בימים האחרונים מופצים בכלי התקשורת, בעיקר בכלי תקשורת מסוים ובעל אינטרסים, כתבות קשות על חברת המועצה הלן גלבר, המועמדת לראשות העיר אשדוד בבחירות הקרובות. גם נגדי, לפני כשנתיים, פורסמו כתבות קשות, על ידי אותו כלי תקשורת כאילו ביצעתי עבירות ומעשים פליליים חמורים של סחיטה ואיומים כנגד ראש העירייה ד"ר לסרי, וכי עוד רגע אני נעצר על ידי המשטרה. בסופו של דבר התברר, שמדובר היה בתלונות שווא, והפרסומים היו מגמתיים ונעשו כחלק מסגירת חשבונות נגדי ונגד עיתון ״השבוע באשדוד״, שפרסם שורה של תחקירים לאורך השנים כנגד אותו בעלים של אותו כלי תקשורת שכעת "נפל" על חברת המועצה, גלבר. לשמחתי, ולאחר רק זמן לא קצר פרקליט מחוז דרום ולאחר מכן פרקליטת המדינה, קבעו חד משמעית שבמעשיי ובמעשיי ילדיי לא דבק רבב.
אינני יודע אם כך גם ייקבע בעניינה של גלבר, ומשאלת ליבי שבמידה ותיפתח חקירה פלילית נגדה, הממצאים יובילו לסגירת התיק. אם לא תפתח חקירה והפרשה לא תוביל לכלום, יכול להיות שהפרשה דווקא תייצר אפקט הפוך ותעניק רוח גבית לגלבר. במילים אחרות, זה עשוי לפעול לטובתה ונגד הגורמים שחברו יחדיו לפגוע בסיכוייה להיבחר לראשות העירייה או להוריד אותה מ'הגב' של כאלה שחוששים ממנה, משום שהיא מאוד מפריעה להם, והם מאוד חוששים מהתוצאות באוקטובר הקרוב. ועל זה, ימים יגידו.
אין זה סוד שאני מלווה את חברת המועצה הלן גלבר, מזה 10 שנים. “ההיכרות” בינינו החלה כשגלבר שכרה את משרד עורכי הדין מהמובילים בארץ, מטובי עורכי הדין בישראל בתחום הלשון הרע והגישה נגדי תביעת לשון הרע, בסך של 1,000,000 שקלים (מיליון שקלים). התביעה, כך סברתי, הוגשה כחלק מסדרת תביעות שהוגשו נגדי ונגד ״השבוע באשדוד״ באותה תקופה. הן על ידי ראש העירייה לשעבר, צבי צילקר והן על ידי תושב אשדוד בשם אבי הלוי. רק כי סברתי שיש להחליף את השלטון של צילקר ותמכתי במועמדותו של ד"ר יחיאל לסרי, באותה העת.
ההליך המשפטי הסתיים בסופו של יום בפשרה, בסכום שקבע כבוד השופט בדימוס שמואל חמדני, שלא שיקף אף לא מחצית מהוצאות שכר טרחת עורכי דינם של גלבר. זאת לאחר גישור שהתנהל בפני כבוד השופט חמדני.
מאז, לאחר שיושרו ההידורים בינינו ליוויתי את פועלה של גלבר כאשת אופוזיציה לוחמת. כך עשיתי במשך כ- 50 שנות קיומו של העיתון. שיתוף הפעולה בין עיתון ״השבוע באשדוד״, שחרט על דגלו את המאבק בשחיתות לבין חברי האופוזיציה, הוא שיתוף פעולה הכרחי, שתפקידו לגלות את השחיתות ולחשוף אותה בפני תושבי אשדוד. כך שנעשה בכל מערכת עיתון מכבדת את עצמה, מקומית או ארצית. יעיד על כך כמובן חבר המועצה לשעבר יצחק גל, שזכה לבמה בעיתון ״השבוע באשדוד״, גם הוא וגם יתר חברי האופוזיציה שנלחמו ונאבקו בנגע השחיתות.
