ashdod10 logo

למעלה מ-21 שנה אחרי הפיגוע בירושלים: "כיוונתי הנשק וחיסלתי את אחד המחבלים"

בימים אלו של טרור סכינים וירי וגבורת האזרחים, השוטרים והחיילים בניטרול מחבלים, נזכר תושב אשדוד איך לפני 21 שנה ניטרל בעצמו מחבל. זה היה באוקטובר 1994 כששני מחבלים חמושים בנשק ורימונים רצחו במדרחוב בירושלים אזרחים. בסמוך, שהה עמיקם גמליאל מאשדוד, אז מתנדב משטרה שהגיב מייד עם חבריו וחיסלו את אחד המחבלים. השבוע אמר: "כשרואים מחבל צריך להרוג אותו ולמנוע פיגוע"  
ענת ביגר | חמישי, 18 פברואר 2016 16:25

בימים אלה של פיגועי טרור ברחבי המדינה על ידי מחבלים וניטרולם על ידי עוברי אורח, שוטרים וחיילים נזכר עמיקם גמליאל מאשדוד איך ניטרל מחבל שביצע פיגוע בירושלים. מתברר כי אין חדש תחת השמש במקום שיש בו טרור כמעט יומיומי ואולי מאז קמה המדינה. זה קרה ביום ראשון ה- 9.10.1994 שזכור לרבים בשל אירוע חטיפתו של החייל נחשון וקסמן ז"ל, שנהרג כעבור שבוע בניסיון כושל לחלצו- ע.ב) אבל באותו היום, בלילה בין 9.10 ל- 10.10.1994 התרחש גם פיגוע במדרחוב נחלת השבעה בירושלים. פיגוע בו נרצחו מעין לוי וזיאד אל-מוגרבי ז"ל, ועוד רבים שנפצעו. הפיגוע כמעט ונשכח ומוזכר רק בויקיפדיה על שכונת נחלת השבעה, אחת השכונות הוותיקות בירושלים.

את פיגוע הירי ביצע החמאס באזרחים ובתיירים שבילו ברחוב יואל משה סולומון בשכונה. מבצעי הפיגוע היו שני שוטרי הרשות הפלסטינית שערקו ימים אחדים קודם לכן. המחבלים הגיעו באוטובוס אל גן העצמאות הסמוך, התחמשו שם ורצו לבצע את הפיגוע בשכונה. בפיגוע נהרגו שני אזרחים ונפצעו שישה עשר. חלק מהפצועים היו קשים לאיתור לשם מתן טיפול רפואי, משום שהם הסתתרו מאש המחבלים ואיבדו את הכרתם במסתור בשל פציעתם. משפחתה של אחת ההרוגות, מעין לוי בת ה-19, הקימו בשכונה פינה להנצחתה.‏ ההרוג השני היה זיאד (בן מוחמד) מוגרבי, שישב בבית קפה ברחוב עם אשתו וילדיו. את מבצעי הפיגוע סיכלו שני אזרחים, מתנדבי המשמר האזרחי מאזור הדרום, ששהו במסעדה לאחר קורס הכשרה: גמליאלי מאשדוד ואבני ממצפה רמון.

"יריתי במחבל כמו שלימדו אותי"

פיגוע הטרור אותו ביצעו שני המחבלים היה עלול להסתיים במרחץ דמים המוני, אך למרבה המזל, קבוצת אזרחים מתנדבי המשמר האזרחי ששהו באחת המסעדות "ניטרלו" את אחד המחבלים ומנעו אסון כבד יותר. בין האזרחים הגיבורים היה גם עמיקם גמליאל מאשדוד, שביחד עם חברו רון אבני ממצפה רמון שחלפו את הנשק שהיה ברשותם ברישיון ופגעו באחד המחבלים. השניים זכו לקבל תעודת הוקרה על המקרה.
מעל 20 שנה חלפו והשבוע פגשנו את גמליאל, כיום פנסיונר בן 75 ומתנדב מסור באשדוד, לשיחה על אותו יום. לא קל לו. "בכל זאת, פעם ראשונה שהרגתי אדם. ולמרות שהייתי חוזר על כך שוב אם הייתי צריך, זה לא פשוט" הוא אומר. יד המקרה זימנה להם להציל חיי אדם. "במקרה היינו שם" הוא מספר. גמליאל היה בחבורה של מתנדבים של המשמר האזרחי כאמור, שיצאו לקורס מפקדי כיתות כוננות שהתקיים בבית חורון.
החבורה ביניהם 4 מאשדוד: יוסי פריינטי, אברהם אייזיק, אורלי יוסקוביץ ועמיקם בצלאל סיפרו: "הגענו למדרחוב בשכונת ילדותי נחלת השבעה. בחרנו את המסעדה ' צעד תימני'. לא הספקנו להיכנס בקושי התיישבנו ונשמעו מחוץ למסעדה צרור יריות. ישר הבנו שיש פיגוע. באותה שנה היו פיגועים רבים. במסעדה עצמה לא היו הרבה סועדים זה היה כבר קרוב לחצות. אבל היו אנשים במסעדות נוספות, המדרחוב המה אדם, ירושלמים ותיירים. ולמעלה היה דיסקוטק שהיו מלא אנשים. הצרורות יריות לא פסקו ואנשים נכנסו למסעדה. הכנסנו אותם להתחבא במטבח בפנים ולמי שהיה נשק עליו דרך אותו וחיפש מגע עם המפגעים. "שכבנו וארבנו למחבלים. הם היו שניים. אחד עם סרט אדום על המצח וקלצ'ניקוב והשני עם כפיה בצבעים אדום לבן. המחבל היה מולי. במרחק 6 מטר ממני. יריתי אחד מהם נפגע והשני ברח."

