מסלול חייה של ד"ר שגית בן זיקרי תמיד הוביל ליעד הסופי: להפוך לרופאה. גם אם הייתה צריכה לבצע עקיפה קטנה בדרך. היא נולדה למשפחה מוכרת מוותיקי אשדוד. אביה, עלה לישראל בשנות בראשית שנות ה-50 ונמנה עם מייסדי העיר ואף שימש כחבר במועצת העיר אשדוד. אחיה, יגאל בן זיקרי, סמנכ"ל דוברות ותקשורת תאגידית בנמל אשדוד. בן הדוד שלה הוא פרופ' עמי מויאל נשיא המכללה להנדסה ברמת אביב. היא מתגוררת בראש העין ולאשדוד היא מקפידה להגיע אחת לשבוע לבקר את בני המשפחה ואת הוריה. "אשדוד בשבילי היא עיר ילדותי והעיר שאני אוהבת מאוד”.
ד"ר בן זיקרי הייתה תלמידה מצטיינת. למדה בבית ספר יסודי "אחדות" ובתיכון מקיף א' בעיר. כשהייתה נערה היא התנדבה למד"א בצבא היא שירתה כמדריכת אב"כ. לאחר שהשתחררה מכן ניסתה להתקבל לפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. הניסיון לא צלח את ראיון הקבלה השני. ד"ר בן זיקרי כבר ויתרה על לימודי הרפואה, עליהם חלמה כילדה ובחרה ללמוד במקום זאת את הנדסה כימית בטכניון בחיפה.
לאחר השנה הראשונה, ד"ר בן זקרי החלה לפזול, שנית, לעבר לימודי הרפואה והבינה כי דווקא בטכניון, מהמוסדות להשכלה גבוהה הנחשבים בישראל, תוכל להתקבל ללימודי רפואה. זאת בניגוד לאוניברסיטת בן גוריון. היא אכן התקבלה ובשנת 2006 סיימה את שלב ההתמחות שלה והמריאה ליוסטון, בירת טקסס, שם עבדה בבית החולים מטודיסט METHODIST HOSPITAL, שם עברה השתלמות מחקרית ב'אקו לב תלת ממדי' וניתוח תיקון של מסתם הלב. בשנת 2010 היא חזרה לארץ והתקבלה לעבודה בבית החולים תל השומר ומשמשת כרופאה בכירה במחלקה לקרדיולוגיה לא פולשנית.
למה בחרת לעזוב את לימודי הנדסה כימית וללמוד רפואה?
"שאלת המיליון דולר. תמיד רציתי להיות רופאה אבל הבנתי שאני יכולה להתקבל לטכניון ואז גיליתי שבקלות אני מתקבלת ובבדיחות הדעת. מילאתי את הטפסים ועברתי בקלות את הראיונות בתוך 10 דקות. לא התאמצתי אפילו. עד היום מזכירים לי שזה לקח לי כמה דקות ולהם שעה, על אף שכולם התקבלו. זה היה מסוג הרגעים שאתה צריך שזה ילך מהר, וזה פשוט קורה. אהבתי גם את המקצוע ההוא אבל אני מאוד רציתי את זה מראש ואני חושבת שאני עושה את מה שאני צריכה לעשות בחיים".
ואז הגעת לארצות הברית.
"הגעתי לארצות הברית לאחר שבהתמחות צברתי ידע גבוה מהממוצע באקו, ומפני שידעתי שזה התחום שאני רוצה להתמחות בו וזה עזר לי לעשות קפיצה מקצועית גבוהה. לוקח זמן להבין דקויות באקו ובמיוחד באולטרסאונד, שבו צריך 'עיניים'. מה שטוב הוא, שרוב החברות מביאות לך את רוב המכשירים והכלים למחקר עוד לפני שזה יצא לשוק, שזה תענוג, כי אתה מקבל חשיפה לדברים".
איזה נושא חקרת ביוסטון שבאמריקה?
"על סמך האקו התלת ממדי יצרנו מודלים של שסתום בלב והסתכלנו מה קורה לו לפני ואחרי תיקון, ואיך אפשר ללמוד על הפיזיקה שלו. עבדנו על זה עם פיזיקאים ומתמטיקאים. הצלחנו לייצור מודלים של שסתום קרוע ולהבין איך מתקנים אותם, והצלחנו להוכיח שהורדת מתח משפיעה לטובה על הניתוח. בכלל ,בתחום הקרדיולוגיה יש מהפכה. יש היום המון הייטק בתחום הרפואה. אנחנו צריכים את התלת ממד על מנת לראות דברים ולהעריך את הטיפול מבעוד מועד".
