עדויות ה7 לאוקטובר בדבר פגיעות מיניות ואלימות מגדרית מזעזעות ובלתי ניתנות לעיכול.
עדויות של שורדים, סרטונים, עדויות של אנשי רפואה שטיפלו בגופות ומעידים על פגיעות נוראיות שהעולם לא ראה כמותם.
קולם של הנפגעים לא נשמע. מרביתם נרצחו ואלו שגופם שרד, נפשם נרצחה.
העולם שותק. ארגוני זכויות אדם וארגוני זכויות נשים, אף אחד לא נקט עמדה במשך שבועות ארוכים. אף ארגון לא התקומם, גינה או קרא לצדק. עובדה זו מהווה "אגרוף בבטן" לחברה כולה, ובטח לשורדים, שעליהם למצוא בתוכם את תעצומות הנפש והכוחות לבקש עזרה.
מחקרים מראים כי נפגעי תקיפה מינית וטראומות שונות למיניהם חווים כי הרגשת האמון הבסיסי שלהם מתנפצת, מרגישים נטושים, בודדים, מנודים מן המערכות האנושיות.. השתיקה של העולם, חוסר האמון, היעדר התיקוף משחזרת בהרבה מובנים את הטראומה.
בעיתונות סקרו את המחקר המקיף של העיתון האמריקאי ה"ניו יורק טיימס" שנערך במשך חודשיים וחשף פרטים מזעזעים הממחישים את הדפוס הנרחב של האלימות על בסיס מיני שאירעה בשבת השחורה. התחקיר מתבסס על סרטונים, תמונות, נתוני GPS וראיונות עם יותר מ-150 איש, כולל עדי ראייה, אנשי צוות רפואי, חיילים ויועצות לנפגעי תקיפה מינית. בתחקיר זוהו שבעה מקומות שונים שבהם נשים ונערות נאנסו או הותקפו מינית. ארבעה עדי ראייה תיארו בפירוט כי ראו נשים נאנסות ונרצחות בשני מיקומים שונים. לפי התחקיר, נמצאו 30 גופות של נשים ונערות באזור מסיבת הטבח ובשני קיבוצים- כשבגדיהן קרועים.
בעיתון "הגרדיאן" הבריטי התפרסמה כתבה בדבר האונס השיטתי ותקיפות המיניות שביצעו המחבלים הפלסטינים באכזריות בלתי נתפסת במסגרת הטבח. העדויות מתארות התעללות מינית, אונס קבוצתי והשחתת איברים של נשים וגברים.
ספיר, בחורה צעירה בת 24 שהייתה במסיבת הנובה, הייתה עדת ראייה לזוועות קשות. היא התחבאה מאחורי עץ, משנורתה בגבה, נשכבה על הקרקע והתחבאה בדשא שלא תיראה. במרחק קטן מהימצאה התקהלו כ100 מחבלים שהעבירו ביניהם נשקים, רימונים ותחמושת וגם, נשים פצועות. היא ראתה צעירה שדם נוזל מגבה ותיארה כיצד הגברים אנסו אותה תוך שהם דוקרים אותה בסכין.
"מי שהיה עד לטראומה מינית יכול להיות לזה השלכות לכל החיים על המיניות שלו. כשנחשפים לדבר כזה איום ונורא, יש לזה השלכות וטראומה לא פחות גדולה מחוויה ישירה" אומרת אורית סוליציאנו, יו"ר לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
חשוב לראות, לקבל ולטפל במעגלים הנוספים של הנפגעים שנחשפו כמו באופן ישיר לפגיעות. עדי ראייה, עלולים לחוות את הטראומה ולהגיב באופן דומה לנפגעים עצמם, עליהם כתב "ארגון רופאים לזכויות אדם" נייר עמדה שלהם והתייחס להשלכות הנרחבות וארוכות הטווח, אוכלוסיה זו מטופלת על ידי הביטוח הלאומי ומוגדרת כנפגעי פעולות איבה ועל כן אנשי המקצוע שיטפלו לאו דווקא יהיו מומחים לטראומה מינית..
