לרב שלום מלול (46) נשוי, אב לשמונה וסב לנכד, 26 שנים ותק בחינוך, 9 מתוכן הוא מנהל את ישיבת אמי"ת יגל באשדוד, שהצוות שלה מונה כ-65 איש ולומדים בה כ-570 תלמידים. הישיבה מבוקשת מאוד אך נאלצת, מחוסר מקום, להשיב ריקם את פניהם של חלק מהפונים.
בתקופת הקורונה זכתה הישיבה בפרס חינוך על מעורבות חברתית, ולפני שנתיים זכה הרב מלול בפרס שר החינוך למנהל פורץ דרך, על תרומה ייחודית לחינוך, בין היתר, במנהיגות פדגוגית, בתרבות ארגונית ובאקלים חינוכי. החידושים בביה"ס הם בשלושה תחומים, אותם מפעילים מורים שקיבלו הכשרה לכך, והכיתות משתלבות בהם בהדרגה. בפרויקט "שערי למידה" בוחר התלמיד את הסגנון בו הוא רוצה ללמוד: בצורה הפרונטלית הרגילה, או לבד כשהוא מקבל משימות, אותן הוא מבצע באופן אינטראקטיבי בשילוב מחשב, או בחקר, עם מורה מלווה. "חז"ל אמרו שאין האדם למד אלא במקום שליבו חפץ. מקום הוא לא רק פיזי, הוא גם סגנון", מסביר הרב מלול.
בפרויקט אחר נפגשים התלמידים בקבוצות קטנות עם מנטור קבוע לשיח רגשי, וגם עם כל תלמיד באופן אישי. "בנים, שהם בדרך כלל סגורים, מפתחים במפגשים הללו 'שריר' של לנהל שיח על רגשות ומחשבות, של לשתף בדברים אישיים ולכבד", אומר הרב מלול. בפרויקט נוסף רוכשים התלמידים אסטרטגיות למידה, בהן הם מקבלים, בין השאר, כלים לניהול זמן ולהצלחה באופן קבוצתי. בחדשנות משתלב גם הבניין המרשים של ביה"ס, שנבנה בשיטה "ירוקה", אליו עברה הישיבה לפני 3 שנים, ומותאם ליוזמות הפדגוגיות החדשניות. במסגרת האג'נדה הישיבתית "אהבת ישראל", שמכוונת לאחווה בין הקהלים השונים, מתקיימים מפגשים בין תלמידי הישיבה הדתיים לבין תלמידי מקיף ז' החילוניים.
במסגרת האג'נדה המדוברת גם נפתח בביה"ס "בית מדרש ישראלי"( לא דתי), שמתקיימים בו הרצאות ומפגשים פתוחים לציבור הרחב. מאז פרוץ המלחמה מחלק הרב מלול את זמנו בין ניהול הישיבה ביום למילואים כרב חטיבת המלב"ח (מרכז לטיפול בחללים) במחנה שורה, בלילה. לעיתים הוא נאלץ להסתפק בשעת שינה בודדת שמפרידה ביניהם. " השם נותן כוח, זה הכרחי לתרום בבסיס ולא פחות חשוב לתרום בחינוך" הוא אומר בפסקנות.
את טקס העלתו לדרגת רב סרן, בעקבות המלחמה, ערכו לו מפקדיו בישיבה, אל מול מאות תלמידיו, שעמדו והריעו לו, כשאת ה"פלאפל" ענדו לו אשתו כרמית ומפקד החטיבה, אל"מ הרב אייל מורדוך. לאחר הטקס הרשמי, ערכו לו תלמידי שכבה י"ב טקס נוסף משלהם והעניקו לו מנת פלאפל…
"
.
".
.
.
.
