שמעון זנזורי היה שוער אתלטי, גבוה ומבטיח בשלהי שנות השיבעים ותחילת שנות השמונים בקבוצת הפועל אשדוד. את דרכו כספורטאי החל כשוער קבוצת הכדוריד של קבוצת שדה עוזיהו. לאחר מספר עונות במדיה, עבר לשחק כשוער כדורגל בקבוצת הכדורגל של שדה עוזיהו, אז בליגה ג'. לאחר תקופה קצרה בקבוצה, פנה אל ההנהלה וביקש לעבור לקבוצת הפועל אשדוד. בתקופה ההיא כידוע, שחקנים לא נהגו לעבור מקבוצה לקבוצה ובכל זאת, כנגד כל הסיכויים, הנהלת שדה עוזיהו, איפשרה לזנזורי, לעבור להפועל אשדוד, ששיחקה אז בליגה א'.
כבר בתחילת דרכו בהפועל אשדוד, הראה זנזורי את יכולותיו האתלטיות ואת כישוריו הנפלאים כשוער. זנזורי נאלץ להתמודד על אפודת השוער הראשון עם שוערים מוכחים כמו יעקב כהן וגדעון אלרן. למרות זאת, זנזורי לא נשבר, הגיע לאימונים עם בגדיו כעובד משק בענף החקלאות. רצינותו והתמדתו לא נעלמו מעיני המאמן בועז קופמן, שבישר לזנזורי, כי הוא עולה בהרכב הראשון במשחק ליגה נגד הפועל ר"ג באיצטדיון המיתולוגי ה'מכתש', במקומו של גדעון אלרן (שנרכש ממכבי ת"א!). היכולת הנהדרת של זנזורי כשוער הפועל אשדוד כבר במשחקו הראשון, גרמה לו להפוך לשוער הקבוע. שמעון זנזורי האתלטי והמוכשר, שיחק בתקופת שחקנים אגדיים נוספים כמו איתן רביבו, ניסים רווח, זאביק אברמוביץ', משה גלינה ז"ל, גבי אוזן, יוסי כהן ('עליזה') ועוד רבים וטובים.
גם גיוסו לצה"ל ושירותו בחיל האוויר, בבסיס חצור, לא מנעו ממנו להמשיך לשחק ולהגיע לאימוני הקבוצה. בעת ההיא, התחרה על עמדת השוער הראשון מול השוער המיתולוגי של הפועל, יעקב כהן. בשלב מסויים רצה זנזורי לשחק כשוער ראשון קבוע ובעקבות כך, ביקש 'לחצות את הכביש' ולעבור לקבוצת עירוני אשדוד. במדי עירוני אשדוד שיחק זנזורי עם שחקנים כמו מורלי, מישל לוי, ז'קי מרציאנו ועוד, תחת ניהולו של רפי אסמפורמס. במדי עירוני חגג שתי העפלות ליגה רצופות, כאשר עלה מליגה ב', לליגה הארצית.
בגיל 34 ולאחר ששיחק בין היתר, בקבוצות כמו הפועל מרחבים, קרית מלאכי ושדה עוזיהו, נאלץ לתלות את נעליו לאחר פציעה טורדנית בבירכו. כיום זנזורי בן השישים, הוא אב לשלושה ילדים וסב לחמישה נכדים. זנזורי מנהל את המשק המשפחתי במושב שדה עוזיהו. המשק של משפחת זנזורי נקרא 'חסה זה זנזורי' והוא מוכר ברמה ארצית. בשיחה עם כתב 'השבוע באשדוד', סיפר השוער האגדי על הקריירה שלו והתרפק בהתרגשות על זכרונות העבר.
"פרשתי בגיל 34. נפצעתי כבר בגיל 18, במשחק נגד הפועל עכו בעונה הראשונה שלי בליגה הארצית. קרעתי את הרצועה בברך וכבר בעונה הבאה חזרתי. לא עברתי ניתוח כי לא הייתה את כל הרפואה שיש היום. שיחקתי שתי עונות בהפועל, אחרי זה שיחקתי במכבי אשדוד. בהמשך הקבוצה אוחדה בין בית"ר למכבי והפכה לעירוני. עלינו שתי ליגות רצוף. זאת הייתה תקופה יפה." סיכם זנזורי את הקריירה האשדודית שלו.
"לא שיחקתי לא בנוער ולא בנערים ולא בשום מסגרת כזאת. שיחקתי בקבוצת הכדוריד שלנו של המועצה. לאחר פציעה שבה התעלפתי והגעתי לבית חולים בשנת 1975 החלטתי שאני לא חוזר לכדוריד. ואז החלטתי שאלך לשחק כדורגל. התאמנתי בקבוצת הכדורגל שלנו במושב וגיליתי שלהיות שוער בכדורגל זה כל כך יותר קל מכדוריד. שיחקתי חצי עונה כזאת בתור שוער צעיר בן 17 ואז היה משחק אימון של הפועל אשדוד בשדה עוזיה, בתקופה שבועז קופמן אימן את הפועל. הצטיינתי במשחק הזה. בועז ביקש ממני לבוא להתאמן איתם ואז אחרי שבוע הוא אומר לי 'אני רוצה אותך, תדאג לי להעברה שלך'. היו קצת ויכוחים, אבל עברתי. בזמנו היה להפועל אשדוד שוער טוב, גדעון אלרן, שהגיע ממכבי ת"א. כנראה בגלל שהתבגר, מכבי שחררה אותו והוא עבר להפועל אשדוד בליגה הארצית. משם, ישבתי על הספסל והתאמנתי קשה שבועיים. במשחק הראשון אחרי 3 שבועות שהתאמנתי בהפועל, קופמן תפס אותי ואמר לי- 'זנזורי, תישן טוב, תאכל טוב, בשבת אתה עולה לשחק נגד הפועל ר"ג במכתש. אני צעיר בן 17-18 וחצי. נתתי הצגה בשער וקיבלתי ציון '9' בכל העיתונים. הפסדנו 1-0 במשחק הזה. זה פתח לי את הדרך קדימה." סיפר על ההשתלשלות שהובילה להיותו שוער ראשון בהפועל.