עברו חודשים ארוכים מאז אירועי ה7 לאוקטובר ובימים אלה משרד הרווחה, האמון על הטיפול באוכלוסיית הנפגעים מתקיפה מינית מאירועי השבת השחורה, מדווח על פניות בודדות של שורדים נפגעי תקיפה מינית, למרות שהמשרד מאפשר טיפול על חשבון המדינה. כתבות שפורסמו בנושא מעידות כי לפחות במקרה של פונה אחת בבקשה לקבל סיוע, היא התחרטה כאשר הבינה כי נדרשת להצהיר על עצמה כנפגעת תקיפה מינית ולהזדהות בפרטיה האישיים. נפגעי טראומה מינית זכאים וזכאיות לקבל טיפול אישי למשך שלוש שנים ללא עלות, על ידי אנשי מקצוע מומחים לטראומה מינית באחד מעשרות מרכזים בארץ ולמרות זאת, השורדים לא פונים לקבלת עזרה.
נראה כי למרות כל המאמצים, עלינו, כחברה, למצוא דרך לסייע להם, לעטוף אותם ולטפל בהם באופן כזה שידרוש מהם מינימום של מאמץ, מינימום בירוקרטיה ואף REACHING OUT- (יישוג)- הנגשה והבאת הסיוע אליהם. מחקרים מראים כי נפגעי טראומה רבים נמנעים מלבקש עזרה מכל סוג ולכן הצעד הראשון יכול לכלול הענקת טיפול נפשי, שיחות שיעשו על ידי אנשי מקצוע מומחים לטראומה מינית מבלי שהאדם יצהיר על היותו נפגע תקיפה מינית.
"גרעין חווית הטראומה הנפשית הוא הנישול מכוח והניתוק מן הזולת, ולכן ההחלמה מבוססת על העצמה ועל יצירת קשרים חדשים.. עקרון ההחלמה הראשון הוא העצמת נפגעי הטראומה, על ידי השבת השליטה אליהם.." (מתוך הספר טראומה והחלמה) ולכן, על מנת להשיב את השליטה לנפגע ולהעצים אותו, הטיפול יכול להינתן תחילה בביתו של אותו אדם- במרחב הבטוח שלו ולא יהיה עליו לאגור כוחות נפשיים לגשת לבדו למערכת שבחוויה שלו "נטשה אותו", בנוסף, לא יצטרך להזדהות ולהראות במרכז המזוהה עם הטיפול בטראומה מינית. מהלך זה דוגמה נוספת ומשמעותית להפחתת בירוקרטיה יכולה להיות הכרה בשורדים שחוו פגיעה מינית ואלימות מגדרית כפוסט טראומטיים באופן אוטומטי במסלול מהיר ובניית סל טיפולים ושירותים עבורם בהתאם לפגיעה בתפקוד של כל אחד מהם (טיפול נפשי על ידי פסיכולוג/ עובד סוציאלי מומחה לטראומה מינית, טיפול זוגי, טיפולים פיזיים בעת הצורך, סיוע בחזרה למעגל החיים, תעסוקה ועוד).
הימנעות מחשיפת יתר ושיתוף גורמים רבים בטראומה עשויה להקל את הפנייה לקבלת סיוע. תיקוף והכרה בטראומה עצמה וכן בצורך בטיפול בה, מבלי להעביר את השורדים את תלאות הבירוקרטיה, כפי שקורה בהגשת תביעת נכות או בקשה לסיוע לביטוח הלאומי יש בה כדי לעודד את השורדים לפנות לקבלת עזרה וטיפול. אנו מכירים תהליכים מזורזים או מהירים כאלה במשרד הביטחון, כגון "מסלול ירוק" שנהוג בעתות מלחמה עבור לוחמים, או מסלול מהיר לפדויי שבי בעבר, המוכרים באופן אוטומטי כפוסט טראומטיים.
"לאחר שהשלים הנפגע עם העבר הטראומטי, ניצבת לפניו משימה חדשה: בריאת העתיד." (ג'ודית הרמן, טראומה והחלמה)
המלחמה טרם הסתיימה, פצעי "השבת השחורה" עוד מדממים והשלכות האירועים עוד רחוקים מלהיות מובנים או בהירים. עם זאת, עלינו להתייצב מול משימתנו החדשה- בריאת העתיד, ולהבין בעת הזו, כי חוסנה של מדינת ישראל, כוחה של החברה הישראלית, טמון ביכולת שלנו כחברה לטפל במשפחות השכולות, בנכים, בפצועים, בגוף ובנפש.
הכותבת: אילנה דהן, (רס"ן במיל', קצינת נפגעים לשעבר), מנהלת הוסטל "בית הצבעים" בחברת שלו, בעלת M.A בלימודי משפחה, סטודנטית להשלמה לתואר שני בעבודה סוציאלית.