בטקס מרגש ורב משתתפים לכבודה של אשת העסקים ירדנה עובדיה, שאירגן סם בן שטרית נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, הוענק לה אות "דמות מופת" (ראה מסגרת מ. ג) עובדיה בת לעדה המרוקאית שהצליחה למרות כל הסיכויים להגיע לגדולה כלכלית, קיבלה את האות התרגשות רבה. בדבריה בטקס התרגשה ירדנה והודתה כי מדובר ביום חשוב מאוד בחייה. "שבאורח פלא נקבע בדיוק ביום הולדתי. לא יכולתי לבחור דרך טובה יותר לחגוג את היום הזה, שכמובן מלא בהרהורים על השנים שזכיתי להן, שנים שאני מודה על כל רגע ורגע בהן זכיתי להרבה רגעים של ברכה, ושל שמחה, אבל לא רק עליהם אני מודה, אני מודה גם על הרגעים של הקושי, על הרגעים שבהם החיים בחנו אותי, אתגרו אותי. יש לי מוטו אחד בחיים, הוא עשייה. כששואלים אותי, ׳תגידי ירדנה, איך מצליחים. אני עונה- 'קמים ועושים'. ברוך השם, אני הגעתי למקום של הצלחה בחיים שלי, לא בזכות זה שישבתי וחלמתי, ולא בזכות זה שישבתי וציפיתי, אלא בזכות זה שקמתי ועשיתי".
ירדנה סיפרה את סיפורה המרגש במהלך הטקס, איך הצליחה למרות הכל. היא בת למשפחת עולים ממרוקו, שהתקשתה מאוד להתפרנס בישראל. מהמעברה הם נשלחו לדימונה. "כשהייתי בת 14, ביקשה ממני אמא שלי, שבעצמה הייתה אישה צעירה מאוד, וכבר אם לחמישה, שאעזוב את הלימודים, ואעבוד למען פרנסת המשפחה. מאותו הרגע, ועד היום הזה, אני עובדת", היא סיפרה.
ירדנה , אשת מעש וקשוחה בעסקים סיפרה על האובדן שחוותה. "חוויתי אובדנים רבים. אני יושבת כאן מולכם ברגע גדול ויקר זה, ואיתי לא רק נוכחותכם המבורכת, אלא גם נוכחותם של אלה שאיבדתי בדרך. אין יום שעובר, שאני לא חושבת על ההורים שלי, ועל שלושת האחים שלי. אבל אני לא נותנת לזה להוריד אותי. אני קמה ועושה. העשייה היא זאת שלוקחת את האדם קדימה, אל מקום אחר, שמעבר למחשבות שלו, לא טוב לשבת ולחשוב, טוב לקום ולעשות".
ירדנה נישאה לבעלה יוסף לפני 50 שנה ומאז הם ביחד. "זכיתי לבעל כמו יוסי" היא אומרת. "תמיד אני עומדת בקדמת הבמה, אבל הערב, אני חולקת את האות ביחד איתו".
בסוף שנות השמונים הרגישה ירדנה שהגעיה למיצוי יכולותייה בדימונה, ועברה למרכז הארץ, לפתח תקווה. הקימה שם מיני מרקט, שנשרף כעבור שנתיים. "ואיתו נשרפו גם כל החסכונות שעבורם עבדתי כל החיים בדימונה. כשכזה דבר קורה, קל להתרסק אחר. אבל לא יכולתי להרשות לעצמי. קמתי ועשיתי. קמתי והמשכתי. אבל אתם יודעים, את כל הסיפור על הקופאית מדימונה, אתם כבר מכירים, ואתם כבר יודעים. אני כבר לא הקופאית מדימונה. אני היום שליחה של הקדוש ברוך הוא במקום שצמא וצריך את העשייה שלי. זכיתי להיות צינור של עשייה עבור רפואתם של אלה שהכי קצרה ידם ברפואה, ושהכי זקוקים לישועה, ואלו הם תושבי היבשת אפריקה, היבשת האחרונה התמימה בעולם”.
