ashdod10 logo

"רצתי למטבח וראיתי את אמא שלי מביטה בי בוכה ומתחננת 'תצילי אותי'"

שירז רוזנהפט (20) ואלותה אליאור (15) חוו את הסיוט הכי מזעזע שיכולים ילדים לעבור. אמא שלהן נרצחה על ידי אביהן בצרפת בשנת 2011 לעיניהן בדקירות סכין. 7 שנים לאחר האסון הנורא בביתה הבטוח של הסבתא באשדוד, הן חושפות לראשונה את האסון שחוו. באומץ נדיר הן משתפות את סיפור רצח אימן על ידי אביהן במטרה אחת ברורה: למנוע את הרצח הבא. "אסור להתבייש, אסור להסתיר כשיש אלימות בתוך המשפחה, לשתף, לספר ולחשוף, אחרת - זה ייגמר כמו אימא שלי: בקבר"
דינה שרביט | חמישי, 25 אוקטובר 2018 15:54

נפגשתי עם שירז בת 20 ואחותה אליאור, בת 15 לשמוע את הסיפור הקשה שנאלצו בעל כורחן לעבור בחייהן. אימא שלהן נרצחה לעיניהן על ידי אבא שלהן, וכשברקע המאבק הארצי על רצח נשים בידי בעליהן הן החליטו לשתף את הציבור במטרה אולי למנוע מבעוד מועד את הרצח הבא של אישה בידי בעלה.

את האם קברו בבית העלמין באשדוד, הן באו להתגורר באשדוד אצל הסבתא, רוזין רוזנהפט, האופוטרופוס של האחיות. "הצטרפתי לשיחה על מנת לתת לשירז כוח נפשי״, מתנצלת רוזין הסבתא, אמא של הנרצחת, ג׳קלין.

שירז שירתה בצבא כלוחמת, תפקיד שכל כך מתאים לאישיות שלה במלחמתה כיום לאתר משפחות במצוקה ויש בהן אלימות שעשויות להוביל לרצח.

שירז מדברת בשטף. עיניה עצובות, והיא נחושה לספר את הטרגדיה האישית שלה ולו רק כדי להעביר מסר לנשים, למשפחות לילדים שלא יחוו את האסון שעברה ביחד עם אחותה. ״אני רוצה להדגיש" אומרת שירז."שאני מדברת כאן ועכשיו, רק למטרה אחת: נשים, ילדים, קומו אל תתביישו, אתם לא אשמים, אתם לא צריכים להישאר עם בעל - אבא אלים, מכה, מקלל, רוצח״.

בכל מהלך השיחה אליאור האחות הצעירה מקשיבה לאחותה. היא מביטה בה ודומה שהיא מקבלת ממנה את הביטחון. היא בעיקר שותקת אבל עיניה מספרות הכל. מידי פעם נזכרת באירוע, אך מעדיפה לא לדבר. ״בבוא הזמן, כשארגיש מוכנה, אדבר ועוד איך אדבר".

לעומתה שירז חושפת הכל ומדברת בחופשיות ומתארת את מה שעיניהן שלה ושל אחותה ראו. את הנורא מכל, את רצח האימא שלהן. עכשיו יש לה משימה להציל נשים מהרצח הבא והיא תעשה הכל לאתר כאלה מקרים. "וכשאמצא אותם אדבר איתם. אספר להם שלי ׳גם לי זה קרה׳, תלכו, תתלוננו, אל תפחדו. את יודעת מה מרגיז אותי מאוד? שהיום במאה ה-21, בעולם המתקדם בעולם של זכויות, וזה עדיין קורה”.

WhatsApp Image 2018 10 22 at 11.16.22

שירז, ספרי לי על עצמך?

״גדלתי בצרפת, מגיל שנה וחצי עד 13, כל חיי, עד לאסון הנורא, גדלתי על רקע קללות, צרחות, מכות, השפלות. זה מה שידעתי לא הכרתי חיים אחרים״.

סיפרת למישהו? לסבתא?

״מה פתאום. זה היה ׳סוד׳. אמא השביעה אותי לא לספר כלום, אז כמובן כיבדתי את רצונה וככה חייתי, עד לאסון״.

יש לך אחות צעירה ממך. גם היא הייתה שותפה ל׳סוד׳ הנורא הזה?

״כשאליאורר נולדה, ב-2003 הכל הפסיק״.

מה? אבא נרגע? לא היה אלים?

