אות המערכה ללוחמי לבנון הוענק לאל"מ אמיל אזרן: "מי שלא היה בלבנון, לא מבין מה זה לבנון"

אל"מ אמיל אזרן הוא בין מקבלי אות המערכה שמחולק בימים אלו המיועד למי ששירתו בדרום לבנון במשך 18 שנה, ממבצע של"ג ועד היציאה מלבנון. הוא החל את דרכו בצבא כלוחם בגולני בלבנון וכיום משרת כקצין לוגיסטיקה בפיקוד העורף. לדבריו, זו הייתה תקופה מעצימה ומעצבת שהובילה אותו להיות המפקד שהוא היום

שיתוף ב facebook
שיתוף בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שיתוף בוואצאפ
שיתוף ב email
שיתוף במייל

צה"ל החל לחלק את אות המערכה של מלחמת לבנון עבור מי שלחם במערכה ממבצע של"ג החל מ-30.09.82 ועד 24.5.2000. זאת לאחר שבנובמבר אשתקד אימץ הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי את ההמלצה להכיר בלחימה בדרום לבנון ורצועת הביטחון כאחת ממלחמות ישראל. לפני שבוע בטקס מרגש קיבלו יפית ואריה איטח את האות מידי הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי בשם בנם, צחי איטח ז"ל, החלל האחרון על אדמת רצועת הביטחון, שנהרג זמן קצר לפני היציאה מרצועת הביטחון. צחי ז"ל לחם בפלוגת ההנדסה של חטיבת 'גבעתי’, היחידה אותה הקים אביו אל"מ במיל אריה איטח. צחי ז"ל נהרג מפגיעת טיל נגד טנקים בעמדה בה שהה.

בשבוע שעבר, כאמור קיבל גם אל"מ אמיל אזרן המשמש כיום כקצין לוגיסטיקה פיקודי בפיקוד העורף את האות. אזרן גדל באופקים כיום גר בגן יבנה נשוי לחופית – מורה למתמטיקה ואבא ל- 4 ילדים: ליאם, ליהיא,  אסף והראל. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1995 כלוחם גולני בגדוד 13.

 את שירותו הצבאי החל כלוחם בלבנון. עבורו זו הייתה תקופה מעצימה ומעצבת שהובילה אותו להיות המפקד של היום. וכך הוא מספר על תפקידו: ״מזה כשנה אני בתפקיד קצין לוגיסטיקה בפיקוד העורף. התפקיד שלי הוא בראש ובראשונה להכין את המערך הלוגיסטי לכלל מצבי החירום ובפרט מלחמה. אני עוסק באופרטיבי כל התוכניות של אימונים, הפעלת הכוח,  התעצמות באמצעים  לחירום עוסק בכל נושא הקיום והמענה הלוגיסטי בשגרה ליחידות. כמו כן, עוסק בתחום הבינוי והתשתיות. גם תשתיות מבצעיות חמ"לים, מפקדות ועוד. אני עוסק בהון האנושי  כוח אדם וטיפוח טיפול והובלת אנשים למקצועיות, הכשרות אהבת שירות, מצוינות  בנוסף אני מוביל משימות ארגון כדוגמה מקימים אגד לוגיסטי שתחתיו יש יחידות מבצעיות שאמורות לתת מענה גם בשגרה וגם בחירום. למשל, מקימים גדוד סיוע לאזרח שכל תכליתו זה לתת מענה לאוכלוסייה עם אמצעים כמו נהגים משאיות וכל מה שנדרש לטובת האוכלוסייה, וכמובן אני אחראי על כל הימ"חים לוודא שהכשירות והתפקוד שלהם גבוהה והמוכנות לחירום היא הכי טובה שיש, וכמובן מנהל את כל המלאים, אחראי על תקציבים, תקציבי קיום, הובלות וכדומה”.

אתה יכול לשתף על השירות בלבנון?

"הייתי לוחם בלבנון וסיימתי את לבנון כרס”פ, נולדתי וגדלתי בגדוד 13 כפי שנהוג לומר בגולני. הייתה שאיפה שלנו כלוחמים להגיע ללבנון, עד עכשיו הוכשרת אתה רוצה להיות בלבנון לקחת חלק  במלחמה. אני זוכר עצמי כלוחם, תעסוקה ראשונה עשיתי בעיישאה  היינו 4 חודשים בלבנון בתעסוקה ו- 4 חודשים אימונים. למוצב אתה עולה בשיירה. במשאית ישנה שלמעלה היה חצץ ובפנים ישבנו. זו הייתה הסוואה שיחשבו שזו משאית שמובילה חצץ. הגענו למוצב שלא היה גדול המגורים בתוך 'צוללות' מתחת לאדמה מיטות קומותיים היה טלפון אחד בכל המוצב. נזקקנו להמתין שעתיים בתור ארוך כדי לדבר דקה בבית ולהגיד שאתה בסדר. לפעמים אמרתי להורים שאני באימונים ולא בלבנון לא רציתי להדאיג אותם, ומאותו המוצב היינו יוצאים  למבצעים ולמארבים של 72 שעות  לפעילות של תצפית וסיור. ולפני מארב היית עושה תרגולות תחקירים ערב לפני על הדרך שאתה אמור ללכת בה למארב. מה המשימה שלך?  בצורה מאוד מאוד מקצועית. לא השארנו שום דבר בדרך, לא מחסנית, לא מימיה, לא פנס, כדי שחלילה ציוד שיפול לא ישימו לו מטען והיו מקרים שחיילים שהיו  דורכים או מרימים את הציוד הממולכד היה מתפוצץ עליהם. והייתה לנו רשימה מסודרת של כל מה שאתה לוקח איתך. אני הייתי מגיסט. אני לא גדול ממדים אבל היה לי מאג זה נשק לא בדיוק קל ומאוד אהבתי את הכלי העוצמתי הזה. במארב היינו 3 ימים, שוכבים שם, ישנים במשמרות, אוכלים שם. את הצרכים עשינו בשקיות וקוברים את זה שלא יריחו את זה. היינו כל הזמן דרוכים. מסווים את המקום ומטשטשים כשעזבנו, ככה 3 ימים ואם הייתה התקלות טובה אז אתה שמח ואם הייתה התקלות שהיו נפגעים או הרוגים, אז  זה משהו שהיית צריך להתמודד אתו. ככה היינו יום יום וכל הזמן היינו בתחושה של שליחות  שמגינים על תושבי הצפון  זה כל הזמן היה לנגד עיננו.  ואתה מבין שמה שאתה עושה זה כדי להגן על יישובי הצפון.  היית מסתכל אחורה , רואה את האורות מרחוק  של מטולה  ויישובים שסמוכים לגדר. ואתה מגן עליהם ואתה מוכן לשלם בגופך, לשלם בחייך. ידעת שאתה עולה ללבנון ואולי לא תחזור”.