לא פחדת?
"לא פחדתי. אני לא אדם פחדן באופי שלי. הייתי לוחם בתותחנים ועברתי מלחמות בסיני ובלבנון. יריתי בדיוק כמו שלימדו אותי בקורס. עברנו הכשרה איך להתמודד עם מחבל בעקבות הפיגועים שהיו אז".
גמליאל מספר כי הוא והחברים הופיעו בטלוויזיה ששידרה ממקום הפיגוע "אני יליד השכונה. הרגשתי כמו סגירת מעגל. אחי עבר לתל אביב וחברים התקשרו אליו ואמרו לו שאני בטלוויזיה" הוא נזכר."כעבור כמה דקות הגיע כוח מג"ב ועשו וידוא הריגה במחבל שפגעתי . היו למחבלים על הגוף רימונים, הם השליכו אותם לעברנו אבל למזלנו לא התפוצצו ונפלו והתגלגלו מתחת לגלגלי הטרנזיט שלי, שהחניתי קרוב", הוא ממשיך לשחזר את שהתרחש.
לדבריו, לאחר הפיגוע נכתב בתקשורת הכתובה שאת המחבלים הרגו אנשי הביטחון ולא גמליאל וחברו. "החבר שלי אבני, ממצפה רמון פנה לעיתון "הארץ" והתראיין וסיפר כי אנחנו הראשונים לפגוע באחד המחבלים, ולא כמו הגרסה שהייתה בעיתונים ששוטרים הם שהרגו. הוא גם מחה על קולות הביקורת שהשמיעו אנשי ביטחון על אזרחים עם נשק שיורים ללא אבחנה ומסכנים חיי אזרחים. אנחנו ירינו ירי מבוקר וממוקד כמו שלמדנו. אבני סיפר בכתבה את מה שקרה. הגרסה שלנו גם נמסרה לקצינים בכירים שתחקרו אותנו מה היה".

"לפתע שמענו צרור יריות"
בכתבה של עיתון 'הארץ', שפורסמה ימים ספורים לאחר הפיגוע על ידי העיתונאי ראובן שפירא מתאר אבני, חברו של גמליאל על השתלשלות האירועים. "לפתע שמענו צרורות יריות מנשק אוטומטי. הבנו מיד שזה פיגוע חבלני. אנשים רצו וצעקו ברחוב" משחזר אבני ואומר כי היו מספר אזרחים מהמשמר האזרחי. "אבל רק לי ולעוד היו אקדחים. פינינו את האנשים במסעדה לשטח מוגן במטבח ובשירותים, כדי שלא יהיו גלויים לוויטרינה בחזית. אני והחבר השני, עמיקם, התיישבנו בקריסה עם נשק דרוך מאחורי עמוד בטון רחב שהיה באמצע אולם המסעדה. חיכינו במארב עד שנראה את המחבלים מול עינינו. כשתיים-שלוש דקות מרגע ששמענו את היריות הבחנו במחבלים עם רובי ק'לצניקוב בידיהם. ראשו של אחד היה עטוף בכפייה עם משבצות אדום-לבן ולשני היה סרט אדום סביב ראשו. מטווח של כששה מטרים פתחנו עליהם באש.... אני יריתי ששה כדורים ועמיקם ירה ארבעה כדורים. ירינו כל עוד המחבלים היו בטווח הראייה שלנו מבעד לוויטרינה בחזית המסעדה. ראיתי בבירור שפגעתי באחד המחבלים בזה שהיה עם הכפייה. הוא עמד להתמוטט וכמעט נפל. חברו משך אותו אל מחוץ לטווח האש שלנו. אחר כך התברר לנו שהמחבל בעל הכפייה נפל במרחק מטרים אחדים מהמסעדה, המחבל השני המשיך לירות לעברנו בזווית מהמקום שבו נעצר".
אורלי יוסקוביץ שהייתה אחת ממתנדבי המשמר האזרחי התראיינה לאחר הפיגוע לעיתון "השבוע באשדוד". היא הייתה אז בת 28 אם לשתי בנות קטנות ועם רקורד של 11 שנות התנדבות במשמר האזרחי כנהגת מפקדת סיור, ואשר סיפרה כי הייתה בנבחרת ירי בה זכתה פעמיים בתחרות נשים עירוני ומרחבי. אורלי, שמו גמליאל ואבני מתארת בכתבה כי הם הגיעו סמוך לתחילת האירוע ולאחר שהתחילו היריות הם פינו את האנשים למקום בטוח יותר בתוככי המסעדה. " עוד לפני ששלפנו אקדחים הפכנו את כל הכיסאות והשולחנות כדי לחסום את המעבר למחבל. המחבל הראשון רץ ברחוב וירה והשני עבר במסעדות וירה באנשים. אני ועוד שניים שהיינו חמושים, שלפנו את האקדחים וחיכינו מאחורי עמוד בטון. המחבל התקדם למסעדה, ירה צרור ארוך שלא פגע במסתתרים, וכשחשב שהמסעדה ריקה לגמרי עבר הלאה. כשהפסיק הרמתי את הראש וזיהיתי אותו עם סרט אדום וקלצ'ניקוב, ידעתי בוודאות ורק אז יריתי עליו. הוא נעצר והחברים שלי, שהבינו שזה המחבל ירו בו גם, הוא הלך עוד מטר או שניים ואז נפל". מה שבטוח ששלושת המתנדבים הגיבורים ירו לעבר המחבל, גוננו בגופם על האנשים במסעדה. מי מהם הוא שפגע וניטרל את המחבל יודע בטוח רק בורא עולם, אבל מה שחשוב שמדובר באנשים שהפגינו תושייה ואומץ לב בלתי רגיל ומנעו מהמחבלים לבצע מגה טרור.
לאחר פרסום הכתבה בעיתון "הארץ" זכו גמליאל ואבני בתעודות הוקרה על המעשה והאומץ שהפגינו. גם עיריית אשדוד הודתה להם וארגנה טקס מרגש הכולל ארוחת צהריים. ראש העירייה דאז צבי צילקר אף כתב מכתב תודה לגמליאל "ברכתי והוקרתי על התושייה וקור הרוח שגיליתם במאמץ המשולב לחסל את שני המחבלים" כותב צילקר וממשיך "ברגעים הקשים והרי הגורל, בזמן אמת, מימשתם את הכשרתכם כמתנדבים במשמר האזרחי, בזריזות, במיומנות ובנחישות עשיתם לסיכול פעולת המחבלים ולהגנת העוברים ושבים עד הגיע כוחות הביטחון. העיר אשדוד גאה בכם. ומוקירה את פעולתכם".