"לא, ממש לא. היתה תקופה נפלאה. אליאור הביאה אור לבית, הכל היה רגוע, ההתעסקות עם תינוקת חדשה, ואמא בבית. זה גרם לאבא נחת והוא היה לגמרי אחר״.

אז אני מבינה, שאבא קינא לה? ברגע שלא יצאה לעבודה, ונשארה בבית לטפלת בתינוקת, וגם בו, רווח לו? הוא קיבל את תשומת הלב שרצה?

״בדיוק. אמא היתה אינטלגנטית, עובדת, רואת חשבון, מביאה משכורת הביתה, חכמה, נאורה, תורמת מהזמן שלה לקהילה, מתנדבת בעמותות של מחלות גנטיות נדירות, עמותה של יתומים״.

הפריע לו שהיא מצליחה?

״לגמרי. הפריע לו שאין לה זמן בשבילו, שהיא מוצלחת, יפה, עסוקה, אהובה ואהודה״.

WhatsApp Image 2018 10 22 at 11.16.211

אבא עבד? היתה לו תעסוקה?

״לא. וזו כל הצרה, צרה צרורה. אבא חיכה למשכורת שלה, לקח לה הכל, ביזבז הכל על סיגריות, הימורים, בתי קפה, ברים, אלכוהול. ביזבז הכל, על הגב של אמא. היה מלא חובות, אמא לא הצליחה לצאת מהחובות. תמיד שיקר לה, מידי פעם היה קונה לה דברים, וכך היתה שותקת"

למה אמא שתקה? למה לא קמה וסיפרה? היו לה חברות?

״תביני, בשביל אמא זו היתה בושה. בשבילה בעל מכה, בעל מובטל, זה כישלון. היו לה חברות, לא סיפרה, הבליגה״.

אמא ענתה לו? החזירה לו ניסתה להתגונן?

״אמא שלי, הייתה נשמה טובה. היא לא רצתה לעשות מהומות. היא קיבלה את הדין, שתקה, אולי גם בשבילנו. היא בעיקר התביישה בבעל כזה. הכל היה בגדר ׳סוד׳״.

אף אחד מרווחה, קופת חולים לא עלה על זה?.

״אף אחד לא ידע. אז מי יטפל?. בדיעבד, ידענו שרופאת המשפחה ידעה. ידעה הכל על המצב של אבא והיא לא שיתפה בשל ׳סודיות רפואית׳, כך התברר..."

הסבתא רוזין מתפרצת לשיחה: ״אף אחד לא ידע כלום. כאימא של ז׳קלין לא ידעתי כלום. כל שבת היו אצלי, לא הרגשתי כלום״.

רוזין, ולא הרגשת על ז׳קלין שום מצוקה? לא ראית סימנים של מכות?

״לא הרגשתי כלום ולא ראיתי דבר. אני אומרת לך, הכל היה הצגה של משפחה מושלמת ומאושרת. לבנות היה אסור לספר וככה עד יום האסון״.

שירז, ספרי לנו על נקודת השבר של אמא? מתי בכל זאת החליטה לקום ולהתלונן?

״ב-2008, אמא החליטה שזהו והיא רוצה להתגרש. הם התגרשו ברבנות ואמא קיבלה גט, כמסורת היהודית".

רווח לכן?

״מאוד רווח לנו. בדיוק שנה אחת. אמא היתה גרושה בדיוק שנה ואבא חזר לארץ, ומשם מירר לנו את החיים״.

משם? מארץ ישראל? איך?

״הוא חזר לגור בישראל ולא הפסיק להטריד אותנו, 3 פעמים ביום היה מתקשר״.

מה הוא רצה?

״הוא רצה לחזור לאמא. זה הכאיב לו. הוא רצה לחזור לצרפת, למשפחה שלו, והבטיח הבטחות״.

כמו מה?

"שישתפר, שיפסיק עם האלימות ושילך לעבוד"

אמא האמינה לו?

"אמרתי לך אמא שלי נשמה טובה. היא רואה רק את הטוב, היא גם התביישה, אז היא הסכימה לקבל אותו חזרה והם חזרו ובדיוק חגגו לי בת מצווה״.

כמה זמן השקט הזה החזיק מעמד?

״כלום זמן. הכל התחיל שוב״.

ואז?

