עדי עמר, 21, מאשדוד היא לוחמת במג״ב. ״משמר הגבול זה ארגון ששייך למשטרה, לא לצבא״ היא מבהירה. עמר, בת הזקונים של רותי, עובדת בנק, ואברהם חשמלאי ואיש תחזוקה ב״מאוחדת״, חובקת שני אחים (קרביים) ואחות בכורה, ששירתה בשירות לאומי. משפחה דתית וערכית. סבא של עדי, הוא המוהל המוכר והמוע רך יהודה עמר, מאשקלון.
היא משרתת בגזרה המורכבת בחברון, סמלת טירונים שיש בה רק בנים ולא היה לה כל ספק שבסיום הלימודים באולפנה, תתגייס למשמר הגבול. ״האמת שרציתי להיות ״בעוקץ״ כמו אחי הגדול, אבל הלכתי למשמר הגבול עם כל הכוח. גם כוח הרצון".
למה מג״ב ?
״מג״ב זה משפחה. האמת שהייתה לי התלבטות לאן להתגייס, אחים שלי יעקב (״בעוקץ״) ויהודה שניהם קרבי, אחותי הבכורה, מיטל מימון, שירות לאומי. אחים שלי היו חוזרים כל שבת עם המון חוויות, ממש ״מורעלים״ ורציתי גם. מג״ב זה מה שחיפשתי, אני מרגישה סיפוק מטורף, לתת מעצמי את הכי טוב, ולא ״לבזבז״ שנתיים פלוס על משהו שאני לא אוהבת״.
למה לא שירות לאומי ? המשך טבעי של האולפנה ?
״נכון. כל החברות שלי, לפחות ממה שאני יודעת, שירתו בשירות לאומי, כל אחת בדרכה המיוחדת. נתנו למדינה, תרמו, שנה או שנתיים. בצורה הכי טובה שיש. כל אחת מיצתה את עצמה. אני רציתי משהו אחר. רציתי ללכת בדרכו של אחי יעקב, הוא היה ״בעוקץ״, רציתי שירות משמעותי, התאים לי יותר ״משהו אחר״.
עדי, כיצד ההורים הגיבו כשהלכת למג״ב ?
״ההורים מאוד תומכים ותמכו בכל אחד מאיתנו. קיבלנו ערכים ונמשיך איתם. זה ברור להם, העיקר שנתרום למדינה״.
וסבא ?
״סבא שלי, יהודה עמר מאשקלון, למרות היותו מוהל ואיש ציבור, הוא הכי גאה בנכדים שלו, ונותן את ברכתו המיוחדת לכל אחד. בין אם הלך לצבא, שירות לאומי, משטרה וכו׳. כל עוד משרתים ותורמים למדינה, הוא מבסוט״.
והמורים באולפנה ?
״ פחות. יחד עם זאת, המורים, בסופו של יום, מבינים שאני אמשיך עם הערכים שהבאתי מהבית, והם שם, באולפנה חיזקו. אף אחד לא יקח ממני מה שספגתי באולפנה. זה בטוח״.
ספרי לנו מה תפקידך במג״ב ?
״כרגע, אני סמלת טירונים (״רק בנים״) משתחררת בעוד כחודשיים, בע״ה. עשיתי טירונות 4 חודשים, הייתי שנה בפלוגה ל״א בחברון, יצאתי לקורס מפקדים ולאחר מכן שובצתי בפלוגת בית המושל״.
כיצד השירות במג״ב, כלוחמת וכסמלת טירונים, מתנגש עם הערכים שלך ?
״השירות לא מתנגש עם הערכים, אלא להיפך״.
תסבירי
״הגעתי מבית דתי. משפחה ערכית שכל מטרתם החינוכית היעא לגדל אותנו עם בטחון בבורא עולם, אמונה, דרך חיים , אהבת אדם וכמובן אהבת ארץ ישראל. אז, טבעי שכל אחד בוחר איך לתרום למדינה, ובתוך כך, לשמור על הערכים מהבית. זה רק מחזק אותי, להשאר דתיה ולחזק אחרים. לא בכפיה. הם רואים שאני נאמנה לדרכי, וכך אמשיך, לא נשברת״.
מה קורה ביום צום, או בשבת ?
״במג״ב מאוד מאוד מתחשבים בי. (משפחה, כבר אמרתי). בשבת, אני משאירה את הפלאפון פתוח, למקרה חירום, אבל כולם יודעים שלא מתקשרים אליי בשבת, לא אענה״.
את סמלת טירונים. איך הבנים מתייחסים לסמלת הדתייה שלהם ? שומרים נגיעה ?
״תראי, אין כאן עניין של דתייה או לא. מבחינת העבודה שלי, הם מכבדים אותי. ואני אגיד לך עוד משהו, הכל תלוי בבחורה שעומדת מולם. באיך שהיא מציגה את עצמה. ומה הקווים האדומים שלה. צריך אופי חזק ודרך חיים״.
עמר, לדבריה, מלאת חוויות נעימות ופחות נעימות. היא יוצאת לפעילויות שטח (״לכן אני לא עם חצאית״).
משתתפת בפעילויות מבצעיות מגוונות, כמו מעצרים של מבוקשים, פעילויות בטחון שוטף, בטחון האזרחים, והפרות סדר לא קלים.
עדי, יצא לך להשתתף בסיכול פעולות טרור ?
