ashdod10 logo

כוח ההישרדות של יעל צפריר

לפני עשור היא הפציעה אל חיינו מעוטרת ברעמת תלתלים זהובה ומרשימה בעונה הראשונה של הריאלטי ׳הישרדות׳ באיים הקאריביים. אז, יעל צפריר ילידת אשדוד עוד הייתה סטודנטית לקולנוע ומאז הספיקה להתחתן להביא 2 ילדים לעולם ולסיים תואר בקולנוע, לחלות בסרטן ולהבריא ולזכות בפרסים על סרט שכתבה. בימים אלה החלה לכתוב תסריט ילדותה באשדוד של שנות ה-80
שגיא הרשקו | חמישי, 09 אוגוסט 2018 17:15

לפני כ-6 וחצי שנים צפריר הייתה צריכה להגיש עבודה, שאפילו היא לא האמינה שבזכותה יגיע היום שהיא תצעד על השטיח האדום ותקטוף פרס אחרי פרס, בפסטיבלים השונים ברחבי העולם לסרטים קצרים עם הסרט 'שאריות', שעד כה הספיק להסתובב בכ-20 פסטיבלים ברחבי העולם וחזר עם פרסים מכובדים. לאחרונה חזרה צפריר מסין שם הסרט השתתף בפסטיבל שנחאי היוקרתי, על אף שהוא כבר זכה לפרימיירה לא פחות מכובדת כאשר זכה בסרט הבולט באסיה. "הסרט התחיל למעשה מפרויקט באוניברסיטה", מספרת צפריר. "באחד השיעורים ביקשו מאתנו להביא תקציר שמבוסס על שיר של משורר קנוני. לקחתי את השיר 'שיר אהבים' של אביב אבידן, יצרתי ממנו תקציר וזה התקבל, אז החלטתי לפתח מזה תסריט במסגרת בית הספר. השיר מתחיל במשפט 'הו כמה ידעתי למות למענך וכמה לא ידעתי לחיות בעדך'. כשהתחלתי לכתוב ניסיתי לדמיין סיטואציה בה הגבר מרגיש שאם הוא ימות זו תהיה מחווה גדולה יותר עבור האישה שלו מאשר שיחיה לצידה. ככל שהכתיבה התארכה והשתנתה, הסיפור גם התרחק מהשיר לאט לאט והסיפור קרם עור וגידים. למרות זאת המשפט הזה נתן את נקודת הפתיחה לתסריט. הדמות הנשית נקראת על שם רוחמה שמוזכרת בתוך השיר, דוד נקרא על שם המשורר. יש שם משולש בשיר והיום אני חושבת שלמרות שלקחתי כיוון אחר, עדיין ישנם אלמנטים שיכולים להיות קשורים בין השיר לסרט. היום כשאני קוראת את השיר אני עדיין חושבת שזה יכול להתקשר אליו".

6407096409736094

ובדיוק בזמן בו התסריט החל להתגבש, צפריר נכנסה להיריון שני ממנו נולדה בתה הקטנה, אמה. בעקבות כך היא החליטה 'להקפיא' את הסרט והוא חזר היישר למגירה. לאחר ההיריון היא החליטה להוציא אותו בחזרה ולערוך שינוי דרמטי. התסריט שנכתב כולו מנקודת מבטו של הגבר, שוכתב במלואו ונכתב הפעם דווקא מנקודת מבטה של רוחמה, הדמות הראשית בסרט. במאי 2016 היא החלה לצלם את הסרט ובמקביל את סדרת הרשת, 'מאת'רלנד TLV', אותה היא עושה יחד עם מיכל זילברמן ומיכל ברשטיין, שמספרת את הצד השערורייתי, הלא מתחסד והצד שלא מדברים עליו כמעט בחיי האמהות. הן כועסות על ילדיהן, הן לא מתביישות לחשוף את הפנטזיות המיניות שלהן בזמן שהן יושבות על הספסל וצופות על האבא החתיך של אחד מילדי הגן, על הריכולים וכן גם על מחלת הסרטן הצפייה בסדרה הזו גרמה לנו לעתים תכופות לתפוס את הבטן מרוב צחוק וגם להגניב חיוך על האומץ הרב בשביל להוציא פרויקט שכזה לפועל. "הסדרה הזו נולדה מאמהות מאוד מוכשרות, שהיה להם המון זמן פנוי. זילברמן וברשטיין יצרו את הסדרה והציעו לי להצטרף אליהן ככותבת וכשחקנית והסכמתי. אם לומר את האמת לא הייתה לנו מטרה לעשות סדרת רשת אלא לספר את הסיפור שלנו והמציאות שלנו בלי פילטרים".