״ואז קרתה התפנית. כשהייתי בכיתה א׳, בצרפת חוגגים 'יום האב' וכל ילד היה צריך להכין לאבא מתנה ולבוא ולספר בכיתה מה הכין ואיך אביו הגיב. הלכתי קניתי לאבא מתנה והבאתי אותה הביתה לאבא שלי, והוא החל לצרוח עלי וזרק את המתנה על הריצפה, תפס את אמא שלי וזרק אותה על הריצפה והיכה אותה והתלונן שאני עושה שטויות במקום ללמוד. הוא כנראה חיפש תירוץ להכות את אמא. זה היה רגע מכונן מבחינתי. ידעתי בתור ילדה שיקרה משהו מזעזע בבית הזה. אבל אמא המשיכה להסתיר".

ואז מה? סיפרת בכיתה? איך אבא הגיב על המתנה?

״כל הילדים סיפרו. פחדתי שאם אני לא אספר אקבל עונש מהמורה, קמתי וסיפרתי, שאבא לא אהב את המתנה והוא זרק את זה על הפנים של אמא שלי״.

פתאום נפתחת? השתחררת? סיפרת?

״אכן. סיפרתי שאמא שלי כל הזמן נופלת ושאבא שלי לא עוזר לה לקום ושהוא לא מרשה לי לעזור ולגעת בה״.

מה היתה תגובתה של המורה?

״המורה קלטה מייד ששיש כאן בעיה וזימנה מיד את אמא שלי. אבל אמא כמו שאני מכירה את אמא הכחישה. היא התביישה. זה הביך אותה ואז אמא אמרה לי: ׳אסור לספר לאף אחד׳. וכך המשכנו את מסכת הייסורים עד ליום האסון״.

מה קרה באותו יום?

״זה היה ביום הראשון של החזרה ללימודים בצרפת. אני עליתי לכיתה ח׳, ואחותי לכיתה ג׳. היינו באוטו בדרך לבית הספר. אמא נהגה והוא התקשר. אמא ענתה ואז הוא צרח: 'אל תחזרו הביתה, אני שובר את כל מה שיש בבית' והוא צורח ומקלל"

מה עשיתן?

״אמא, סוף סוף נשברה והחליטה בו במקום ללכת למשטרה. היא היתה כל כך חכמה ומגוננת, שלא נתנה לנו להבין שמשהו נורא עומד לקרות. נתנה לנו כמה יורו, לקנות ממתקים״.

הסיחה את דעתכן?

״כן, בדיוק. ככה זו אמא, קנינו ממתקים והיא בינתיים נכנסה לתחנת המשטרה והשוטר אמר: 'אי אפשר לעשות כלום. הכל רשום על שמו. אולי אפשר להגיש תלונה על זה שהוא זרק דברים מהחלון, אבל אין מה לעשות' כך אמר השוטר״.

מה קרה לאחר מכן?

"חזרנו הביתה. אני ואחותי נכנסנו לחדר לראות סרט. אחותי יצאה לקחת שתייה מהמטבח ושמעתי צעקה ״אבא די״. הגעתי למטבח וראיתי את אמא שלי בוכה ונשענת על השיש ומסתכלת עלי ובשקט היא אומרת לי :״תצילי אותי״. רצתי לחדר לקחתי את הטלפון שלי להתקשר למשטרה. לא הספקתי לחייג ואבא שלי בא ולקח לי את הטלפון מהידיים ופירק אותו על הריצפה. למזלנו שכנה שמעה את הצעקות ובאה לשאול מה קורה? רצתי אליה הביתה והתקשרתי למשטרה. היא נעלה אותי בבית שלה ולא יכולתי לצאת .העולם שלי התפרק, הייתי לבד. השארתי את אחותי ואת אמא שלי למעלה עם משוגע. אחותי הגיעה אל השכנה ואמרה לי שהוא הרביץ לה עם סכין. נפלתי על הרצפה והתחלתי להתפלל שלא קרה לאימא משהו רע. השוטרים הגיעו שאלו אותי שאלות ולא ידעתי מה לענות".

ומה קרה כשבאו?

"לקחו אותנו לבית חולים והכניסו אותי ואת אחותי לחדר. היה שם רופא, עובדת סוציאלית, אחות, פסיכולוגית. הרופא התחיל לדבר ואמר 'אני הרופא של אבא שלכן, הוא במצב טוב. לצערי הרב, לא הספקנו להגיע בזמן בשביל אמא שלכן'. חיכיתי, חיכיתי שאמא שלי תכנס בחדר ותגיד שהיא עשתה לנו בדיחה. חיכיתי התאפקתי מלבכות, כי אין מצב שאמא שלי הלכה. היא עושה לנו בדיחה היא צוחקת עלי. אבל כשעבר הזמן ואימא לא באה הבנתי שהיא כבר לא תכנס לחדר. הבנתי שזה לא קורה רק לאחרים".