ירדנה שעושה חיל בגינאה המשוונית באפריקה ומקורבת לראשי השלטון שם, הקימה שם בתי חולים ומרפאות לרוב. "אני עכשיו זוכה לפתוח בית חולים חדש, בית החולים הגדול ביותר שבניתי עד עכשיו, במדינה חדשה עבורי, והיא קונגו. בסיור הראשון שלי במקום, נדרשתי להבין מה מצב הרפואה הנוכחי במדינה, וביקרתי בבית החולים המקומי הקיים. המראות שנגלו מולי היו קשים. כבר בכניסה למקום ראיתי משפחה של כפריים בוכה בזעקות שבר על האדמה, ומורחים את פניהם בחול. כששאלתי מה קרה לאנשים האלה, התברר שכרגע הם איבדו את בתם בת הארבע עשרה, שמתה בזמן שילדה תינוק בלידה לא מוצלחת. ׳אבל מה קרה בזמן הלידה׳? שאלתי, ומה עם התינוק, גם התינוק מת בזמן הלידה? גם התינוק מת בזמן הלידה הם ענו לי. ניחמתי אותם, והמשכתי ללכת במסדרון המתקלף. כל המסדרון לווה בקולות בכי והזנחה ואובדן. פעם המקרה היה בשל ילד שנפטר בעקבות ניתוח כירורגי לא מוצלח, ופעם אישה שעברה לידה קיסרית לא מוצלחת, פעם גבר שעבר קטיעת רגל ופעם פטירת ילד בעקבות כשל בכליות. ביקשתי להגיע למחלקת הילדים, בכל מיטה שכבו 5-6 ילדים ולצידם עמדו 5-6 אימהות. הילדים מלוכלכים ומוזנחים, הרושם כי אינם מקבלים את הטיפול הנדרש בכדי לסייע בהחלמתם. לפתח נכנס רופא עם חלוק נוצץ ונקי ובשיחה איתו הוא הבהיר כי ידו קצרה מלטפל בילדים בגלל מחסור בציוד רפואי ובתרופות".
לנוכח המראות הקשים הללו שירדנה ראתה במו עיניה היא הבטיחה לעצמה כי במדינה הזו יקום בית חולים לתפארת אשר ינוהל ויבוקר ביד רמה על מנת להבטיח את חזונה: למגר מקרים של מוות בקרב ילדים, נוער ובעקבות הזנחה. "הבטחתי לעצמי שבשביל האנשים האלה, בשביל העיניים התמימות והעצובות האלה, אני אקום ואעשה. כמו שזכיתי לקום ולעשות עבור אמי כשביקשה ממני, ועבור הילדים שלי והנכדים שלי, כך אני זוכה לקום ולעשות למען רפואתם של אנשי אפריקה".
בדבריה, היא סיפרה על הירתמותה למען חיילים שחוו טראומה במהלך מבצע צוק איתן. במהלך מפגש עם אחד מהם היא הזדעזעה לראות את מצבו. היא החליטה לעשות משעה ולקחה מספר חיילים שחוו טראומה למרכז השיקום של חיילי המראניס בארצות הברית. היא סיפרה כי הם שבו משם בריאים.
בהתייחס לפרס שקיבלה מהפדרציה היא אמרה: "הכבוד הזה שניתן לי על ידי האחים שלי, הפדרציה העולמית ליהודי מרוקו אני מאוד גאה בכך וגאה שאני יהודייה ומרוקאית. אני גאה להיות בת לדת הזאת, ואני גאה להיות בת לעדה הזאת. אין לי בית חם יותר, ואמיתי יותר, מהבית היהודי המרוקאי. כמה טוב לחסות בצילו של בית זה. כמה חם, וכמה אמיתי, לחסות בצילו של בית זה.
תודה לסם בן שטרית שעבורי הוא סמל להצלחת העדה תודה לאביזמר שהוא אח עבורי. תודה למשפחה שלי, לבעלי, לילדים שלי, לנכדים שלי, לחתנים שלי. תודה לאחותי חנה. תודה לכל החברות היקרות שלי שמלוות אותי שנים, ותודה לבורא עולם, שזיכה אותי לחגוג יומ הולדת בכזה ערב יקר ומיוחד".
אירית: "אמא שלי מודל לאימא מבורה עד אין קץ"
אחרי נאומה המרגש עלתה בתה אירית לדבר וריגשה לא פחות מהאם ירדנה. "אות מופת שקיבלה אמא הוא עוד עיטור שמתווסף להרבה אחרים שאספה עם השנים. אבל אני רוצה לדבר היום על כול האותות והעיטורים שאימי טרם קיבלה. אלה שהיא נושאת בסתר. על דרכה המופלאה בעסקים כולכם יודעים. על היוזמה, הנחישות ופריצת הגבולות שלה אל עבר מטרות נשגבות. כמו היותה אשת עסקים חובקת עולם, יועצת אישית של נשיאים באפריקה, מקימת בתי חולים מתקדמים ומאובזרים בקידמה הרפואית המובילה בעולם ובכך מצילת חיים של מיליוני אנשים באפריקה".
הבת, אירית התמקדה בירדנה האימא." אמא מסורה שלה זכינו, בשלנית אדירה שמעמידה עשרות סירים בכל שבת. בכל יום חמישי, כשהיא בארץ, היא מקפידה ללכת לשוק עם אבי שיחיה, ולערוך קניות לשבת ולשמר את ערך המשפחה ואחדותה למרות היותה אשת העולם הגדול”.
