים וקוטר נופו מעל לשמונה מטרים. צמרתו כדורית, סוככנית, דמוית מטרייה. בקיץ פריחתו צהובה וריחנית, בצורת קרקפת (פונפון), ובחורף פריו הוא תרמיל, דמוי סרגל כהה, מלא זרעים.
בין העצים תישתלנה בחורף כלניות אדומות, להזדהות עם העוטף. לכל עץ יהיה שם של נרצח או חלל ותאורה שתאיר את סביבתו עם רדת החשיכה. מסביב לעץ יהיה ספסל עגול, שיאפשר מבט פנימה להתכנסות, או מבט החוצה לעתיד.
לצד העץ יהיה עמוד זיכרון, שעליו תיחרט תמונתו של הנרצח או החלל, טקסט שמספר עליו, מתקן שמע ועליו הקלטה קצרה שקשורה אליו, וקישורית (בר קוד) לאתר, שבו מידע על קורבנות המלחמה.
לדברי אדרכלית האתר, היידי ארד תושבת ת"א, שעובדת עם עיריית אשדוד כבר עשרים וחמש שנים, ותכננה את אולם המועצה ולשכת ראש העיר בבניין העירייה ואת בי"ס "אמי"ת יגל" במע"ר, היא ניגשה לפרויקט ההנצחה "בדחילו ורחימו". לדבריה, הפרויקט לא בא להחליף את בית הקברות. "מיקום האתר בלב הפארק, מול נוף הים והעיר, באמצע התרחשות החיים, היכן שיש רעש של משפחות, של מים ושל ילדים מתרוצצים, לוקח את הנושא למקום שהחיים נמשכים, יחד עם הנופלים. בחרנו בסוג ספסל עדין, שהכל ימשיך להיות דיפוזי. המשפחה תבוא לבכות, להתייחד, לצחוק ולשמוע קטע קצר, שהיא קבעה, אם זה מנגינה, סיפור או הקלטה של בן או בת המשפחה. עם כל האחידות, כל משפחה תרגיש מיוחדת, והיקיר שלה יקבל את הטיפול המיוחד שבתוך הקונטקסט. העלווה של כל העצים תתלכד, תהיה חורשה אחת שלמה של צל מרהיב, נעים ומשנה אקלים".