 

009075745563653

 

"כשרואים מחבל צריך להרוג אותו"

גמליאל, כאמור נולד לפני 75 שנה בשכונת נחלת השבעה. הוא נשוי ואב ל- 2 ולאשדוד הגיע בשנת 1964, וחי בה כבר מעל יובל שנים. הוא עבד בציוד מכני בנמל אשדוד ויצא לפנסיה מוקדמת. הוא מתנדב מסור. בין היתר התנדב במשך 11 שנה ברשות למלחמה בסמים בפרויקט "אח גדול" והרצה בכיתות בבתי הספר נגד שימוש בסמים. בין מקימי המשמר האזרחי באשדוד, בו הוא התנדב משנת 1974 "היום כבר אומרים שאני זקן מידי שאת שלי עשיתי", הוא אומר אבל ניכר שכוחו לא תש והוא יכול וכמו שהוא אומר "מאוד רוצה" לתרום מיכולתו וניסיונו הרב. בחודשים האחרונים הוא חש תסכול בעקבות האינתפדה בארץ וגל הטרור המשתולל. "המצב הביטחוני נשאר אותו דבר ואין פיתרון לא ראש הממשלה לא שר הביטחון וזה לא טוב".
לדבריו אם היה מזדמן בימים אלא לזירת פיגוע לא היה מהסס לנטרל את המחבל. "יש לי נשק ברישיון. לא תמיד אני נושא אותו איתי כי מדובר בנשק גדול, אבל אם הייתי רואה מחבל הייתי שוב פוגע בו. כשרואים מחבל- צריך להרוג אותו. לא לעשות חשבון. זה בנפשנו. כמובן אני מדגיש שיש להרוג מחבל המהווה סיכון, אבל אם תופסים מחבל אז לקחת אותו ולחקור ולא לבצע לינץ'. בעיני זה לא מעשה מוסרי ותרבותי. זה מאפיין את הערבים לא אותנו".

כשפרצה האינתיפאדה קרא מפקד תחנת אשדוד למי שיש נשק ברישיון לשאת אותו, מה דעתך?
"לדעתי, נכון מאוד. ללכת עם נשק, למי שנושא ברישיון ומיומן. אי אפשר לדעת מה יקרה מחר ומאיפה יצוץ המחבל. עדיף להיות ערניים מלהתחרט".

אתה מאמין שיכול להגיע מחבל גם לאשדוד?
"ברור. אין אמונה בהם. אי אפשר לדעת מה הם מתכננים ובאיזה מקום. אף יישוב לא מחוסן נגד פיגועי האינתיפאדה. חייבים לפקוח עיניים טוב טוב ולהיות מוכנים. להגביר את השמירה על מקומות רגישים בין היתר ביציאה הדרומית והצפונית מהעיר. לגייס הרבה מתנדבים כמה שיותר ולהכשיר אותם להתמודד עם אפשרות כזו. אני מוכן להתנדב. אני מרגיש שאני עוד יכול לתרום".