הבת סיפרה כי בילדותה חוותה אימא שלה עוני רב. "אימי היתה בת למשפחה קשת יום. אנשים חמים, פשוטים ונדירים בטוב ליבם. אביה היה איש ירא שמים. שליח ציבור בבית כנסת שעבד לפרנסתו כירקן בשוק, האם עבדה בכיתן דימונה. ההורים היו יוצאים בשעת שחר מוקדמת לעמל יומם ואימי, שהילתה הבת הבכורה מבין 5 ילדים טיפלה במסירות באחיה ובניקיון הבית. כשההורים חזרו בשעת ערב מאוחרת אימי הניחה אוכל לשולחנם במסירות אין קץ ובמאור פנים"
היא סיפרה על כך שדאגה לאנשים במחסור. "הייתה מגיעה לשער ביתה של אשה ערירית וחסרת כל, בסתר ומבלי שאיש ידע והייתה מניחה לה אוכל. אימי היתה לקוחת כמה פריטים מהמעט שהיה ממצרכי המזון שהוריה רכשו לקראת השבת ונותנת לאותה אשה. אימי עוד בהיותה ילדה הבינה כי כדי לתת לאחר אתה לא צריך להיות איש עשיר ובעל אמצעים. אתה יכול להיות בעל חסד ונתינה גם כשאין ידך משגת. גם מתוך דלות. הראייה הממוקדת ויכולת הזיהוי שלה לגבי האחר הם חלק אינטגרלי מאישיותה. זהו האמא הצדיקה שלי. היא רואה הכל. היא חדת אבחנה. היא מבחינה ומתבוננת. היא מאתרת אנשים חלשים. זהו אחד השיעורים היותר גדולים שלמדתי מאימי ועודי לומדת. במהלך שנות ילדותו כמו בבגרותי ראיתי כל כך הרבה מקרה חסד של אימי. אין ספור. אם נתבונן. אם באמת נעצור ונתבונן כולנו, נראה כי יש מלאכים שמתהלכים בקרבנו. אימי היא מלאך כזה".
סם בן שטרית: "בעשר אצבעותיה, עשתה לביתה ולמשפחתה"
הטקס התקיים ביום ראשון השבוע במרכז האקדמי פרס ברחובות במעמד נבחרי-עם, אנשי עסקים, בני משפחת עובדיה, וידידיה ואוהביה של ירדנה עובדיה. ראשי הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו הוענק לה אות "דמות מופת" מטעם הפדרציה העולמית ליהדות מרוקו. הגיעו לחלוק כבוד: הרב ישראל מאיר לאו-שליט״א הרה״ר לישראל, סם בן-שטרית-נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, פרופ׳ שמעון שטרית-לשעבר שר המדע, הכלכלה והדתות, פרופ׳ אהרון ממן – האוניברסיטה העברית, עופרה אלול – מנכ״לית המרכז האקדמי פרס, אברהם (אבי) אביזמר-סופר ומחנך. הנחו: סם בן שטרית ואברהם אביזמר
בן שטרית שהעניק את האות לעובדיה, פירש את עיקרי הנימוקים להכתרתה. "ירדנה היותה דמות לחיקוי חיובי ואשת משפחה למופת. יחד עם יוסף בעלה, הם גידלו, חינכו ועיצבו את דמותם של ילדיהם: אירית, ורד, סימה, אורטל וקובי. כלת דמות מופת-ירדנה עובדיה, ידועה במעשי החסד והצדקה שלה. היא מקיימת יום יום את הצו: ״כי תראה ערום וכיסתו ומבשרך לא תתעלם״ (ישעיהו נ״ב). ירדנה, מוגדרת בפי ראשי המדינה כשגרירה מוצלחת של ישראל. בזכותה נוצרו קשרי מסחר בתחומי הרפואה והחקלאות. ובכך היא יצרה מקורות תעסוקה בגינאה המשוונית ובישראל. מערכת הביטחון מוקירה את פועלה ותרומת ליצוא מישראל לאפריקה. נשיאים, נסיכים וראשי שלטון מרחבי אפריקה ומישראל, הינם מבאי ביתה וזוכה להערצתם. ועל אף הגעתה לגדולות, לא גבה לבה ולא רמו עיניה. ירדנה, היתה והינה אשה צנועה. הגברת עובדיה, ניחנה במציאת חן בעיני כל אדם. בעשר אצבעותיה, עשתה לביתה ולמשפחתה, היא הפכה לאשת עסקים מצליחה".
