אמש השעה 20:00. מתחם הפסטיבל במרטין בובר נפתח. השמש כבר נעלמת לאיטה, הבריזה הים תיכונית מגיעה מכיוון הים, ומאות המבלים הראשונים עושים את דרכם פנימה. כבר מהרגע הראשון ברור שלא מדובר בעוד הופעה או בעוד ערב קיץ. מתחם ענק ומעוצב מקבל את פני הבאים, במה גדולה ניצבת במרכז, מתחמי בירה פרוסים ברחבי השטח ובצדו הדרומי של המתחם מחכה שדרה של דוכני מזון עם מגוון גדול.
מהרמקולים הגדולים בוקעת מוזיקה, האורות נדלקים בהדרגה והכוסות הראשונות מתמלאות. בתוך זמן קצר מרטין בובר מקבל מראה אחר לגמרי. לרגע אפשר לשכוח שנמצאים בלב אשדוד ולהרגיש בתוך פסטיבל בירה גדול, פתוח, קיצי, מטרים מהים. וככל שהדקות חולפות, הזרם רק מתגבר. עוד מאות נכנסים למתחם, ועוד ועוד כוסות מורמות באוויר. ברזי הבירה כמעט אינם נחים. הם זורמים ללא הפסקה, ומסביב אפשר לראות כמעט את כולם עם כוס ביד, עוברים בין הדוכנים, מדברים, צוחקים ומחכים למוזיקה.
אבל בתוך ההמון יש גם רגעים קטנים שמספרים אולי את הסיפור הגדול של הפסטיבל.
פה חיבוק בין חברים שלא נפגשו זמן רב, שם חבורה שמתאחדת מחדש סביב שולחן. אנשים פוגשים חברים מהעבר, מכרים מהעיר, אנשים שלא ראו שנים. נדמה שבכל קיץ מחדש פסטיבל הבירה הופך לא רק לאירוע מוזיקה ובירה, אלא למפגש החברתי הגדול של העיר. המוזיקה מתחזקת והקהל מתחיל לזוז. על הבמה עולים תחילה ההרכבים המקומיים, Reggae Revolution בערב הראשון ולהקת רוקסטרא בערב השני, ומוכיחים שגם לכישרון המקומי יש מקום של כבוד על הבמה הגדולה. הקהל שכבר ממלא את המתחם מקבל אותם באהבה, אבל באוויר מורגשת גם הציפייה לקראת האמנים המרכזיים.
בערב הראשון של הפסטיבל הגיעו שני קצוות מוזיקליים שונים מאוד, שבמשך כמה שעות הוכיחו עד כמה מוזיקה טובה יכולה לחבר קהל שלם. התקווה 6 הביאו את הקצב, האנרגיה והחיבור המיידי לקהל. אחריהם דודו טסה הביא לבמה את הצליל הייחודי שלו. סגנונות שונים, קהלים שונים לכאורה, אבל מול הבמה כולם שרו, רקדו ונהנו יחד.זה בדיוק הקסם של ערב כזה: אלפי אנשים, טעמים מוזיקליים שונים, ובסוף פזמון אחד שכולם מכירים. תיסלם על הבמה, והגיל פתאום נעלם הערב השני, סיפק את אחד הרגעים היפים של הפסטיבל.
תיסלם עלתה לבמה.
להקה שמלווה דורות של ישראלים פגשה מול הבמה קהל שבו עמדו זה לצד זה מי שגדלו עם השירים בזמן אמת, ולצדם צעירים שנולדו שנים אחרי שהלהיטים הגדולים כבר הפכו לקלאסיקה ישראלית. ואז התחילה השירה. הצעירים ידעו את המילים. המבוגרים שרו איתם. הורים, צעירים, חבר’ה בשנות העשרים ומי שכבר עברו כמה וכמה קיצים אשדודיים עמדו יחד מול אותה במה.
לכמה דקות הפרשי הגיל נעלמו. כי מול מוזיקה טובה, כולם באותו גיל. ואז הגיע פנחסוב
אם מישהו חשב שאחרי תיסלם הקצב יירגע, מועדון הקצב של אביהו פנחסוב דאג להבהיר מיד שזה לא עומד לקרות. פנחסוב עלה עם שואו סוחף, בלתי פוסק, כזה שלא משאיר לקהל יותר מדי זמן לעמוד במקום. הוא דיבר, שר, הפעיל את הקהל והפך את המופע למסיבה אחת גדולה.
הקהל, מצדו, פשוט לא נח. אחרי שעות של מוזיקה, אוכל ובירה, האנרגיה עדיין הייתה שם. אנשים המשיכו לרקוד, לשיר ולהרים ידיים, כאילו הערב רק התחיל. וכשהצלילים האחרונים ירדו מהבמה, אפשר היה לסכם שני ערבים שבהם מתחם מרטין בובר היה מלא עד אפס מקום.
שני ערבים, Sold Out אלפי מבלים גדשו את המתחם בשני ימי פסטיבל הבירה העירוני, שהופק על ידי אגף תרבות ואירועים בעיריית אשדוד. שני הערבים נמכרו עד אחרון הכרטיסים כבר ימים לפני פתיחת השערים. גם המחירים שמרו על האופי העירוני והנגיש של האירוע: 35 שקלים לתושבי אשדוד ו-50 שקלים למי שאינם תושבי העיר.
אבל פסטיבל הבירה הוא רק נקודת הסיום של קיץ עירוני גדול במיוחד. רק שבוע קודם לכן אירחה אשדוד את פסטיבל “חלון לים התיכון”, עם עשרות אלפי משתתפים מדי ערב. לכך הצטרפו במהלך הקיץ פסטיבל “תוצרת הארץ”, פסטיבל המחול “אשדוד דאנס”, מופעים, אירועים והצגות ילדים ברחבי העיר. שבוע אחרי שעשרות אלפים מילאו את אזור החוף, שוב התמלא מתחם גדול בעיר באלפי אנשים.
והפעם, עם כוס בירה ביד. קיץ שננעל כמו שפסטיבל צריך להינעל בסופו של דבר, פסטיבל בירה טוב לא נמדד רק בכמות הברזים, בגודל הבמה או ברשימת האמנים, הוא נמדד באווירה.
ובמשך שני לילות במרטין בובר הייתה שם אווירת קיץ שקשה לפספס: הים במרחק נגיעה, הבריזה שנכנסת אל המתחם, המוזיקה שעולה מהבמה, הבירה שנמזגת בלי הפסקה, אלפי אנשים ששרים יחד והמפגשים הקטנים בין חברים בתוך הקהל הגדול.
פסטיבל הבירה שוב הוכיח את מקומו כאחד מאירועי הקיץ הגדולים והאהובים באשדוד. שני ערבים מלאים. אלפי מבלים. ארבעה מופעים מרכזיים, לצד הכישרון המקומי. ובעיקר עיר אחת שסיימה קיץ עמוס באירועים בדרך הכי קיצית שאפשר. עם מוזיקה, עם בירה, עם הים ברקע ועם הרבה מאוד אנשים שלא רצו שהלילה ייגמר.