חשפה את מחלתה בפוסט בפייסבוק

לצערה של צפריר זמן קצר לאחר מכן היא התבשרה כי היא חלתה בסרטן השד כמו שחלתה אמה והיא נאלצה לעצור את העריכות. את מחלתה היא חשפה לראשונה בדף הפייסבוק שלה וקיבלה תמיכה גדולה מהסביבה. "המחלה תפסה אותי במקום מאוד שאנן, זו הייתה בדיקה שגרתית ואז את מגלה שאת חולה בסרטן", היא משחזרת. "באותו זמן סגרנו חופשה משפחתית ליוון שתוכננה מראש ואמרתי להם שלא מעניין אותי אם אוכל לצאת או לא, הם יטוסו בכל מקרה. בסופו של דבר הרופאה אישרה לי לצאת בתנאי שאם קורה משהו אני חוזרת ולא מתאשפזת שם. הגעתי ליוון, תוך כדי הטיפולים ולמרות רגעי חולשה מעטים הרגשתי בסדר גמור. לא יכולתי להיכנס לבריכה או להיות בשמש ולמזלי בעלי היה מאוד זמין בכדי להיות עם הילדים כל התקופה הזו. נראה לי שזה מאוד מלחיץ להורה לשאוב את המשפחה שלו להרפתקה הזו. זה היה מאוד נעים לא לעצור את השגרה של החיים ולהמשיך לחיות. הילדים המשיכו באותה מסגרת והיינו מוקפים באנשים שאנחנו מאוד אוהבים. למרות שכולם חושבים שתל אביב היא עיר גדולה היא למעשה כפר מאוד קטן. כולם היו שם בשבילי והסביבה ממש עטפה אותי, זו הייתה חוויה מאוד מעצימה".

ההתמודדות עם המחלה לא הייתה פשוטה אך מוצלחת. את רעמת התלתלים המוכרת החליפה קרחת ולא אחת היא מצאה ביצירה את הנחמה לה היא דרושה בשביל להתמודד עם המחלה. "זה מאוד שינה אותי מבפנים, זה שחרר אצלי קצת תעוזה בחיים האמתיים. אם קודם הייתי יותר מריצה בראש מה יגידו, היום אני קופצת למים ביותר בקלות. פעם חיפשתי לרצות יותר את הסביבה והיום אני מרצה את עצמי".

בקרוב: תסריט על אשדוד של שנות ה80

צפריר המשיכה להצטלם את העונה הראשונה של מאת'רלנד שעלתה לאתר VIMEO על מנת לצמצם במידת האפשר חשיפה של ילדים וכיום העונה השנייה שלה משודרת ב׳מאקו׳. במקביל, המשיכה לצלם את הסרט שלה – 'שאריות'. הסרט, שעדיין לא שוחרר להפצה המונית, מספר את סיפורם של דוד, זקן שמשותק בכל גופו למעט אצבעו, עמה הוא משתמש כדי לתקשר עם הסביבה ורוחמה אשתו אשר סועדת אותו ומטפלת בכל צורכו.

