אשת החינוך סימה לוי עצמה את עיניה לעד

סימה לוי ז"ל, אשת חינוך דגולה ומורתי האהובה מהילדות, הלכה לעולמה השבוע, לאחר מאבק עיקש במחלה הארורה. לוי ז"ל החלה כמחנכת בביה"ס "מוריה", ניהלה ביד רמה את ביה"ס "הרא"ה" ואף זכתה לפרס יקירת החינוך הדתי. החיוך הגדול שלה, האהבה, הנתינה והחסד, ילוו אותנו עוד שנים רבות. בתה הדס שון לוי ספדה לה: "תודה על הזכות לגדול בחיקך, סליחה שלא הצלחתי להביא לך את פרח לב הזהב שירפא אותך"

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

מעטות המורות שחדרו לליבי בשנות ילדותי וחבל שכך, אך אולי זו הסיבה שאני עצמי שאפתי להטביע חותם וליצור קשר אישי ואוהב עם כל אחד מהילדים שעבר דרכי בסדנאות הכתיבה או למד בכיתתי. אחת המורות שכן נכנסה לי היטב ללב, היא ללא ספק סימה לוי ז"ל, מי שהלכה לעולמה השבוע בגיל 75 והותירה אבל גדול בלב כל כך הרבה תלמידים, מורים, מנהלים וכמובן בני משפחתה האוהבים.

גם ממרומי גילי וכאשר אני עצמי בוגרת ומורה, כאשר היינו נפגשות הייתי מקבלת ממנה חיבוק חם ואת החיוך המפורסם, החם והכנה, בליווי שתי המילים "תלמידתי היקרה". ואני תמיד השבתי בשתי המילים "מורתי היקרה".

 ועל כך יש כמובן מילים להוסיף למכביר וקשרים מכל כיוון. גם אבי שיחיה, המורה אלעזר זיקרי, עבד עמה שנים ארוכות בבית הספר "מוריה" בו למדתי, תחת שרביט המנהל אהרון חמדני.

 כאשר התקדמה ממעמדה כמורה אהובה למנהלת אהובה הדבר היה טבעי לכולם. לא פחות משישה דורות חינכה סימה ז"ל באשדוד.

כמה מתאים לה לסימה ז"ל, שבשבת שלפני לכתה לגן העדן הספיקה לברך בידיים אוהבות את בעלה עמרם, ששת ילדיה, עשרת נכדיה ושלושת ניניה, ולהיפרד מהם, כאשר כנראה הרגישה שתם זמנה והמאבק במחלה הארורה עומד להסתיים.

סימה ז"ל נולדה בשנת 1945 לרבי שם טוב ודדה לוי ז"ל. היא עלתה ממרוקו בת 16 יחד עם הוריה ואחיה, כבוגרת ביה״ס ״אליאנס״ שחלמה על הארץ הנכספת. בשנת 1967 החלה את עבודתה כמורה ומחנכת בביה״ס הממלכתי דתי ״מוריה״, שם עבדה שנים רבות. בהמשך מונתה למנהלת בית הספר "הרא”ה”. היא מימשה את המוטו שלה כמנהלת ופתחה את שערי בית הספר בפני כל ילדי ישראל, מתוך אמונה שכל ילד זכאי לטעום מטעמה של תורת החיים ומעולמה העשיר של היהדות.

לימים, הורישה את מלאכת הניהול למחנכת אתי עמר, המנהלת הנוכחית, אשר ספדה לה השבוע במילים נרגשות: "המנהלת, האישה, המנטורית, בעלת החסד והנתינה, אשר ייסדה את בית הספר הרא"ה וניהלה אותו ביד רמה.. זכיתי להיות לצידה ולינוק ממנה את יסודות החינוך, חינוך מאהבה". כולם אהבו אותה, הצוות, התלמידים, ההורים, ובמסיבת הפרישה שלה לגמלאות בשנת 2011, בנוכחות מכובדים רבים, הזילו דמעות רבות של פרידה מאשת חינוך דגולה. ראש העיר אז אמר לה: "הנחת אבן יסוד באשדוד" והמפקח מיכאל פיקאר הוסיף: "לימדת אותנו מה זאת אמונה".

בשנת 2015 סימה ז"ל נבחרה לאחת מעשרת אנשי החינוך המופלאים וקיבלה את פרס "יקיר החינוך הדתי". בין נימוקי הועדה נכתבו המילים המרגשות שבעתיים דווקא עכשיו עם לכתה:

"בכל מהלך השנים, במקביל לחינוך ולניהול ובמקביל לגידול ילדיה עשתה חסד והעמיקה בלימוד תורה. גם עם פרישתה לגמלאות לא משכה ידה מהעשייה החינוכית ומהתרומה לקהילה והיא מוסיפה להשקיע זמנה בלימוד, להיות פעילה ולהתנדב בארגונים שונים, להעביר הרצאות ושיעורי תורה, זאת בצד חברותה במועצת הנשים של אשדוד ובצד היותה גשר לקשר עם עולים מצרפת המבקשים להשתקע באשדוד. סימה העמידה דורות של תלמידים, בהם נהגה כבילדיה שלה, וכמנהלת זכתה שבשערי בית ספרה יבואו וילמדו ילדיהם של תלמידים אותם לימדה עת הייתה מורה. תלמידיה השתלבו בשדרות החברה הישראלית בעולם התורה, החינוך, הרפואה, המשפט והעשייה הציבורית. הביטחון והאמונה בה' מאירים את דרכה, והיא חדורה בתחושת שליחות ורצון להוביל לצמיחה והתפתחות".

כאמור, גם בגמלאות סימה המשיכה לתרום לקהילה והתנדבה באגודות רבות, כגון ויצו, אפרת והאגודה למען הקשיש, אך למרבה הצער בשנתיים האחרונות כאשר המחלה הקשה לא הותירה ברירה, עזבה להתגורר לצד בתה הרופאה שם טופלה בבית החולים בירושלים. סימה ז"ל כאמור הותירה אחריה משפחה עניפה ומוצלחת, בתה רופאה, חתנה עו"ד, בנותיה עובדות בחינוך, ייעוץ וביולוגיה.

הבת הדס שון לוי ספדה לה השבוע במילים כואבות: אמא שלי, תודה על הזכות לגדול בחיקך, סליחה שלא הצלחתי להביא לך את פרח לב הזהב שירפא אותך. אהובת ליבי איננה. בצער רב מודיעה על לכתה מעמנו".

יהי זכרה ברוך.

השתתפה בהכנת הכתבה שוש גלילי

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן