ashdod10 logo

חיים שלמים בשני ספרים

  גדי אטיאס, (70) השיק השבוע שני ספרי ביכורים שכתב ויצאו לאור בהוצאת 'אופיר ביכורים': "חיי-משנה סדורה" העוסק בקורות חייו ובשילוב עמדותיו בנושאים שונים ו"מטמורפוזה"-שהוא רומן פנטזיה. המהדורות הדיגיטלית נמכרות ברשת האינטרנט ובימים הקרובים יימכרו הספרים המודפסים גם בחנויות הספרים  
רבקה יניב | חמישי, 08 אוקטובר 2015 17:33

 

לכתוב ספר אחד אינו דבר של מה בכך שלא לדבר על לכתוב שני ספרים בבת אחת. בסוף ספטמבר השיק גדי מכלוף  אטיאס ביום הולדתו ה-70 את שני ספרי הביכורים שכתב ויצאו לאור בהוצאת אופיר ביכורים: " חיי- משנה סדורה " העוסק בקורות חייו בשילוב עמדותיו בנושאים שונים ו"מטמורפוזה"-רומן פנטזיה. לחגיגה הכפולה שנערכה בבית משפחת אטיאס ברובע י"א הגיעו עשרות בני משפחה וחברים.

מאז שהוא זוכר את עצמו היה אטיאס, שנולד בפז שבמרוקו, תולעת ספרים. הוא למד בבית ספר "אליאנס" ואת הבר מצווה חגגו לו כבר כשהיה בן 9 , כפי שהיה נהוג במשפחות לא מעטות, יחד עם אחיו הגדול, שהיה בן 13. בגיל 16 הצטרף לתנועת "דרור", שפעלה במחתרת, והסתיר זאת כפי שנדרש, גם ממשפחתו. הכיסויים למפגשים היו חגיגת יום הולדת, הכנה לבחינות וכו'. עם הצטרפותו לתנועה קיבל אטיאס את שמו המחתרתי גדי. טרם עלותו לישראל היה בהכשרה בדרום צרפת שם  גם הכיר את רעייתו, אתי אטיאס לימים יו"ר ויצ"ו ויו"ר מועצת הנשים העירונית. ב-1965 הוא עלה לישראל במסגרת הגרעין שלו "אגוז" (שנקרא על שם הספינה שנשכרה ב-1960 על ידי המוסד וכשנה אחר כך כשהשיטה באמצעות המחתרת היהודית 44 עולים לישראל, שנספו בעת שהספינה טבעה כשעשתה דרכה לגיברלטר ר.י) והתיישב בקיבוץ רעים בנגב. את השירות הצבאי שלו עשה אטיאס בנח"ל. בני הזוג אטיאס התחתנו עוד כשהיו בקיבוץ ושם גם נולד בנם הבכור. הם עזבו את הקיבוץ ב-1968  ועברו להתגורר באשדוד שם נולדו שלושת ילדיהם הנוספים. עד שהחל לעבוד באלתא, משם פרש לפני 3 שנים לגמלאות לאחר 40 שנות עבודה, עבד אטיאס, בין היתר, במכס ובהפעלת ציוד כבד בפריצת הדרך לירושלים  בשער הגיא ובכביש הנפט ברמת הגולן. לאחר שסיים קורס טכנאי מטלורגיה התקבל לעבודה באלתא ולאורך השנים שימש בתפקידים בכירים. תפקידיו היו כרוכים בנסיעות ברחבי העולם והוא בין היתר שהה בשליחות המפעל שנה וחצי בהודו  בלי משפחתו, איתה היה מתראה בממוצע אחת לחודש וחצי. ובין לבין הוא גם ניסה את כוחו בפוליטיקה ושימש כיו"ר מפלגת ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי- מפלגת מרכז שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 וכשנה אחר כך התפצלה לשתיים והוקמה "שינוי"  ר.י ), באשדוד. אחרי הניסיון הזה הגיע למסקנה שפוליטיקה זה לא בשבילו.

למרות שעם הגיעו לגיל הפרישה-67,  הציעו לו לאטיאס, שהוא בעל תואר ראשון במדעי הטבע וכלכלה, להמשיך לעבוד באלתא הוא החליט לפרוש ולעסוק בתחום האהוב עליו, כתיבה. "תמיד כתבתי לכל האירועים המשפחתיים. גם בעבודה כתבתי. מול ההודים עסקתי בין השאר בניהול חוזים שהצריך, בין השאר, כתיבת מכתבים. צריך להבין שלכתוב מכתבים כאלה זה לא רק עניין של ניסוח זו אסטרטגיה", הוא מסביר.

