מהערעור עולה כי הצעיר הלומד כיום באוניברסיטה ובעבר היה ספורטאי, תלמיד מחונן וחייל מצטיין, נשלח על ידי מפקדו לקורס מפקדים. כבר בתחילת הקורס קיים שיחות מלוות בבכי עם מפקדיו והתלונן בפניהם על מצוקותיו הנפשיות. הצעיר טען כי אינו רגיל ללחץ הפיזי והאינטנסיבי שהוא חווה בקורס הכולל לילות לבנים ללא שינה וטיפול ברק"מ ולימוד למבחנים גם במהלך "נוהל שבת". החייל סיפר כי נלחץ גם מהאחריות שתיפול עליו אם יהיה מפקד. לטענתו לשיחות אלה היו צריכות להדליק נורה אדומה אצל מפקדיו על המצוקה הנפשית בה הוא נתון.
מפקדיו לא הפנו אותו לקבלת טיפול רפואי בתחום נפשי ורק מספר שבועות לפני סיום הקורס הוצע לו לפנות לקב"ן אך גם המלצה זו לא יצאה לפועל.
לקראת סופו של הקורס החייל החל לסבול מחרדות, התקשה לבצע המשימות הנדרשות, לא אכל, לא ישן טוב, החל להסתגר ולנתק קשר עם חבריו לקורס. יומיים לאחר סיום הקורס עת שהה בחופשה התמוטט ואושפז למשך חודש בבית חולים לחולי נפש. בהמשך שוחרר מצה"ל בפרופיל 24 על רקע נפשי. כיום הצעיר סובל מהפרעה דו קוטבית ומטופל דרך קבע בתרופות פסיכיאטריות.
קצין התגמולים של משרד הביטחון דחה תביעתו, בטענה כי הפרעתו הנפשית התפתחה על רקע תורשתי כשגם אימו עברה אשפוזים פסיכיאטריים בדיוק כמו דודתו. מפקדו בקורס המפקדים הצהיר אף הוא כי תנאי הקורס לא היו חריגים ביחס לקורס בחיל קרבי, טען כי "לילה לבן" התרחש אחת לשבועיים/חודש וכי שעות השינה היו בהתאם לנהלים ולפקודות צה"ל.
בא כוחו עו"ד דותן לינדנברג ערער על ההחלטה בפני בית משפט השלום בבאר שבע תוך שהוא מסתמך על חוות דעתו של מומחה מטעם התביעה. המומחה קבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין שירותו הצבאי לבין מחלתו וכי האפיזודה הפסיכוטית הראשונה פרצה במהלך קורס המפקדים עקב סיטואציה מעוררת דחק. מה עוד שעד לגיוסו ואף בקורס המתקדם שבו הצטיין לא התגלו שום בעיות על רקע נפשי.
גם לאחר הגשת הערעור קצין התגמולים נשאר איתן בדעתו ודחה כל קשר סיבתי בין מחלתו הנפשית לבין השירות הצבאי.
בעקבות החקירה הנגדית של עדי משרד הביטחון בבית המשפט, קצין התגמולים הגיע להסכם פשרה לפיו הוא מכיר בכך שמחצית מנכותו הנפשית קשורה לשירותי הצבאי וכי המחלה הנפשית ממנה הוא סובל, הוחמרה עקב שירותו הצבאי. לאור ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, הצעיר יזומן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות, סכום הקצבה ואת הזכויות המגיעות לו.