אחוות לוחמים

הוא מספר על הרעות והקשר החברי שנוצר בין הלוחמים. ״הרעות והחברות היו חזקים מאוד היית ערב מאוד לחבר שלך , אחד היה דואג לשני אתה מבין שאם החבר שלך עכשיו ישן  ואתה ערני במארב  אתה גם שומר על החברים שלך שישנים וגם שומר שחבורת מחבלים לא תעבור אותך.  אחד דואג לשני, מתחלקים באוכל ובמים. ואם אנחנו צריכים עכשיו להסתער אתם מסתערים וחותרים למגע עם האויב״.

על הקושי להתמודד עם חברים שאיבדת . ״התבקשתי באחד המקרים לרדת "לגיבור" ולזהות שתי גופות של חברים שנפלו.  אתה מזהה, מוסר פרטים. חותם, מסתכל על הפנים שלהם  עם הפגיעות של הכדוריות שהיו במטען  חוזר למוצב  אין ספק שרגע כזה עושה לך משהו  ולמחרת אתה יוצא למארב.  והלב שלך היה דופק  אחרי אירוע כזה. לא  כי אתה מפחד ורוצה לסגת כי אתה  חד יותר, חדור יותר  מבין שאתה חייב לצאת למחרת מיד למארב כי ככה אתה מטפל בעצמך פסיכולוגית. זה לא משאיר לך זמן לחשוב ולהתאבל  ולהתכנס בתוכך  ולהיכנס לדיכאון. אתה חייב להמשיך  היו תקופות מאוד קשות שהיית מאבד  חברים  וגם חברים פצועים "  לדבריו באחד האירועים הייתה התקלות ותחילה סברו שנהרגו מחבלים וכולם שמחו אבל פתאום השמחה התהפכה  לאבל כשהבינו שהנפגעים הם פלוגת רובאים, באסון שריפה " אתה שומע צעקות בקשר' אני נשרף'  וצעקות ובכי ואתה מבין שזה  כוח שלנו" בין הנספים היה גם חבר שלו " אתה מבין שהחברים שלך נספו באסון השריפה . אחד מהם הוא  חבר מאוד קרוב שלי ואני בקשר מאוד טוב עם המשפחה  עד היום. האחיות שלו שירתו בגולני. ואפילו כתבתי עליו שיר שיקראו בטקס. אני לא יכול לשכוח אותו עד היום‪״.

השהות בלבנון על כל מורכבותה הפכה אותו מילד לגבר. ״אני פשוט גדלתי שם, התבגרתי  התעצבתי  נהייתי עצמאי יותר  בוגר יותר, חושב יותר.  אתה אדם טוב יותר, רוצה לעזור יותר. התנאים לא היו טובים כמו היום שיש לחיילים, אבל כשעברתי מלוחם ובאתי ללוגיסטיקה אני מאוד רגיש לתנאים של החיילים  מים חמים,  אוכל טוב  כלי לחימה הטוב ביותר שיש  שיוכל לבצע את המשימה שלו״.

איך ההרגשה לקבל את האות על המערכה בלבנון?

"בטקס שהתחיל בכנס בשיח של  מפקדים  והמשיך בטקס  מרשים ומדהים  של אות המערכה. וזה מעורר בך זיכרונות  מחזיר אותך אחורה. זה מדהים שבסוף אנחנו הלוחמים מכירים בזה  זו הוקרה והערכה לתקופה לא פשוטה וקשה של 18 שנים שעיצבה דור שלם.  מי שלא היה בלבנון לא מבין מה זה לבנון.  מה זה להילחם, מה זה חיזבאללה. השארתי שמה לא מעט חברים.  בטקס העיניים שלי דמעו.  כל כך ריגש אותי, כי בסופו של יום גדלתי שם".

כבר הורדתם את האפליקציה של אשדוד10?

הורדה לאנדרואיד:

הורדה לאייפון:

דילוג לתוכן