ויזל אהב מוזיקה עוד מילדותו. הוא החל ללמוד לנגן בחלילית ואחרי שלוש שנים, כשהיה בן שמונה, הוריו קנו לו, לבקשתו, פסנתר ישן, ומאז הוא מנגן בפסנתר.
הוא בוגר בהצטיינות של האקדמיה למוסיקה בת"א, בעל תואר ראשון במתמטיקה וסטטיסטיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בעל תואר ראשון מביה"ס למןסיקה "ג'וליארד" בניו יורק ובעל תואר ד"ר מאוניברסיטת העיר ניו יורק.
הוא היה נשיא ארגון "הנוער המוסיקלי" הבינלאומי וניהל את "הנוער המוסיקלי" בישראל, ייסד וניהל את "התזמורת הערבית-יהודית הצעירה", יזם את הקמת "אוקטופוס"-הרכב של שמונה ידיים בשני פסנתרים- שהוא חבר בה, ניצח על תזמורות שונות בארה"ב ובישראל, כיהן כמרצה בבית ספר מנהטן למוסיקה, בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת ת"א ובמדרשה למוסיקה במכללת לוינסקי, ועוד ועוד.
בעבר הוא התגורר בגן יבנה והיה לו פסנתר כנף גרמני מתוצרת "איבך", שליווה אותו כל השנים. יש לציין שפסנתרי הכנף נחשבים, ולא בכדי, לפאר היצירה מבחינה מוסיקלית, שלא לדבר על היצרן הגרמני "איבך", שפסנתריו נחשבים בין הטובים בעולם.
לפני מספר שנים עבר לגור באשדוד, בדירה שלא יכלה להכיל את הפסנתר הגדול, וקנה פסנתר עומד. במקום למכור את פסנתר הכנף החליט להעניק אותו לסניף ויצ"ו בעיר, בתנאי שיוכל לקיים שם באמצעותו פעילות מוסיקלית וכך היה. הוא גם מימן את הובלת הפסנתר מגן יבנה לאשדוד ואת כיוונו, זאת כיוון שההובלה משפיעה על המתח הקיים על המיתרים ויש להביא אותם למתח הרצוי, על מנת שהפסנתר ישמיע צלילים מדויקים.
לדבריו של ויזל הוא "מלמד נשים מבוגרות, שרוצות לעשות משהו חדש ומוכנות לגזוז את ציפורניהן", הוא אומר בחיוך. השיעורים הם פרטניים ובהתאם לקצב ההתקדמות של כל אחת. "העיקרון שמנחה אותי שיהיה להן כייף, שתיהנינה מהשיעור.
באמצע השיעור אני מנגן להן יצירה מהרפרטואר שלי. ההאזנה פותחת עולמות שלמים ומעשירה את עולמן. אני מספר על המלחין- שעולמו מעניין והוא בדרך כלל נסתר מהאדם הממוצע, אם הוא אינו עוסק בתחום-על סגנונו, על התקופה ההיסטורית, על מבנה היצירה ומקנה להן מושגים בתיאוריה. אחרי השיעור הן מתאמנות בבית ומספיק שיהיה להן פסנתר חשמלי", הוא אומר. למי שמרים גבה לנוכח כך שהלך ללמוד מתמטיקה מסביר ויזל כי המוסיקה, שיש לה קצב, נשענת על המתמטיקה.
.
.
.