אני משוכנע שגם לאחר הבחירות הקרובות, וייבחר מי שייבחר לראשות העירייה, נמשיך כמערכת עיתון שנלחמת נגד השחיתות לשתף פעולה עם חברי האופוזיציה, במטרה לחשוף שחיתות. גם אם זה יהיה ראש העירייה, ד"ר לסרי. יתרה מכך, במשך שנים ניהלנו מאבק נגד שלטונו של צילקר וכיום כשהוא מצוי באופוזיציה הוא מקבל מהמערכת במה לחשוף את מחדלי העירייה והעומד בראשה, ד"ר לסרי. מה שאומר הכל ענייני ולמען זכות הציבור לדעת.
אני יכול להעיד על עצמי כי במשך עשרות שנותיי כעיתונאי מעולם לא התחברתי עם חברי קואליציה ומעולם לא התחברתי עם ראשי העירייה לדורותיהם. זהו תפקידם של אנשי העסקים, יזמים וקבלנים. תפקידו של עיתונאי, כפי שאני מכיר וכפי שאני יודע הוא לחשוף שחיתות ולא לתת יד לשחיתות.
האזנתי השבוע לחלק מהקלטות, שפורסמו בכלי התקשורת השונים בעניינה של גלבר ואותו "ולדימיר" אלמוני. זה מריח רע, ונשמע אפילו עוד יותר רע. יכול להיות שיש לדברים שנאמרו מפיה של גלבר הסבר ויכול להיות שגלבר התייעצה עם עורכי דין, ואלה ייעצו לה שאין מניעה להתקשר עם יזם שאינו אשדודי, ואין לו פרויקטים בעיר אשדוד, ויכול להיות שהם ייעצו לה לקחת הלוואה מסודרת, עם ריבית על פי חוק, ועדיף ממי שאין לו כיום כל פעילות עסקית באשדוד. ועוד יכול מאוד להיות שהקלטות "מבושלות", כפי שטוענים אנשי גלבר ושניים שלושה משפטים הוצאו מהקשרם מהרבה שעות שיחה שלה עם אותו "ולדימיר" ויכול להיות שגלבר סתם התרברבה, וסתם קשקשה.
אבל גם יכול להיות שלא.
יכול להיות וייתכן שגלבר מעדה. נכון, יש נסיבות מקלות. הדיבורים הם על חברת חקירות ששגרה חוקרים לגלבר בשליחות מאן דהוא שרוצה "לפרק" את גלבר, שככל הנראה מצליחה להפחיד ולהפריע לפוליטיקאים, אנשי עסקים ובעלי אינטרס בעיר. גלבר נחשבת לחופשת שחיתות מספר אחת באשדוד והספיקה לשלוח לחדרי חקירות לא מעט פוליטיקאים באשדוד שעומדים בימים אלה למשפט. לכן גם כל הקלטות סביבה מעלות תמיהות ושאלות גדולות.
אין לי ספק שמדובר ככל הנראה בחברת חקירות מקצועית, שגררה את גלבר להאמין שמדובר בהתקשרות חוקית והדברים נבדקו, ומשכו אותה בלשון. אבל, כמי שמכיר את גלבר משך שנים, הופתעתי. גם אם מדובר בכך שגלבר כשלה בלשונה, הרי שזהו כשל שהיא הייתה צריכה להישמר מפניו. היא שחרטה על דגלה את המאבק בשחיתות הייתה צריכה להישמר יותר מכל מועמד מליפול לכזו צרה.
אני נוטה להאמין ומקווה שדבריה של גלבר נועדו להרשים את בן שיחה, ולא באמת הייתה שם כוונה, חלילה, לסייע לו היה ותבחר לתפקיד ראשת העיר או ממלאת מקום, תמורת כספים, אף אם מדובר בהלוואה במקרה הטוב. דבר אחד ברור, מי ששכר את שירותיו של משרד החקירות, חושש מאוד מכך שגלבר תשב על הכיסא בקומה החמישית והיה מוכן להשקיע הרבה מאוד כסף.