צפריר הנחיתה אותנו היישר בסיטואציה הסבוכה בין דוד, שאותו מגלם באומנות רבה אבי פניני ובין אשתו רוחמה (אירית גידרון) ומתמקדת בקושי של השניים לחיות יחדיו לאור המצב שבו נתון דוד ואת הקרע שחשה רוחמה בין הרצון לטפל בבעלה ובין התשוקה ליהנות ממה שהחיים מציעים לה. מנסה לשכנע את אשתו רוחמה (לענג אותו על אף שאינו מרגיש דבר ורוחמה על מנת לרצותו עושה זאת בכאילו. "סיפורים קצרים לא מספרים את כל הסיפור. אתה לא מכיר את נקודת ההתחלה ומה הביא לסיטואציה. יש מן הסתם מטפלת אבל בחרתי שלא להציג אותה כי לא חיפשתי להציג את הבעיה הטכנית אלא את הבעיה במערכת היחסים. הסיפור הוא גם לא בדיוק נסגר בסוף אבל הוא כן נותן איזה אימפקט ושם זכוכית מגדלת על משהו מאוד מסוים. לא לכל האנשים יש כח לצפות בסרט ארוך וצריכים תכנים יותר מיידים ולכן לסרטים קצרים יש יותר מקום היום. הסרט הוא מורכב על סיטואציה פחות מסוקרת, שהיא התקופה שבה מתחילים לסעוד את בני הזוג".

ביצירות של צפריר נושא המיניות עולה שוב ושוב בדמויות שהיא כותבת ומשחקת. באחד הפרקים במאת'רלנד היא מספרת כי המחלה שלה גרמה לה לגלות מחדש את חיי המין בעקבות השימוש במריחואנה ובסרט, אותו כתבה זמן רב לפני שחלתה, היא יצרה דמות שמוצאת את הרצון להמשיך לחיות דרך חיי המין. "בעיניי המקום הזה של מיניות הוא מעיד על כמה אתה חי. המקום של היצר ולא מה שהנחלנו לנו אחר כך שזה הכסף והנוחות, הוא מאוד חשוב לי. היה חשוב לי גם בזמן שחליתי לא לאבד את המקום הזה שאני חיה וזה משתקף בדמויות שכתבתי. הדמות של הגבר למעשה לא מרגישה כלום, הוא יכול להזיז רק את האצבע ולא יכול לנהל שיחה אבל דרך המקום הזה של המיניות זו הדרך להראות כמה אתה בעצם חי ושאתה בעצם רוצה לחיות ולא מוותר. זה נמצא אצלי בבטן אז סיפרתי סיפור כזה וכשזה קרה לי אז חייתי סיפור כזה".

צפריר חושפת כי בעקבות הטלטלה שעברה בעצמה, היא החליטה לשנות במעט את הסרט. "בהתחלה היה בי איזה זעם ורציתי לעשות סוף מאוד זועם אבל כשחליתי וערכתי את הסרט היה בי אמפתיה לשני הצדדים והסוף הרבה יותר מכיל את הצד השני ולא אכזרי כמו שהיה קודם. היום אני מאוד שמחה שזו הבחירה אבל בהתחלה שחיכיתי לתשובות מכל פסטיבלים חששתי שאני הייתי פחדנית אבל היום אני כבר יכולה לשמוח", היא אומרת ולא שוכחת לפרגן גם לאלה שבזכותם התוצאה יצאה כל כך מוצלחת. הרבה בזכות שחקנים מאוד טובים וזה לא היה קורה לולא השחקנים הללו היו כל כך טובים. שניהם היו מועמדים לשחקן הטוב ואבי גם זכה בפרס הזה. הם עשו עבודה נפלאה. יש פריימים שאתה לא יודע מה ההיסטוריה אבל אתה מרגיש אותה דרך המשחק של הדמויות".

כיום, צפריר היא אמנם תל אביבית כבר שנים רבות אך לאחרונה החלה לכתוב תסריט על ילדותה באשדוד של שנות ה-80 ועל הזכרונות מהשבתות בנמל, דרך המשחקים בדיונות ועד לתקופה שבו החלה לגלוש בחופי אשדוד. יש למה לחכות.