5 שנים למבצע 'צוק איתן' שחל השבוע מחזיר את שרית וענונו ובני משפחתה ליום בו נהרג בן וענונו לוחם גולני בקרב עקוב מדם בשכונת סג'עיה בלב עזה, במהלך ימי הלחימה. הכאב לא מש, הזיכרונות בשבוע הזה עולים וצפים. בראיון לאמיר איבגי בגלי צה”ל, מספרת וענונו על התחושות בימים אלה, על הכאב שלא עובר על לידת בתה הקטנה שיודעת כמעט הכל כבר על האח שנפל וגם על השיר המצמרר שהוציאה זהבה בן ששרה על בן ז"ל.
5 שנים למבצע 'צוק איתן', החודש תתקיים אזכרה של בן, זהו מטען רגשי גדול יותר בדרך כלל או עוד יום שיגרתי של כאב?
"האמת שזה יותר מוסיף, זה לא משהו שנלקח ממך, אבל האמת שהימים האלה מחזירים לאחור, זה משהו שאנחנו חיים אותו יום יום, בן תמיד איתנו, אבל כל הזיכרונות צפים מחדש, אם זה השיחה האחרונה איתו, המלחמה עצמה, כל מהלך השבעה, כל הדברים האלה באמת מחזירים לאחור".
באותו קרב בסגעייה בלב עזה ב- 20 ביולי 2014 נהרג גם אורון שאול, שמשפחתו ממתינה לבנה. את בוודאי מזדהה אתה
"הסיפור שלנו קצת שונה – אני מזדהה איתה. אין לה משהו שאיתה היא יכולה לחלוק את הכאב וזה חצי מנחם, יש לנו למה לעלות למה לשבת למה להתפרק. האישה הזו מחכה שיחזירו לה את הבן שלה זה כבר חמש שנים ואין לה את הדבר הזה, אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם הדבר הזה”.
ויש עוד קושי שהורים שכולים מדברים עליו. כהורה שכול שילמתם את המחיר הכי יקר שאדם יכול לשלם, אבל המציאות לא השתנתה
"אני נמצאת באותו מקום. זה לא משהו ששינה. הזמן לא עושה את שלו ויש אומרים שהזמן עושה את שלו. למעשה לא קיים דבר כזה, כל הורה שאיבד את הבן שלו, אין דבר כזה שתשמע ממנו את המילה הזמן עושה את שלו, הזמן מרפא, אתה חי את זה יום יום, את הכאב את הגעגוע, הגעגוע מאוד מאוד קשה זה מעל הטבע זה לא משהו בטבע בעצם, הורה שקובר את הבן שלו זה לא דבר נורמלי”.
כתושבת אשדוד בעצם עדיין אותה מציאות שהייתה ערב נפילתו של בן ז”ל, שהשתתף במלחמה לנסות לשנות המציאות
"נכון. לא מזמן חווינו אזעקות משהו כמו לפני חודשיים שזה גם מחזיר אותך לאחור, אני חוויתי את זה עם הקטנה שלי. הקטנה שלי נולדה שנתיים אחרי המקרה והיום היא בת 3. היא חגגה יומולדת בערב יום הזיכרון היא נולדה בערב יום הזיכרון”.
יעל הקטנה האחות שבן לא הכיר
"נכון, האחות שהוא לא הכיר ואתה חווה את זה עם הקטנה, ואני אומרת לעצמי כאילו זה דבר שיהיה כל הזמן איתך, אין שקט, אנחנו לא חיים במדינה שיהיה לנו שקט ואז הקטנה הזו גם מתחילה לחוות דברים כאלה. זה משהו חדש בשבילה, לנו זה לא חדש אבל היא חווה את זה כחדש. היא גם הייתה בלחץ עם האזעקות. היא ממש קטנה בכדי להבין מה זה בעצם. היא שומעת סיפורים על אחיה והיא מדברת אליו לתמונה. היא ממש ממש מרגשת אותי. ילדה בת שלוש לא הכירה את אח שלה, אבל מתמונה היא ממש מתחברת".
בשיר החדש של זהבה בן שנכתב על בן ז"ל יש שורה מרגשת "צבע אותי בגוון של נחמה ובלילות יש מלחמה הלוואי ותראה את אחותך’…
"נכון, אני כולי צמרמורת. טל קסטיאל שחיבר את השיר היה חבר של בן. הוא כתב את השיר הוא ממש הפתיע אותי ופנה אליי. הוא היה איתנו כל השבעה, ליווה אותנו, והספיק לראות מה אנחנו חווים, אבל הוא כתב את כל המילים שבאמת בלי לדבר איתי בשיחה ולשתף אותי במה אני חווה והוא נגע ממש ברגשות שלי, כשאני שמעתי את המילים, לא הפסקתי לשמוע את השיר, הקשבתי לשיר אולי 30 פעם אחר פעם ולהבין איך הוא הצליח להיכנס לרגשות שלי, הישיבה במרפסת כל מיני דברים כאלה, אין זה מדהים".
(צילום: רונן אקרמן)
זהבה בן
מילים ולחן: טל קסטיאל
חשבתי ששמעתי אותך אתמול
ולא היית לידי, זה שוב הכל בראש שלי
חשבתי שאולי תרצה לשאול
על החיים פה במרפסת ואיך אני עוד מחפשת
את הריח בבגדים שכבר מזמן נעלם
את הילד הגיבור שלי חזק מכולם
איך נעצר לי העולם
בוא בוא בוא בוא בוא, בוא אליי מהר
תגיד לי שאתה חוזר
כבר יותר מדי לילות שלא הארת את החדר
בוא בוא בוא בוא בוא, בוא אליי חבר
אתה לא יודע איך חסר
לחכות לך כשהשבת נכנסת
אני עדיין מחפשת אותך
תפילות עוד מחזיקות אותי שפויה והעיקר המשפחה
הלוואי תראה את אחותך
הכל פה השתנה הזמן אותי צבע אותי
בגוון של נחמה ובלילות יש מלחמה
בין הרצון להתפרק ולקלל את כולם
לזיכרון שלך צוחק תמיד על כל העולם
תחזור ליום או לחלום
בוא בוא בוא בוא בוא, בוא אליי מהר
תגיד לי שאתה חוזר
כבר יותר מדי לילות שלא הארת את החדר
בוא בוא בוא בוא בוא, בוא אליי חבר
אתה לא יודע איך חסר
לחכות לך כשהשבת נכנסת
אני עדיין מחפשת אותך
