בתוך כל שגרת המלחמה, הפסקת האש, וכמובן ההתרגשות של השבוע האחרון עם שחרור שלוש החטופות הראשונות בעסקה, נראה שפטירתו של זאב רווח, אייקון התרבות מספר אחד של העולם המזרחי, לא קיבלה את תשומת הלב הראויה לה.
רווח ז"ל הלך לעולמו השבוע בגיל 84 ועבור רבים הוא מסמל מחד חיים שלמים וגדושים בסמלי קיפוח ואפליה אם תרצו, אך גם בוודאי מאידך, נכסי צאן ברזל של תרבות וכישרון בלתי נדלים.
רווח נולד בשנת 1940 בעיר רבאט במרוקו, הבכור מבין שמונה ילדים, ונקרא על שם זאב זבוטינסקי. בגיל שמונה עלה עם משפחתו לישראל למעברה בחיפה ולאחר מכן לשכונת מוסררה בירושלים.
הוא למד בישיבה התיכונית בכפר חסידים ושירת בצבא בחטיבת הנח"ל. לאחר מכן הגיע לבית הספר למשחק "בית צבי" ומאז הכל היסטוריה.
הוא כיכב על אינספור במות, עם דמויות אייקוניות רבות, הבכירה שבהן כמובן סאלח שבתי, בהצגה שזכתה לכאברים רבים ועד היום מתארת את קשיי העלייה של יהדות מרוקו. רווח שיחק רבות לצד חברו הטוב יהודה ברקן ז"ל.
רווח זכור לטובה עם משפטי מפתח מתוך כל סרטי הבורקס שכיכב בהם כחכם חנוכה, כגון "חגיגה בסנוקר" ו"צארלי וחצי", שלמרות קיתונות הביקורת שהוטחה בהם על רמתם הירודה, הרי שהציבור מצביע ברגליים ובעיניים ועד היום מרבים לצפות בהם.
רווח לא הסתפק בקומדיות, שיחק גם בתפקידי דרמה רבים, כמו "טיפת מזל" לצד זהבה בן, וכן גם ביים סרטים שהופיע בהם, כמו "רק היום",וכן דיבב דמויות לסרטים.
הוא נישא פעמיים בחייו, היה אב לחמישה ילדים, בנותיו חזרו בתשובה. בשנת 2019 עבר אירוע מוחי, לאחר מכן התמודד עם דמנציה. השבוע כאמור נפטר בשנתו, מות נשיקה רגוע כמו שמגיע למי שגרם לנו לצחוק הרבה ולעודד את הנפש, גם בימים קשים.
ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי נפרד: "האיש שגרם לאחדות בתוכנו"
"תודה לך, זאב רווח. בזאב רווח היה כמעט הכל. האיש המצחיק, המרגש, הנוגע. האיש שגרם לאחדות בתוכנו עם צחוקו המתגלגל, העיניים האוהבות ומטבעות הלשון שיישארו כאן לנצח. קונצנזוס. לצד הצחוק, הוא העלה על נס את פועלה של קהילת יוצאי מרוקו, המסורת שלה, האמונה, וחיבר בין כל העולמות מתוך עולמו היצירתי והפורה. קשה באמת להספיד או להיפרד מזאב רווח, שזכה בפרסים רבים בחייו אך הפרס הגדול מכולם שזכה בו היה אהבת הקהל.
נותר רק להודות לו על רגעים ארוכים של הנאה וצחוק, אהבת אדם גדולה והתגלמות הישראליות כולה. אנחנו, נמשיך, כפי שביקש, לצחוק תמיד."
הקומיקאי האשדודי ישראל קטורזה נפרד: "הוא היה לואי דה פינס הישראלי"
"כשעלינו לארץ גרתי באשדוד באזור ו' מול קולנוע אולימפיה, כל ימי שישי ביליתי בקולנוע, שני סרטים בכרטיס אחד. הייתי מכור לסרטים, ברוס לי, צ'אק נוריס, מערבונים, הייתי הראשון בשכונה שהיה לו מכשיר וידאו ויכולתי גם להרגיש המקרין של השכונה. תמיד חיכינו לסרט החדש של זאב רווח, שהיה מבחינתי לואי דה פינס הישראלי.
ברגע שיצא הסרט זו הייתה חגיגה בשכונה וגם בסנוקר. קומיקאי ענק, שהגיע לכל בית בישראל בגלל כשרונו וטוב לבו. זכיתי להכיר אותו ובכל פעם שהיינו נפגשים, הייתי חוזר להיות הילד מאשדוד, והתרגשתי כל פעם מחדש לחבק אותו, תמיד הרגשתי שבתוך החיבוק יש המון תודה על ילדות נפלאה".
מנכ"ל משרד התחבורה משה בן זקן נפרד:"הקול של העם"
"נפרדים מזאב רווח, האיש והאגדה, שידע להצחיק, לרגש ולהשאיר חותם בלב של כולנו. זאב היה לא רק שחקן מחונן אלא גם סמל לתרבות הישראלית, עם החום, ההומור והאותנטיות, שייצגו את כולנו.
הוא היה הקול של העם, והצליח להאיר רגעים קשים בחיוך שלא יישכח לעולם. מורשתו תישאר איתנו דרך הסרטים, המחזות, והדמויות שהפכו לחלק מהזהות שלנו.. תודה על כל הצחוק והשמחה, תחסר לנו מאוד."
עמירם בן זקן מציע: "לקרוא רחוב על שם זאב רווח"
עמירם בן זקן, חבר מועצת העיר מסיעת "אין לנו עוד אשדוד", פנה אל ראש העיר ולוועדת השמות בבקשה להנציח את שמו של זאב רווח ז"ל, הדמות האייקונית והענקית בתרבות הישראלית, על ידי קריאת רחוב או כיכר בעירנו אשדוד. לדבריו, רווח היה שחקן מוכשר אך גם אדם שהפיץ חום, שמחה ואהבה לכל עבר.
תרומתו למורשת התרבותית שלנו היא אדירה, ואין דרך ראויה יותר להוקיר אותו מאשר להפוך אותו לחלק מהעיר שלנו. "אני מאמין" כתב "שהנצחה כזו תכבד את מורשתו ותהווה השראה לדורות הבאים, שימשיכו לצמוח בעירנו האהובה".
קריאה ראויה מאין כמוה. ואין לי ספק, שכשנעבור ב"ה ליד הרחוב או הכיכר הזו, גם אנחנו נעלה חיוך ונדמיין משקפיים עבות ועגולות וצחוק מתגלגל. יהי זכרו ברוך.