"חבר'ה בליגה ארצית היו מקצוענים." המשיך זנזורי. "אני קמתי בארבע בבוקר לעבוד בשדה ומשם לאימון בשתיים בצהריים. דופק אימון שלוש שעות, חוזר מהאימון הולך לשדה ואז גם לצבא."
מה רגע השיא שלך בקריירה?
"היה משחק יפה בעירוני אשדוד, כשעלינו לרבע גמר גביע המדינה ושיחקנו נגד מכבי ת"א באשדוד. היה אז אבי כהן התל אביבי וגם הירושלמי. בני טבק, משה שווייצר ומשה מרקוס היה השוער. הפסדנו 1-0 למכבי. היו שם 5000 צופים ביציע. ניצחו אותנו בכוח והיה משקופים וקורות שלנו. לא אשכח את המשחק הזה בחיים."
והרגע הכי מאכזב?
"בשנת 1981, יצחק ויסוקר היה במכבי נתניה. הוא פרש ונתניה הכריזו על מבחנים לשוער של נתניה. חיפשו שוער. אני בזמנו עבדתי בהדרכת נוער בירושלים. הנעתי את האוטו, נסעתי מירושלים הביתה, לקחתי את הנעליים והבגדים ועליתי ל'וינגייט'. היה שם מבחנים. שמוליק פרלמן היה המאמן בשנים שהיו 'נתניה ועוד 15'. עודד מכנס, גדי מכנס, חיים בר, דויד פיזנטי, בני לם, דויד לביא. קבוצה של אליפויות. באו יותר מעשרים שוערים להיבחן וניפו בכל יום שוערים. בסוף השבוע נשארתי אני ואריה אלטר. התחרתי אני והוא. ביום החמישי ישב איתי יצחק תשובה ואמר לי 'מה הדרישות שלך'? אמרתי לו 'כלום, תן לי דירה לגור ונדבר בעוד שנה'. למחרת הבאתי לו את הכרטיס שחקן חתום מעירוני אשדוד. אומר לי סגור. ואז בא פרלמן אמר שקשה לו להחליט. ביקש לעשות עוד אימון אחד. אמרתי לו 'שמוליק… תשובה סגר איתי'. אמר לי, 'לא משנה, תן לי להיות שקט.' בסוף האימון, אחרי שסגרנו את הכל, בא פרלמן ואמר לתשובה 'עזוב אותך, אלטר משלנו'. לא אשכח את המשפט הזה כל החיים. אחרי זה, פרלמן אמר לי 'תן לי את הטלפון שלך, השנה אתה משחק בליגה הלאומית'. נתתי לו את הטלפון ועד היום הוא לא התקשר (צוחק זנוזרי). אבל לא חשוב. כל כך רציתי, אבל זה גם היה כיף. שבוע להתאמן בוינגייט. צריך גם מזל בכדורגל. אם היה לי בזמנו, סוכן טוב כמו שיש היום, הייתי משחק כל הקריירה בליגה הלאומית"
עם מי אתה מזוהה יותר, עם הפועל או עירוני אשדוד?
"אני לא בקטעים האלה. איפה שהיה לי טוב הלכתי. הייתי בהפועל אשדוד וזאת הייתה תקופה יפה מאוד. כמעט שנתיים ששיחקתי בהרכב כל שבוע, בלי חוכמות. הפועל אשדוד מבחינת קהל, זה היה כיף להיכנס לאיצטדיון. אתה בא, איצטדיון מלא, חד משמעית! הייתי בעירוני שלוש שנים. ליגות ב', א' וארצית. ושנה אחת במכבי אשדוד לפני זה. שש-שבע שנים הייתי באשדוד."
היית במשחק הנוסטלגי של הפועל אשדוד, שהיה בשבוע שעבר?
"לא. לא זימנו אותי אפילו. לא ידעתי. שמעתי מניסים רווח, שהיה ערב כזה. מעניין איך לא זימנו אותי. אבל לא חשוב. שיחקתי שנתיים יפות בהפועל אשדוד."
בכל תקופתך כשחקן, היית עובד גם במשק?
"כל הזמן. הייתי קם בארבע לפנות בוקר. יוצא לעבודה ומגיע בשתיים בצהריים לאימון. לא היו אימוני ערב, כי לא הייתה תאורה. הייתי בא לאימון אחרי יום עבודה של שמונה-תשע שעות ומשם חוזר לעבודה. רצינו וכל כך אהבנו את זה. האמת היא שכל מה שהרווחתי בכדורגל, השקעתי במשק. לקחתי משק מעוקל מההורים. לקחתי על עצמי את הכל ותודה לאל, כולם קיבלו את הכבוד המגיע להם."