כששאלו אותו, את אטיאס, לפני הפרישה מה הוא מתכנן לעשות ואמר "לכתוב" הוא זכה להרמת גבה. כצפוי, זה לא ריפה את ידיו וכדרכו הוא סימן את הכתיבה כמשימה וביצע אותה בגדול. בינואר 2013 כשהחל לכתוב הוא קבע לעצמו את יעד הסיום, דצמבר 2014, ועמד בו. מידי יום ראשון היה נוסע לערד, שם יש לבני הזוג אטיאס בית קטן שהשהות בו נתנה לו את האפשרות להתנתק, וכותב. בימי חמישי היה חוזר לאשדוד.

לדבריו הוא לא תכנן לכתוב שני ספרים אך הנסיבות הביאו אותו לכך.

"התחלתי לכתוב את הספר הראשון 'חיי'. בהתחלה הכל זרם אבל אחרי כ-8 חודשים היו ימים בהם הכתיבה נתקעה. כשהייתי נתקע הייתי קורא. באותה תקופה קראתי המון ובשלב מסוים החלטתי לא 'לבזבז' זמן והתחלתי לכתוב את הרומן. כשהייתי נתקע בכתיבת , הרומן חזרתי לכתוב את הספר הראשון וחוזר חלילה", הוא מספר.

הספר "חיי-משנה סדורה" עוסק בסיפור חיים של משפחה יהודית בסוף מלחמת העולם השנייה. אטיאס שוטח בפני הקורא את קורות חייו שמשתלבים בהיסטוריה הישראלית והעולמית כאחד, בד בבד עם משנתו הסדורה על נושאים שונים בחיים, וביקורת נוקבת על אישים שונים שעמדו ועומדים על בימת ההיסטוריה בארץ ובעולם. סיפור חייו של אטיאס נפרש לפני הקורא טיפין טיפין, רובד רובד, תוך שהוא מלווה במבט אישי פנימה ומבט כללי ובוחן החוצה. אחד הפרקים המרתקים עוסק בהתגייסותו לתנועת דרור שפעלה כאמור במחתרת.

אחד הקוריוזים בספר עוסק בהגשת מועמדותו בגיל 17 מתוך סקרנות והרפתקנות לקורס טיס בצרפת, שהכשיר טייסי קרב לחיל האוויר המרוקאי. להרפתקה הזו חבר אליו חבר בשם ז'ילבר. מספר שבועות לאחר שהשניים שלחו את הטפסים הם הוזמנו לראיון בבסיס חיל האוויר בקזבלנקה. להורים הם סיפרו שהם נוסעים לבחינות ללימודים גבוהים. זמן קצר לאחר הריאיון שערכו להם טייסים שהגיעו מבית הספר לטיסה בצרפת,  הם הוזמנו שוב לאותו בסיס  לבחינות ולבדיקות רפואיות. הם  השתעשעו ברעיון שאם יתקבלו בסופו של דבר לקורס הטייס ויסיימו אותו בהצלחה יעלו לארץ וחיל האוויר יזכה ב-2 טייסים מבלי להשקיע בהם. כשהוזמנו למפקד הבסיס התבדו. הלז הסביר להם באופן דיפלומטי שעל אף שעברו את כל הבחינות הוחלט שלא לשלוח אותם לקורס בצרפת שכן חניך יהודי שסיים את הקורס לא חזר מצרפת ושהם מעריכים שהוא עלה לישראל. " חזרנו הביתה בהקלת מה מפני שכנראה חסכנו לעצמנו הסתבכות מיותרת", הוא כתב.   

גיבור הספר "מטמורפוזה", שהוא רומן פנטזיה סוחף, הוא מכלי, נער יהודי מתבגר שנחשף בגיל צעיר לשיעורי התורה שהקסימו והעסיקו אותו. מהר מאוד נגלה לקוראים נער חכם במיוחד, אשר רמת הלימודים בבית הספר אינה מספקת אותו. הוא היה צמא לידע מורכב יותר והשביע את רעבונו בקריאת ספרים ובהרחבת תחומי העניין בחייו. הוא החל להתעניין בלימודי קבלה, בפילוסופיה, במתמטיקה ובפיזיקה. אביו הרב היה מוטרד מלימודי החול של בנו, אך הבין שהוא נער מיוחד במינו. במהלך הסיפור מתגלות תכונותיו העל טבעיות של מיכלי שמתמסר לגופו ומבין שהוא חווה חוויות מיסטיות,

ולפני הקורא נחשף עולם מלא במסתורין ופנטזיה. אחד הפרקים בספר הוא ארוטי ובאופן מקרי הוא פרק ז' במניין וכותרתו "ליל תאוות בשרים". הפרק מתאר בפירוט וברגישות את התנסותו המינית הראשונה בחייו של מכלי, בשנות העשרים לחייו, עם ד"ר לובה פיקוס, מנהלת המחלקה בבית החולים בו הוא משרת שירות לאומי, שהיא מנוסה וגילה כפול משלו.        

 

חיים שלמים בשני ספרים

הוסף תגובה

תגובות לא ראויות תוך שימוש בביטויים העולים כדי לשון הרע יימחקו מהאתר.