אינני יודע אם מדובר בג'קי בן זקן, אך לדברי גלבר ומקורביה אין להם ספק מי ניווט את הסיפור מבחינתם האצבעות כולן מכוונות אליו. הם מסבירים כי יש לו יש את האינטרס, ואת היכולות הכלכליות למהלך כזה. מעשיה לכאורה של גלבר מאוד מטרידים אותי, אבל לא פחות מטרידה אותי המחשבה, שבאשדוד פועל "קרטל", כך ממש, של אנשי עסקים שמבקשים לחסל חשבונות עם כל מי ״שמפריע״ להם, ובשיטה הזאת, נראה שכל הקווים האדומים נחצו.
כך ניסה "ולדימיר" להפיל גם את 'השבוע באשדוד'
השיטות האלה של חוקרים פרטיים, האזנות והקלטות מוכרים היטב. באשדוד נראה שכולם מקליטים את כולם. נראה שהאיש שהזדהה בשם "ולדימיר" ניסה להפיל בפח לא רק את גלבר. "ולדימיר", ניסה להפיל גם להפיל אותי וזה סיפור המעשה. לפני כשנה, בזמנים סמוכים לאירועים הקשורים לגלבר, פנתה למערכת ״השבוע באשדוד״, צעירה שהציגה את עצמה בשם אודליה וטענה כי היא נציגה של חברת פרסום ויחסי ציבור בינלאומית. היא סיפרה שיש לה לקוח רוסי עשיר, שמבקש להשקיע בפרויקטים באשדוד ואף שלחה ובו פירטה את סיכום השיחה. להלן המייל: ״לאור שגשוג תחום הנדל״ן בישראל, אחד הלקוחות שלנו, קרן נדל״ן אירופאית מוכרת, מעונינת להתחיל פעילות בישראל. הקרן פועלת בשני צירים מקבילים – הקמה עצמאית של מיזמי נדל״ן למגורים ולמסחר. וכן השקעה בפרוייקטים קיימים שימצאו כרלוונטים. למרות שאינני מצויה בכל הפרטים – אני יודעת לומר כי יש כבר מספר פרוייקטים להשקעה שהלקוח שלנו מעוניין לפרסם במדיה המקומית, ועל כן פניתי אליכם על מנת להתחיל בשיתוף הפעולה. מר טופילין (ולדימיר טופילין. מ.ג) ירחיב יותר על תכולות העבודה מולכם בפגישה בשבוע הבא על מנת לגבש את חבילת הפרסום במתאימה. כמה ימים לאחר מכן אודליה התקשרה שוב וביקשה להיפגש איתנו במלון ״ריץ׳ המפואר במרינה בהרצליה. היא אמרה בשיחה שמי שיגיע לפגישה היא בחורה שם אנה שהיא מנהלת הפרוייקט, והיא גם תתרגם את השיחה עבור איש העסקים שיתלווה אליה.
קבענו להיפגש בתחילת השבוע בשעה 13:00 בצהריים במלון היוקרתי. בתי מיכל הגיעה בזמן שנקבע, אך אלו מצידם איחרו לבוא במחצית השעה. לאחר מכן הגיעו אנשה ולדימיר והחלו לנהל את השיחה. בתחילה אנה הציגה את איש העסקים והרצון שלו לפרסם בעתונות המקומית וכן ואת חברת הפרסום שבו היא עובדת ולאחר מכן, היא שאלה האם נוכל לפרסם כתבה מקיפה על יזם כזה או אחר , שיש להם נגדו ראיות מפלילות. הצענו להם להגיש תלונה למשטרת ישראל ולראות היכן ממשיכה החקירה. יום לאחר מכן, התקשרה אנה למערכת העיתון וביקשה לעשות ועידה בין איש העסקים לאנוכי. במקביל מיכל בתי, עדכנה את בני שרון המשמש גם כיועץ המשפטי של העיתון. בהמשך לכך, פנה "ולדימיר" וביקש לשוחח איתי באופן אישי. לבקשתו של בני שרון, השיחה הועברה אליו. במסגרת השיחה, הציג "ולדימיר" את עצמו כאיש עסקים בינלאומי וכו וכו. אז, פנה "ולדימיר" בשאלה הבאה: 'נגיד שאני אפרסם בהרבה כסף בעיתון ויהיו לי מתחרים עסקיים שיפריעו לי. אם אני אמסור לכם מידע על מעשים פליליים שבוצעו על ידי אותו מתחרה עסקי, תפרסמו את הסיפורים, נכון?' תשובתו לאותו "ולדימיר" של בני שרון הייתה ברורה וחד משמעית. 'אם יש לך מידע על סיפורים פליליים תיגש למשטרת ישראל ותגיש תלונה. העיתון לא נועד למלחמות בין אנשי עסקים, וגם אם תפרסם במיליוני שקלים בעיתון'.