מצמרר. שירז איך הטרגדיה השפיעה עלייך?

״הטרגדיה השפיעה עליי. הייתי יכולה להיות הילדה הכי שמחה ולחיות עם אמא, כזו נשמה טובה, אוהבת ותומכת, בוודאי, חיים אחרים. כיום אם אני רואה ילדים עם ׳סימנים כחולים׳, כמו שהיו לאמא שלי לא אשתוק כי בטוח מישהו היכה אותם. אני עכשיו סופר רגישה, אני אחפש ילדים כאלה להציל אותם. לא אשתוק״.

מה תעשי?

״אדבר איתם. אספר להם שלי ׳גם לי זה קרה׳, תלכו, תתלוננו, אל תפחדו. את יודעת מה מרגיז אותי מאוד? שהיום במאה ה-21, בעולם המתקדם בעולם של זכויות, וזה עדיין קורה"

את בזוגיות?

״כן בטח, ברוך השם, יש לי בן זוג כבר שנתיים, אוהב מפרגן, תומך”.

את לא פוחדת מבן זוג שפתאום ישתנה ויכה? או חלילה יהיה אלים יותר?

״לי זה לא יקרה. אני לא שותקת, זה לא יקרה, בורא עולם שלח לי פיצוי, בן הזוג שלי. כל כך מבין, אין מצב שזה יקרה איתו״.

20 נשים נרצחו השנה בישראל, כשאת רואה את זה בטלויזיה מה זה עושה לך?

"צמרמורת. אני כמו שאמרתי לך, לא אשתוק, אחפש ילדים ונשים נפגעות ואטפל בזה״.

״אני לא מרחמת על אבא שלי״

את מרחמת על אבא? אולי היה זקוק לטיפול ולא טופל?

"הוא לא חולה ולא שום דבר. הוא בסדר גמור, הוא התגלה כשפוי, שפוי לגמרי, הוא פשוט קינא לה ברמות מטורפות. אין כאן שום תירוץ. הוא מבין טוב מאוד מה הוא עשה. שלושה מומחים טענו שהוא שפוי לחלוטין״.

יש לו משפחה? אחים? אחיות?

״יש לו 13 אחים ואחיות״.

אתם בקשר?

״לא בקשר עם אף אחד. חוץ משני אחים. יש לו אח שהוא קצין במשטרה והוא מדבר איתנו לפעמים, מגיע לאירועים, מזמין אותנו. אנחנו נמנעים מלבוא, כדי לא לראות את כל המשפחה שלו״.

איך משפחתו הגיבה למעשה המתועב של אבא?

״אח שלו, הקצין אמר בהלוויה 'יש לי אח בבית סוהר, ואחות קבורה' הוא קרא לאמא שלי אחות. כך הוא קרא לה. אמא שלי היתה מיוחדת, כולם אהבו אותה״.

איזו אמא את תהיי, שירז?

״אני אהיה אמא כמו שאמא שלי היתה בשבילי, מחבקת, תומכת, אוהבת, חמה, מקשיבה״.

יהיה לך את הכוח הנפשי להתלונן אם חלילה יפגעו בך?

״שלא כמו אמא, אני אעבוד על זה. אני יצאתי מחוזקת, אני לא רואה ממטר אף אחד. לא אתן שיפגעו ב".

את פוחדת מהיום שאבא ישתחרר? את בקשר איתו?

״בשום אופן לא. אני לא פוחדת ממנו כי אני יודעת, בוודאות, שיש לי משפחה תומכת. יש לי גב, אין לי ממי לפחד ולא בקשר איתו בכלל״.

שירז ואליאור, מה נאחל לכן? מה אתן הכי הייתן רוצות שיקרה?

״כוח והצלחה. אנשים לא מבינים, איך ממשיכים הלאה כשקורה אסון, אנחנו יחד, שירז ואליאור נעשה הכל אבל הכל, על מנת להצליח. לימודים אקדמאיים, קריירה, משפחה, הכל וזו תהיה התשובה שלנו למעשה שאבא עשה. זו תהיה הנקמה שלנו. הוא לא יכול להוריד אותנו יותר. אין לאן, היינו למטרה, עכשיו אנחנו רק שואפות למעלה, להצליח להתקדם ולהשפיע על ילדים ונשים״.