״סיכול לא היה לי״
אם תצטרכי במסגרת תפקידך לפנות את עמונה לדוגמא, מה תעשי ?
״עד שהתגייסתי ידעתי שחלק מהעבודה של מג״ב זה פינויים. זה לא היה פשוט בכלל הפינוי אבל הכינו אותנו שבוע אל״ת (אימון לפני תפקיד) להכל, אם זה מבחינת סיטואציות שאנחנו אמורים להתקל בהם ואם זה מבחינה רגשית איך להתמודד, לעזרת אותם מפונים״.
הכרת את הדס מלכא הי״ד, שנפלה בקרב עם מחבלים בשער שכם ?
״לצערי, לא הכרתי את הדס. אבל, כמובן שכמו כולם, שמעתי עליה הרבה. היא בהחלט נותנת לנו המון כוח, להמשיך״.
את משתחררת בעוד כחודשיים". מה הלאה ?
"וואוו. את לא מבינה. נגעת לי בנקודה ממש רגישה. אני נמצאת כעת במקום שאני הכי רוצה במג״ב. ואני עושה את מה שאני הכי אוהבת. מלאת סיפוק. לעזוב את מג״ב ? קשה לי הפרידה. נהניתי בטרוף בשנתיים ו-8 האלה. זה כמו לעזוב את המשפחה. אני בדילמה רצינית, זה מדיר שינה מעליי״.
מה עם לחתום קבע ?
"כן, זו אחת האופציות. או לחתום קבע או לצאת לקצונה. אני פשוט שומעת מחברות שלי, שלצאת לאזרחות זה לא כזה דבש״.
יש לך מסר לבנות דתיות לפני גיוס ?
״לבנות בכלל, ולבנות דתיות. כן, יש לי מסר. כל הבנות שחושבות שאם הן, מתגייסות לצבא, למשמר הגבול, לשירות לאומי, לא חשוב לאן, יוצאות מהבית, ושהן יזרקו לפח כל מה שלמדו באולפנה או בתיכון, או יזלזלו בערכים שהן גדלו עליהם, אז אני אומרת להן, מנסיון, שזה בדיוק ההיפך. את באה עם ערכים מהבית, מהאולפנה, מהתיכון, זה נשאר בך. עמוק. יש לך דרך. את מאמינה בה, לא משנה מה האנשים בחוץ אומרים. בעולם שלנו, ״הדתיים״, מי שעושה משהו שהוא לא מקובל, תמיד יהיה רעש. אבל אני יודעת שאני עושה משהו טוב, טוב לי. אני משרתת את המדינה על הצד הטוב ביותר. במשמר הגבול, או בצבא, יש הזדמנויות לחוות חוויות שאי אפשר בשירות אחר. זה משהו אחר. במשמר הגבול, הכרתי חברים שלא ״דומים״ לי בדרך החיים. אז מה ? הכרתי דרוזים, נוצרים, מוסלמים, ולמרות שעזבתי את הפלוגה, אני בקשר איתם. אני לא מנסה לשנות אותם, והם לא אותי, מילת המפתח – כבוד״.
את מורעלת מג״ב ?
״יש כאלה שיקראו לזה מורעלת. אני אוהבת את העבודה שלי, ואת הדרך שלי, אני נותנת הכל למען כולם. גם כשהייתי מפקדת בשטחים, וגם עכשיו כסמלת טירונים, אני חושבת שאם אני תורמת כמעט 3 שנים מהחיים שלי, אז לפחות שאעשה משהו משמעותי. במיוחד, שזה מבחירה. אני בחרתי במג״ב״.
התחפשת בילדות לשוטרת או ללוחמת ?
״(צוחקת) לא. אבל יתכן שאחליף את המדים הירוקים ״בכחולים״ ואהיה שוטרת. ימים יגידו.
החלטה: בתי ספר דתיים יחוייבו להכין בנות לשירות צה״לי
בעקבות עתירה שהוגשה לבג״ץ, משרד החינוך יהיה חייב להכין בנות לשירות בצה״ל, זאת לאחר שיותר ויותר בנות הממגזר הדתי-לאומי מתגייסות לצה״ל
בג״ץ קבע כי מעתה משרד החינוך חייב לממן פעילות הסברה והכנה לצה״ל בתוך בתי ספר לבנות, בדיוק כמו לבנים. זאת לאחר שהוגשה עתירה על ידי עו״ד אמנון לורך ובאמצעות עו״ד גיא פורר ורבי שליט נגד משרד החינוך, משרד הביטחון, המשרד לשיווין חברתי וצה״ל. בעקבות הגשת העתירה, משרד החינוך פרסם גם תמיכה לעפילות הכנה לשירות צבאי גם לתלמידות החינוך הממלכתי-דתי.
המדינה תצטרך לממן פעילות הסברה והכנה לצה״ל לבנות שלומדות בבתי דתיים ובחרו לשרת במסלול צבאי וגם למי שעדיין מתבלטת בין שירות בצבא לבין שירות לאומי.
בפסיקה של השופט ניל הנדל, שעמד בראש ההרכב הוא אמר כי ״לא ניתן לעצום עיניים מול העלייה במספר הנשים הדתיות המשרתות בצה״ל. אם סבורה מערכת החינוך הממלכתית-דתית כי יש צורך להכין את הבן הדתי לאגתרי השירות, למה ייגרע חלקה של הבת הדתייה?״
