מעובדות פסק הדין עולה כי הכלה פנתה לברטה במאי 2018 והזמינה שמלת כלה לחתונה שנערכה כעבור חודש. לטענת הכלה השמלה שנתפרה לא דמתה לגזרה כפי שהוזמנה והיא לא יפה בעיניה וביקשה לבטל את ההסכם. בסופו של דבר הסכימה לקבל שמלה חלופית. בדיון בבית המשפט טענה כי היו פגמים בשמלה השנייה, היא הייתה לטענתה קטנה לא נוחה ונקרעה.
מנגד נטען בשם בית האופנה ברטה כי הדגם שהוזמן סופק, אך הכלה לא הייתה מרוצה ממנו מסיבותיה וכי סופקה שמלה חילופית.רשם בית המשפט באשדוד אביטל דחה את התביעה הראשונה של הכלה וקבע כי הכלה לא הצליחה להוכיח את תביעתה בין היתר נטען כי הכלה לא הביאה לעדות את אמא שלה שהייתה לצידה בזמן המדידות. הרשם אביטן, כתב כי משהכלה הסכימה לקבל דגם שמלה אחר ״הרי שוויתרה על הדגם שקיבלה מלכתחילה״.
הכלה ערערה לבית משפט המחוזי ושם טענה הכלה כי למרות שסיפקה תמונות המעידות לכאורה כי השמלה השנייה נקרעה בית המשפט לא התייחס. כן טענה כי ברטה הגישה כתב הגנה באיחור מבלי לקבל אישור מבית המשפט וכי בדיון הגיע נציג של ברטה שלא נכח בהזמנה או במדידות.
השופט אלון איינפלד דחה את הערעור וקבע כי הכלה בערעור לא מסבירה כיצד שגה בית המשפט באשדוד כי טענותיה לא הוכחו וכי הכלה לא הציגה תמונות של ההזמנה עם תמונות של השמלה המוכנה לשם השוואה. כמו כן, קבע בית המשפט כי הכלה לא הציגה חוות דעת של מומחה אשר יאשר כי בתפירה נעשו שינויים מהותיים לעומת הדגם שהוצג.
כן אמר השופט אינפלד כי הכלה התאכזבה מהשמלה וקיבלה אחרת אך ״אין בדבר כדי להוכיח כי אכזבה זו נבעה מסיבה אובייקטיבית, שהיא הפרה של החוזה, ולא מתוך תחושה סובייקטיבית של הכלה. לכן אין מסכת ראיות אשר עליה ניתן להשתית מסקנה כי בית המשפט באשדוד טעה באופן מהותי בפירוש עובדות המקרה״.
בנוגע לטענה כי הציגה תמונות של השמלה השנייה שלטענתה נקרעה השיב השופט איינפלד כי בית המשפט באשדוד כתב בצורה מפורשת כי לא הוצגו כל מסמכים אשר מחזקים את גרסת הכלה, והיא לא ביקשה לתקן בפרוטוקול כי הוגשו תמונות. על האיחור שבהגשת כתב ההגנה של ברטה אמר השופט איינפלד כי על הכלה היה לעלות זאת בבית המשפט לפני הדיון וכי לא ניתן להעלות טענות כאלה בערכאה שנייה שלא הועלו בערכאה ראשונה. בקשר לנציג של ברטה שלא נכח בהזמנה או במדידות ציין השופט אינפלד כי היה על הכלה להעלות טענה זו בעת שהנציג העיד ולאפשר לו להתייחס לטענה וכי אין מקום להעלות טענה זו בדיעבד.
