ashdod10 logo

להתאמן עם תאומות: "מקדישות את החיים למקצוע"

הן תאומות בנות שלושים, יפות וחטובות, ומזה 13 שנים שהן נחשבות למאמנות כושר מצליחות. ההורים ציפו ותכננו שהשתיים יהיו רופאות, מוסיקאיות או מהנדסות אבל לרימה (כיום סאינקו) וריטה סבנוב היו תכניות אחרות. בנו קריירה עצמאית מדהימה בעשר אצבעות כמאמנות הכושר והאירובי, מהטובות שידעה העיר אשדוד
שגיא הרשקו | חמישי, 21 יוני 2018 14:12
להתאמן עם תאומות: "מקדישות את החיים למקצוע" צילום: פבל

רימה וריטה נולדו לפני 33 שנים ברוסיה. בשנת 1995 הן עלו ארצה היישר לעיר הבירה ירושלים, שם התגוררה המשפחה במשך שנה וחצי עד שקבעה באשדוד את משכנה קבע. תחילת הדרך באשדוד לא הייתה סוגה בשושנים, הילדים היו חשדניים כלפי שתי העולות החדשות ולא ידעו 'איך לאכול' את העלייה מחבר העמים. שתי התאומות החליטו לבחור בדרך הקשה אך הנכונה ובמקום להישאר בחממה שלהן, בחרו להיטמע בחברה המקומית. רימה מספרת ש"תמיד ניסינו להשתלב הכי טוב בחברה הישראלית ובסופו של דבר דווקא הרוסים נרתעו מאתנו כי הסתובבנו בעיקר עם צברים. זה לא היה קל. גם לרוסים לא נתנו להרגיש פה בבית אבל הצלחנו לשבור את המחסום הזה". גם אחותה מוסיפה בבטחה, "אני חושבת שזה גיבש אותנו כאחיות, למרות שתמיד היינו אחיות קרובות".

כראוי ליוצאות חבר העמים, העיסוק בספורט תמיד היה שם כבר מגיל צעיר אך לא ממש הכין אותם לבאות. "כילדות כל הזמן עסקנו בספורט, אם זה ריקודים או ג'ודו וכילדות התעמלות אומנותית. אנחנו מאוד היפראקטיביות, אני במיוחד, אז בכלל אני לא מסוגלת לשבת", אומרת ריטה ורימה מוסיפה: "לרגע לא חשבנו שיום יבוא ונעסוק בספורט כמקצוע. מגיל צעיר אתה גדל לסביבה שבה צריך ללמוד ולהיות עורך דין או רופא ומעולם לא חשבתי שאהיה ספורטאית", היא אומרת וריטה משיבה לה. "ספורטאי תחרותי אולימפי זה עוד נחשב מקצוע אצלנו אבל כמאמנות אירובי לא חשבנו".

 TP 9046

כמו בלידה, הראשונה מבין השתיים, הייתה רימה שחיפשה מקצוע לחיים שלא יהיה רק מקור פרנסה אלא מקור חיים. "חיפשתי מה לעשות עם עצמי אחרי הצבא, ידעתי שהגיע הזמן למצוא מקצוע לחיים שיעניין אותי ולא להישאר במשרד. לפני הצבא למדתי הנהלת חשבונות וידעתי שאני לא רוצה לעבוד בעבודה הזו אלא במשהו יותר מעניין ודינאמי, שלא אצטרך לשבת במשרד כל היום. חבר טוב שהכיר אותי הציע לי ללכת ללמוד להיות מאמנת כושר, כי זה מאוד מתאים לי והחלטתי ללכת על זה".

זמן קצר לאחר מכן ריטה שבה מאילת והחליטה ללכת בעקבותיה. היא ניסתה להיכנס לקורס של מדריכי חדר כושר אך לא נשאר מקום והיא הופנתה לקורס של מדריכות אירובי ומשם היא עלתה מעלה מעלה. "שהתחלנו לעבוד, סצנת הכושר בארץ לא הייתה כל כך מפותחת. אני זוכרת שבאשדוד היו אולי אחד או שני חדרי כושר באותה תקופה. למזלנו באותה תקופה נפתח 'הפרייד', איפה שהייתה התחנה המרכזית הישנה בשכונה ד' באשדוד והתחלנו לעבוד שם", נזכרת רימה בראשית הדרך ואחותה מוסיפה, "בתור התחלה למדנו איך להעביר הדרכה ואיך להתאים את עצמנו למתאמנים וזה לא קורה תוך שיעור אחד או שניים. היציאה לשטח היא שונה לגמרי ממה שאתה לומד בספרים.

 TP 9136

בהתחלה, כשהגעתי לשיעורים כמדריכה מחליפה ואותם מתאמנים היו שומעים שהמדריך הקבוע לא מגיע ואני המחליפה, אז רובם היו מעדיפים להישאר בבית ולא להגיע, כי הם לא הכירו אותי. היום אני יודעת שאם אני מחליפה משהו אז יודעים מי אני ורובם מגיעים וגם מי שלא מגע כי הוא לא מתחבר זה בסדר אבל לפחות הוא יודע איך אני", מספרת ריטה. "המקצוע לימד אותי להיות הרבה יותר קשובה וזה עזר לי לשפר את יחסי האנוש שלי. נכנסתי לתחום בתור ילדה בת 20 ועד גיל 33 עברתי תהליך גדול. בין איך שהייתי בהתחלה לבין איך שאני היום זה שמיים וארץ".