בהמשך לאותה שיחה "ולדימיר" התעקש לשוחח איתי. בני שרון הסביר לו במילים האלה 'מנחם גלילי לא מתעסק בפרסום ובמודעות, והוא אחראי רק על התוכן בעיתון'. לאחר מכן, נעלמה אודליה, ונעלם ולדימיר. גם הניסיונות לחייג למספרי הטלפון הבינלאומיים שנמסרו על ידם, לא צלחו והם אינם זמינים יותר. התייאדו מעל פני האדמה. לא פרסמו ולא חזרו אלינו מעולם. אני חייב לציין כי במשך עשרות השנים שאני בעליו של העיתון עמדנו במבחנים מסוג זה כל הזמן, ובעיקר בשנים האחרונות. מבחנים שאתה יודע עליהם רק בדיעבד ולאחר בחינת הדברים כפי שקרה עם "ולדימיר" ו"אודליה".
לפעמים תחנות הצדק פועלות לאט. כך גם העלילה שהעליל ראש העיריה ד״ר לסרי עלי ועל בני משפחתי והייתה בחלל האוויר כמעט 7 שנים עד שנסגרו התיקים בהוראת פרקליטות המדינה מחוסר אשמה. בהקשר לכך, פסק הדין של השופטת וולפסון, שקבע שעליי לשלם ללסרי 357 אלף שקלים על תביעה נגדי, התהפך במחוזי שקבע שעליו להשיב את מרבית הכספים שנתנה לו במתנה השופט וולפסון.
בדיון שהתקיים לפני כשבוע קבעו 3 שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שיש לבטל את פסק הדין ותחת זאת לקבוע סכומים אחרים לגמרי, שמשקפים בערכי התביעה של שנת 2011, כ-70 אלף ש"ח בלבד, עבור שני פרסומים. אחד מהם, אגב, פורסם על ידי הכתב שי מלול, (שגם הוא נתבע על ידי לסרי בכתב התביעה, אך בשל העובדה שהוכרז כפושט רגל, הוקפאו ההליכים כנגדו). בסופו של דבר הסכום שקיבל מתביעתו של לסרי נגדי וכנגד ״השבוע באשדוד", לא כיסתה אפילו את הוצאותיו. כנראה שאלה התוצאות של תביעות השתקה.
עניין חשוב שעליו נתנו שופטי המחוזי את דעתם באותה תביעה ובאופן ברור הינו העובדה שהשופטת וולפסון שבעברה התגוררה באשדוד, הסתירה לאורך כל ההליך את תחושותיה הקשות נגדו העיתון, תוך שסברה שהעיתון פרסם עליה בעבר ביקורת. מתברר שהעיתון מעולם לא ביקר את השופטת וולפסון, וחמור מכך, שופטי המחוזי, תהו כיצד הדבר הוסתר על ידי השופטת ונחשף לראשונה רק במסגרת פסק הדין שלה.
האירועים מהימים האחרונים מלמדים שהפוליטיקה באשדוד שווה הרבה מאוד מיליונים ליזמים ולאנשי עסקים, הגבולות נחצו ונראה שהכל מותר. השאלה הגדולה לגבי גלבר היא: מה היא תעשה כעת נוכח הפרשה שהיא עומדת במרכזה? האם היא תפרוש מהמרוץ לראשות העירייה או שמכאן היא רק תפרח ותצליח לכבוש את ראשות העירייה. ימים יגידו.