את מרצה היום באוניברסיטת בת"א, איך זה תורם לך כרופאה?
"צריך לגדל את הדור הבא. ללמד זה מצריך לפתוח ספר ולחקור ואתה הופך להיות יותר טוב. מי שלא מלמד לא יכול להיות רופא טוב, כי אתה מאבד את זה. התלמידים עושים לנו טובה גדולה בזה שהם באים ללמוד".
מה דעתך על הגישה האלימה כיום כלפי הרופאים בארץ?
"נורא עצוב לי שיש גישה כזו וזה נורא מעליב. מערכת הבריאות בישראל סובלת מחוסר השקעה מצד המדינה. רוב התקנים היום הם לא של המדינה אלא של בתי החולים. אם היינו מסתמכים רק על המדינה שירותי הרפואה היו 50% ממה שיש היום. זה מתחיל מעובדי הניקיון ועד למנהלי בית החולים. כאשר יוצרים סוג של עוני ברור שנוצרות מצוקות וברור שקורות טעויות. אבא שלי חיכה 3 שעות בתור למיון ב'אסותא' באשדוד ומה שעבר לי בראש זה 'איזה מסכן הרופא הזה שראה אותו בסוף', שהוא תשוש, עייף, שהוא ראה כבר 100 איש במהלך המשמרת. אתה צריך לראות את הבן אדם, לשמוע אותו, לעשות בדיקות ולחשוב. אין אדם שעוסק במקצוע הזה בשביל לעשות רע. ההיפך זה מקצוע שכולו נתינה. מי שבא ממקום שלילי אין לו מה לחפש בעולם הרפואה. היחס הוא לא סימטרי, אנחנו תמיד ניתן הכל. צריך לבוא מנקודת ההנחה שהרופא שעומד מול המטופל 'רוצה לעשות טוב'. אני לא חושבת שאני חפה מטעויות אבל אם מישהו חושב שאני ישנה בלילה אחרי כן, הוא טועה".
כלומר , רופא ככל שיהיה טוב עם תור כזה ותנאים כאלו יטפל פחות טוב?
"אחרי שאני רואה את החולה ה-15 וה-16, אני רופאה פחות טובה, אבל בשביל זה אני לוקחת את הזמן לחשוב ומתייעצת עם עוד רופאים. התייעצות ושיתוף פעולה עוזרים לנו להיות רופאים יותר טובים. אם אנחנו חושבים שלחולה מגיע טיפול מסוים ומתחילים דיונים אם כן ולא, הצוות פה יהפוך את העולם בכדי שיקבלו את הטיפול שמגיע לו".
זה גם מה שמוביל אחר כך לאלימות נגד רופאים
"אני חושבת שצריך להיות אפס סובלנות לאלימות, פיזית ומילולית ואני לא חושבת שהמדינה מגבה אותנו בנושא הזה. המקרה שהיה בבית חולים 'איכילוב' הוא בושה וחרפה. לפעמים אנחנו צריכים לבשר בשורות קשות ולהיות שם בשביל המטופלים, זה לא אומר שצריך להאשים את מי שמביא את הבשורה. זה מקצוע מאוד קשה ולכן צריך להבין שאנשים שמתעסקים בזה הם באים ממקום טוב".
מדברים על חוסר ברופאים. כיצד אפשר לעודד את לימודי הרפואה בארץ?
"אין בעיה ללמוד רפואה, הבעיה היא שתנאי הקבלה הם לא הגיוניים בישראל. אין מספיק רופאים שלומדים לפי הצרכים של המדינה. צריך לעבות את בתי הספר לרפואה אבל המדינה לא מגדילה את התקנים להתמחויות ואז אנשים מחכים להתמחות. אני בעצמי יושבת על תקן של קרן מחקרים, לא של המדינה בכלל. ב'תל השומר' קבעו מספר הגיוני של מתמחים בכל מחלקה ועיבו את מספר המתמחים בכל מחלקה וזה שיפר את היכולת שלהם להתמודד עם התורנויות. אנחנו מהמדינות הנמוכות בעולם מבחינת השקעת המדינה ברפואה, אנשים לא קולטים שהמדינה לא שמה כסף על בריאות".