״כל חיינו מוקדשים למקצוע״

במשך שנים רבות הן בנו את שמן הטוב עקב לצד אגודל, בתקופה בה היה קשה יותר להתפרסם אך בעוד רימה לא נשאבה לכך, ריטה נכנעה לקדמה ופתחה חשבון אינסטגרם פעיל בה היא מציגה את יכולותיה על מנת למשוך לקוחות פוטנציאלים.

על מקצועיות ועבודה קשה הן לא מתפשרות ויש להן לא מעט ביקורת על הגישה לספורט בישראל, אך גם מילים אופטימיות. "מהרגע שדרכנו במקצוע הזה הקדשנו את החיים למקצוע הזה", אומרת ריטה. "יוצא לי לא מעט להיתקל במודעות של אנשים בפייסבוק, שמחפשים המלצות למדריכי כושר. אני פותחת את התגובות ופשוט חושכות עיניי. אני נכנסת לפייסבוק של מאמני כושר ואני רואה אותם במסיבות, מעשנים סיגריות ושותים אלכוהול, או שממליצים על אנשים ללא שום ניסיון. אני מאמינה שאתה עושה משהו צריך לעשות אותו עד הסוף, בצורה מקצועית. צריך לחיות את המקצוע. זה לא נגמר באימוני כושר, זה תזונה נכונה, שינה נכונה, הרגלי חיים בריאים, אני כל הזמן חושבת במהלך היום מה לעשות באימונים ואיך לשפר ולהשתפר, כי רק ככה מגיעים לתוצאות ולהישגים. אנשים הולכים לעשות קורס וחושבים שזה הסוף ולא מבינים כמה עוד הם צריכים ללמוד ומה בדיוק לעשות".

 TP 9187

גם רימה מסכימה עם התובנות של אחותה. "ישראלים לא מבינים את זה, הם לא אוהבים שנותנים להם על הראש. פה הכל מאוד רך, כולם יותר חופשיים ואין את המשמעת. בכיתה א'-ג' למדנו לקפוץ על טרמפולינה ועל חמור ופה לא מלמדים את זה גם בגילאים מתקדמים. אבל אפשר לומר בהחלט שהיום גוברת המודעות לכושר. בזמננו לא הייתה מודעות כזו וזה בהחלט שיפור לטובה".

ריטה מדגישה כי עבודת המאמנת לא נגמרת בחדר הכושר. "אני מאוד מחוברת למתאמנים שלי, אנחנו הופכים לחברים לכל החיים. שאנחנו לוקחות משהו שלא נח לא עם הגוף שלו ורוצה לרדת במשקל, אנחנו צריכות לעזור לו לשנות את כל אורח החיים שלו. זה לא מספיק רק לדבר איתו על תזונה ולקרוא לו לאימון פעמיים בשבוע. אנחנו מתקשרות אליו כל יום ולבדוק אם הוא עשה את שיעורי הבית שנתנו לו, אם הוא אוכל נכון ואיך הוא מרגיש, אם הוא נשבר ולא רוצה להמשיך. בסופו של דבר אנחנו לומדות להכיר את המתאמנים שלנו טוב מאוד". רימה אומרת, "אתה הופך להיות סוג של חבר, יועץ, פסיכולוג, דמות סמכותית בחייהם ואנשים לא מבינים עד כמה".

מעבירות שיעורים בטבע

כיום, שתיהן נאלצות להפחית מכמות עבודתן לצורך הבאת הדור הבא לעולם. רימה אמא לשניים, כאשר בנה הקטן, איתן, נולד בשבוע ה-28 ועל כך כתבנו בהרחבה בחודש שעבר וגם ריטה אמא לבן. למרות זאת התאומות שיצאו לשוק העבודה לראשונה בגיל 13, שלא על מנת לעזוב, מאוד רוצות לחזור לעבוד. ניכר שהן מאוד אוהבות את המקצוע בו הן עוסקות וברק נוצץ בעיניהן בכל פעם שהן מדברות על העבודה עצמה. "שאני מגיעה בבוקר ומריחה את הריח של הסאונה", אומרת ריטה, "אני אומרת לעצמי איזה כיף לי שזו העבודה שלי, לפעמים אני לא מאמינה שזה אמיתי". גם ריטה מסכימה "אני לוקחת את המתאמנים שלי בבוקר למקומות הכי יפים באשדוד, נותנת הוראות ומכניסה אותם לקצב. בסופו של דבר אני גורמת להם לעשות את מה שהם אוהבים ולהיראות איך שהם אוהבים, מה יותר טוב מזה? אני מאוד אוהבת לעבוד, לא רוצה את עצמי לא עובדת. חסרים לי האנשים ומה שקורה בחיים".

הן חולמות לפתוח בעתיד מכון כושר מצליח ולתת את חלקן במאבק להורדת השמנת היתר בקרב הישראלים, אך לעת עתה נהנות מעבודת השטח ועוד לא מוכנות לעזוב אותה. "חשבתי על זה לא פעם", אומרת ריטה. "זה מאוד נוצץ מבחוץ אבל ברגע שזה יקרה אני אצטרך לעבוד לתפקיד ניהולי יותר. במקום להתעסק באימוני הכושר, שאני כל כך אוהבת, אני אצטרך לחשוב איך אני מושכת לקוחות ואיך אני דואגת שהמכון כושר תמיד יהיה מסודר. בשלב הזה של החיים אני מעדיפה להישאר בשטח. יכול להיות שבעתיד נפתח מכון כושר זה בהחלט חלום".