ד"ר זוארץ (49) מדמה את תפקידו כמנהל יחידת הטראומה למנצח (כמו על תזמורת), שעובר כחוט השני לאורך כל מסלול הטיפול בפצוע, ע"י צוות גדול של למעלה מעשרים איש, מיחידות ומחלקות נוספות, בהם, בין היתר, מיון, רפואה דחופה, הרדמה, כירורגיה, טיפול נמרץ ועוד.
יש לו סיפוק אדיר מהעבודה ש"יש בה המון משמעות" והוא גאה בצוות שלו. ביחידת הטראומה, לדבריו "אין פרוטקציה ואין רפואה פרטית. התמורה נמדדת בידיעה שעזרת להציל מישהו, במבטים של בני המשפחה, או של המטופל עצמו. בשביל זה אני קם בבוקר, נמצא כאן בשבת ולא נמצא בארוחת החג". על התמורה מעידים עשרות מכתבי התודה שמקשטים את קירות משרדו.
הוא תושב ראשון לציון, שם גדל, נשוי ואב לשלושה. בתיכון הוא היה תלמיד טוב. ביום האחרון להרשמה לעתודה, הוא בחר "עם לחץ קל של ההורים", ברפואה, הוא אומר בחיוך. הוא מומחה בכירורגיה כללית, עם התמחות על בטראומה וכירורגיה דחופה. הכשרתו ארכה 15 שנים.
הוא למד רפואה בטכניון בחיפה, עשה סטאז' בביה"ח אסף הרופא, שירת בצה"ל כקצין רפואה, "חמש שנים להן הייתי מחויב, התגלגלו לחמש עשרה שנה", במגוון תפקידים, ביניהם: מפקד בי"ח שדה של צה"ל לטיפול בפצועי מלחמת האזרחים בסוריה, ובענף רפואה מבצעית.
לאחר שחרורו בדרגת רס"ן, עבד כרופא בכיר במחלקה הכירורגית בביה"ח "שיבא" ושימש סגן מנהל יחידת הטראומה. חודשיים לאחר פתיחת ביה"ח באשדוד, הוא נענה להצעה להקים בו את מערך הטראומה. "אוכלוסיית הרופאים המיוחדת, עזבה מקומות עבודה ובאה להקים משהו חדש. אפשר לקרוא לזה ציונות. היו אומנם מאבקים של התחלה, אך היתה אווירה מיוחדת, רוח של ביחד, כולם עזרו, זה היה מהמם", הוא מספר.
לאסותא, לדבריו, יש חזון מיוחד, ששם את הקהילה, הרפואה והמטופל במרכז וביה"ח הוא "מיינדט" למטופלים ולעובדים. ואם בקהילה עסקינן, הוא יזם פרויקט שקיבל משנה תוקף במלחמה, "סטופ דה בלידינג" (עצרו את הדימומים), בו מלמד הצוות שלו בהתנדבות את האוכלוסייה כיצד לעצור את הדימומים בשטח, עד שמגיע מד"א, או לחילופין עד שהפצוע מועבר לביה"ח. את הרעיון לפרויקט הוא ייבא לפני 4 שנים מצפון אמריקה, קיבל רשות להשתמש בשמו ומשמש מדריך רשמי מטעמו.
הפרויקט הוא בשיתוף עם עיריית אשדוד, שתורמת את הערכות לעצירת הדימומים. לדבריו, היחידה שלו ערוכה לטפל בכל פציעה גם בקשות שבהן. "אשדוד הגדולה שעמוסה בתאונות וסביבתה מאתגרות. זאת עקב השילוב, בין השאר, של כביש 4, אזורי התעשיה, אלימות אורבנית, ואוכלוסייה צעירה על גבי קורקינטים ואופניים".
עבור הרוכבים המדוברים וחבריהם הוא יזם את הפרויקט החינוכי "בוחרים בחיים", שהשתתפו בו כבר מעל ל-3,000 תלמידים, מבתיה"ס העל יסודיים והוא מבחינתו ,"שלח לחמך…". התלמידים מגיעים לסיור חווייתי בביה"ח, מקבלים הסבר על המסלול שעובר פצוע, ומפגישים אותם עם פצוע קשה, שמספר מה שעבר עליו. "לא מטיפים, רק מספרים, ויש כאלה שיורד להם האסימון".
.
.
.
