ashdod10 logo

"מחליאה אותי המחשבה שיש הורים אטומים המגבים התנהגות בזויה של ילדיהם ומעודדים חרמות"

סרטון קורע לב של ילדה הבוכה את נשמתה ומספרת על החרם שהיא חווה במשך שנים ע"י בני ובנות כיתתה ורץ ברשת עורר הדים רבים ותגובות סוערות הן מצד הורים לילדים שחוו או חווים חרם או ע"י מי שחש על בשרו ובנשמתו את האכזריות של אותם המחרימים. לדעתי הנגע מתחיל בראשיתו מהבית ממנו מגיעים אותם המחרימים
מערכת אשדוד10 | חמישי, 10 ינואר 2019 12:30

גם בתוכנית טלויזיה מוכרת התייחסו לעניין ואף זימנו את הילדה ליום מיוחד בו ריגשו אותה עד דמעות כשהפתיעו אותה בהפגשתה עם כוכבי הטלויזיה האהובים עליה. שוב הרשת געשה אך הפעם מהתרגשותה של אותה הילדה. לצערי, בין כל התגובות מחממות הלב שנכתבו לחיזוק והעצמת הילדה, נחשפתי לתגובות מרושעות המעידות על הכותבים כי הם עצמם אותם אנשים מרושעים המעודדים חרמות.
"המשקפופרית החנונית הזאת, למה מי היא שיפגישו אותה עם כוכבים?" כתבה מישהי והצליחה לעורר את זעמי. מתי נולדה התיאוריה המזוויעה כי כל מי שאינו רואה טוב ונזקק למשקפי ראיה הוא "חנון" ומה זה חנון בכלל? למה מאפשרים לכינוי המכוער הזה להמשיך ולהתקיים?

כן, למערכת החינוך יש חלק רב בעידוד חרמות כלפי ילדים ובני נוער, אך הנגע מתחיל בראשיתו מהבית ממנו מגיעים אותם המחרימים. נתקלתי לא פעם בהורים שטענו "הילדים שלי מקובלים, אנחנו רגועים", ותמיד הגבתי תחילה בהלם מוחלט! איך אפשר להיות "רגועים" כשיש ילדים אחרים שסובלים? למה ילדים שאינם רואים טוב, צריכים לעבור שכנועים להרכיב משקפיים והדרכות איך להתמודד עם היום הראשון שיגיעו עם משקפיים לביה"ס?
מחליאה אותי המחשבה שישנם הורים המבקשים לפנות ללבם של הורים לילדים המעודדים חרמות כלפי ילדם ונתקלים בהורים אטומים המגבים את התנהגותם הבזויה של ילדיהם ובכך מעודדים את המשך קיומו של החרם.

גיבושים הנערכים במוסדות רבים בין הילדים הם בהחלט מבורכים, אך גם שם בעת אותו "מפגש גיבוש", נחלקים הילדים לקבוצות של חברויות וכך הילדים המוחרמים מוצאים עצמם שוב לבד. זה לא נכון לתת לילדים לבחור מי יהיה בקבוצתם, ורחמיי על אותם ילדים הנשארים אחרונים כי בשום קבוצה הם אינם רצויים. שלא נדבר על טיולים שנתיים ששוב הם משתרכים מאחור או משולבים בלית ברירה לשינה בחדרים בהם יש מקום פנוי וזוכים ליחס של לא רצויים וטיולים אלה הופכים עבורם לסבל ולא להנאה ויצירת זכרונות חוויתיים מרגשים. החלוקה צריכה להיקבע מראש ע"י הצוות החינוכי בלבד.


במקרים לא מעטים הצוות החינוכי מעצים את ילדיהם של הורי הועד הכיתתי כאות תודה על עזרת הוריהם ובכך ממקמים את אותם ילדים כמובילי דעה, ולכן הורים רבים "נלחמים" על היותם בוועד.
לצערינו חרמות נמשכים ומתפשטים גם למקומות עבודה ולצבא ודווקא בגילאים שקשה להבין איך השכל הישר מקבל זאת, ובפרט לאור מקרים רבים שסופם הוא לעתים טראגי.
תופעת החרמות חייבת להימגר וזה מחובת כולנו לקחת אחריות שבסביבתינו זה לא יקרה! לא בקרב ילדינו וחבריהם ולא במקומות העבודה שלנו, כי יש דבר אחד שחשוב לזכור, זה הנמצא למטה, מאמין כי יישאר שם לעולם וזה הנמצא למעלה בטוח כי יישאר שם לעולם, שניהם טועים!!!
ותזכרו, רק אהבה תביא אהבה.