בעקבות התביעה, הביטוח הלאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לו 61 אחוזי נכות בגין כאבים בעמוד השדרה, צלקת ופגיעה בפנים, הגבלה בפתיחת הלסת ופוסט טראומה, אך קבע כי הוא יכול לשוב לנהוג על משאית כי הנכויות העיקריות הן לא נכויות שמשפיעות על תפקודו (כמו פגיעה בלסת והצלקת). בא כוחו עו"ד דותן לינדנברג ביקש להפעיל במקרה זה את תקנה 15 במטרה להגדיל את שיעור הנכות, בין היתר בטענה כי רטט הנסיעה במשאית גורמת לו לכאבים עזים בפנים ובלסת וכן בשל חשיפה ארוכה לשמש ולכן הוא אינו יכול לחזור לעבודתו כנהג משאית.
הטיעונים הסתמכו על חוות דעתו של מומחה ברפואה תעסוקתית שקבע כי אם ימשיך לעבוד כנהג משאית, מצבו יחמיר הן בגלל שחשיפה לתנאי אקלים מחמירה את הכאב ממנו הוא סובל והן בגלל שתנודות הראש והרטט בנהיגה על משאית, מגבירים בצורה קשה את כאביו בלסת ובפנים.
בא כוחו טען כי נפלה טעות בהמלצת ועדת הרשות של הביטוח הלאומי כשסברה שהוא מסוגל לחזור לעבודתו, שכן מהתיעוד הרפואי ודו"חות הוועדות הרפואיות שנערכו לנהג במקום עבודתו, ניתן להיווכח, כי בעקבות התאונה התובע אינו כשיר לשוב לעבודתו כנהג משאית כבדה.
בעקבות טיעונים אלו ועדה רפואית של הביטוח הלאומי החליטה להפעיל את תקנה 15 באופן יחסי וכתוצאה מכך העלתה את שיעור הנכות מ-61 ל-76 אחוזים. לאור ההחלטה הנהג צפוי לקבל עד גיל הפרישה קצבה בסך כולל של כ-3.5 מיליון שקלים
