ashdod10 logo

הנקמה של דוגו בנאצים: אוכל פלאפל ישראלי בארץ הקודש כל שנה

דוגו (דוד לייטנר) לא ישכח לעולם את ה-18 בינואר 1945 איך צעד בקור מקפיא (מינוס 18 מעלות) והוא בן 14 בצעדת המוות באושוויץ. את היום הזה הפך ליום חג ומפנק את עצמו ומכריו באכילת פלאפל ובהשתתפות תלמידים ממקיף ג'. ״זוהי נקמתי הפרטית בצעדת המוות" הוא אומר
מנחם גלילי | חמישי, 25 ינואר 2018 00:41

לדוגו (דוד לייטנר) ממושב ניר גלים יש דרך מיוחדת לחגוג, בטעם טוב, את הניצחון ולנקום בנאצים ועוזריהם. הוא עושה זאת כל שנה בדרך של אכילת פלאפל חם וטעים בתאריך 18 לינואר. היום בו צעד כילד בן 14 בצעדת המוות, ממנה ניצל. השנה חוץ מבני משפחתו הצטרפו אליו לאכילת פלאפל גם תלמידי מקיף ג'.

לייטנר נולד בשנת 1930 בהונגריה. במהלך המלחמה נלקחה משפחתו למחנה אושוויץ-בירקנאו. האם ושתי אחיותיו נעלמו מיד ואילו דוגו ואביו יצאו לעבודה. זכרונותיו של דוגו מאותם ימים אפלים ואכזריים מנוגדים לכדורי הפלאפל החמים והטעימים. "בקור מקפיא של 18 מעלות מתחת לאפס ואני בקושי לבוש. חצי מכנס, חולצה בלי כפתורים ונעליים קרועות. קופא מקור ללא אוכל, ללא הפסקות ושינה במשך שני לילות ברצף". הוא משחזר. ומרגעים קשים אלה דוגו לא האמין שיזכה להינצל מכל הסבל ולזכות להגיע לארץ ישראל ולאכול פלאפל חם בשוק מחנה יהודה.

IMG 20180118 WA0021

את יום הסבל הקשה שלו אז הפך ליום חג, אליו הוא מזמין מידי שנה את משפחתו המורחבת ואת כל עם ישראל ומסביר את הקשר לאכילת פלאפל. "באמצע מצעד המוות נרדמתי ואני חולם על הבית על אמא שנרצחה עם האחיות שלי והחברים שלי מהתלמוד תורה שנרצחו . אני נזכר שאמא שלי תמיד סיפרה לי על כמה שטוב בארץ ישראל, שמרוב שטוב שם הבולקע (לחמנייה ביידיש) גדלים על העצים בירושלים. ואני חולם שאני מתחנן לאמא שלי שתתן לי בולקע אחד, והיא אומרת לי דורל (הכינוי שנתנה לו) 'אני לא יכולה לתת לך בולקע רק כשנהיה בארץ ישראל, בירושלים תוכל לקבל', ואני ממשיך לבכות ואז אני מתעורר מהחלום וממשיך לצעוד כשכולי גוש קרח".

IMG 20180118 WA0017

דוגו ניצל ממצעד המוות, ולאחר כמה שנים זכה גם לעלות לארץ. הוא כמובן הלך לירושלים לחפש את ה'בולקע' על העצים. "אני מגיע לשוק מחנה יהודה ואני שומע שם את הרשרוש של השמן הרותח ובתוכו אני מגיע ורואה את הכדורים האדומים ששוחים להם בשמן. הרגשתי באותו הרגע שאמא שלי אומרת לי 'דורל' מה שאמרתי לך על הבולקע שגדלים על העצים בירושלים- כאן זה נקרא פלאפל".

ב-18 בינואר הוצא דוגו לצעדת המוות יחד עם שאר אסירי אושוויץ. הוא התעורר בבית החולים באוסטריה, ראה את המספרים על ידיו ונזכר מי הוא. משנת 1990 מלווה דוגו קבוצות לפולין. לתלמידים הוא מספר: "מפה לא יוצאים עצובים. עם ישראל חי! עם ישראל חי וקיים! עם ישראל חי וקיים ומבסוט!".

מאז אותו יום כל שנה דוגו הולך ב-18 בינואר לאכול פלאפל עם אשתו, נכדיו וניניו ואליו מצטרפים מאות אנשים, שבדרך זו הוא נוקם את נקמת מצעד המוות מאושוויץ-בירקנאו. לא מעט אנשים מגיעים ב-18 לינואר לצד דוגו לדוכני פלאפל כדי לסייע לו בנקמתו המתוקה. השנה היו אלו תלמידי ומורי מקיף ג' שיצאו בהמוניהם לפלאפל "בראשית", שם סעדו את לבם ותמכו בדוגו כשכולם אומרים- נזכור ולא נשכח.

דוגו הבחור החייכן תיעד את נקמתו בנאצים במסגרת תערוכת "צילום בגיל" שמוצבת בבית העדות למורשת הציונות הדתית והנחלת זיכרון השואה במושב ניר גלים הסמוך לאשדוד. לאורך השנים, בתו ואנשי "בית העדות" בניר גלים פוצחים ב"מבצע דוגו" וקוראים לכולם: "צאו לפלאפל הקרוב, אכלו והצטלמו עם שלט 'עם ישראל חי'".