ashdod10 logo

ההשראה לפסל: ניסיון חטיפה באיראן

הרצל דוסטר, אמן כבד שמיעה מאשדוד, מספר על ילדותו באיראן ועל הסכנות והפחדים שחווה כילד מצד בריונים איראנים שניסו לחטוף אותו. בימים אלה הוא מציג פסל "רץ במבוך הפיקסלים" בגן העיר בתל אביב, השראה מאותו ניסיון חטיפה באיראן
רינה מרום | חמישי, 26 אוקטובר 2017 20:26
ההשראה לפסל:  ניסיון חטיפה באיראן צילום: אביב קאופמן

הרצל דוסטר, אמן מוערך תושב אשדוד משתתף בימים אלו בתערוכת פיסול חוצות חדשה בגן העיר בת"א, בה הוא מציג עבודת פיסול מיוחדת שיצר - פסל מהגוני בעל השם "רץ במבוך הפיקסלים". דוסטר, 53, יליד איראן, כבד שמיעה מלידה, מספר את הסיפור שמאחורי היצירה, שהתרחש בילדותו בטהרן. "באחד הימים בילדותי, כשחזרתי הביתה, הגויים ניסו לחטוף אותי. נאלצתי לרוץ מהר כדי לברוח. בגלל החירשות אני מצלם בעיניים שלי פיקסלים – תמונות - כהשלמה לחוסר השמיעה. הפיקסלים מהאירוע, חרוטים עד היום בראשי ואני נזכר בפחד ואימה באנשים צמאי הדם הללו. היו לא מעט מקרי חטיפה בימים ההם. פעם ראיתי ילד שנחטף, קשרו את ידיו ואת פיו והוא הובל לרכב. זה הסתיים בהפי אנד כי כל העבריינים שם נתפסו על ידי המשטרה, ששחררה את הילד. לא פעם עבר לידי בריון שביקש לתת לי כסף. אני נבהלתי, וברחתי ברגע האחרון".

דוסטר גדל בבית עם שלוש אחיות. אמו הייתה עקרת בית ואביו היה באיראן בעל חנות משקאות וקבלן בתחום ההסעות. אחת לתקופה נסע מחוץ לבית לצרכי העבודה. בני המשפחה עלו ארצה כשדוסטר היה בן 16, לאחר ההפיכה האיראנית שהתרחשה ב-79' ועלייתו של חומייני.

ברחתם בגלל ההפיכה?

"כן. בשנות ילדותי ניהלנו חיים רגילים. האיראנים לא מנעו מהיהודים להתפלל בבית כנסת ולחגוג את חגי ישראל. עם פרוץ המהפכה, כל התומכים המשולהבים השתוללו ברחובות וירו ללא הבחנה. אני זוכר אנשים שנפגעו ודפקו על דלת ביתנו ואימא סייעה להם. המצב הורע. ואז נמלטנו מאיראן ליוון. ומשם לישראל".

שנים אחרי התחתן דוסטר לסיגלית, כבדת שמיעה אף היא. כיום הם הורים לשלושה ילדים שומעים בני 17, 13 ו-7. "הם לא למדו שפת סימנים כי אין צורך. הם מדברים ברור ואנחנו קוראים את השפתיים שלהם, והם מבינים מה שאנו אומרים. יש לנו קול, הרי. עם זאת, כדי להשלים את החסר, שאיני יכול לשמוע את קולם של ילדי, לא בכיים ולא את צחוקם, כדי לדבר איתם המצאתי משחק חשיבה מיוחד שמסייע לגשר על הפער בין חירשים לשומעים, ואולי הוא ישווק יום אחד בחנויות".

HHHTHTT

איך אתם מסתדרים ביומיום?

"כשהילדים היו קטנים אז היה גלאי בכי שכאשר התינוק בוכה האור שלו מהבהב, ובנוסף גם רטט מתחת לכרית. כשמצלצלים בפעמון לבית אז יש לנו אור מהבהב. יש לנו גלאי עשן עם שבב שנמצא בכיס ורוטט במקרה הצורך. בתקופת המלחמה היה לנו מכשיר ביפר שהיה רוטט בעת אזעקה".

"הציור מרגיע אותי"

נדמה שהמגבלה הגופנית עימה נולד התוותה לו את הדרך בחיים, ושימשה לו בסיס לעיסוק באמנות. "התחלתי לצייר בגיל 5", מספר דוסטר. "בגלל החירשות שניתקה אותי מהעולם כל הזמן היה לי אי שקט בגוף. כשישבתי לצייר משהו טוב קרה, זה נתן לי תחושת שקט, כמו ים רגוע. הציור מרגיע אותי ובשבילי זו חוויה".

כשעלה ארצה בגיל 16 הגיע לפנימיית 'שפייה' בזכרון יעקב. "שם נכנסתי לראשונה בחיי לסטודיו לציור. קשה לתאר את ההתלהבות". בסיום התיכון למד שנתיים בסדנה לאמנות וגרפיקה. אחר כך עבר לאשדוד ובמשך 10 שנים למד במתנ"ס ד' סדנאות בכל תחומי האמנות. ואחר כך המשיך ללימודי גרפיקה.

הוא אמן רב תחומי שעוסק בציור במגוון טכניקות, בפיסול, עבודות זכוכית ועץ, עיסת נייר ועוד. דוסטר הציג במגוון תערוכות. תערוכה נוספת בה הוא מציג בימים אלה היא התערוכה הקבוצתית "נופי ילדות" בתיכון מקיף א''.

08656754745769

מה ההשראות שלך?

"ההשראות שלי הם הבית והסביבה בה אני חי. אירועים, השפעות מהילדות, מארץ ישראל הפורחת מהסביבה הבטוחה בארץ, לעומת הארץ הנוראית בה גדלתי. אני סקרן, ויוצא לצייר בטבע".

דוסטר שותף בהסברה בנושא החירשים ברחבי העיר אשדוד. "חשוב לי מאוד לפתוח את עולמם של כבדי השמיעה והחירשים ולחשוף אותם לאמנות הציור והיצירה", הוא מספר. ב-2014 קיבל את אות ראש העיר אשדוד, "מכחול הזהב", על הדרכת אמנות במסגרות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים.

כיום הוא עובד כשכיר פעמיים בשבוע כמורה לציור בחוג לחירשים וכבדי שמיעה באשדוד, "זה כמובן לא מספיק", הו א מכריז. "עבדתי שנים בתחום הגרפיקה, אבל בשלב מסוים פוטרתי. עבדתי במגוון עבודות זמניות. אבל זה לא זה. לא כולם מקבלים חירשים וכבדי שמיעה לתעסוקה. רק שולחים אותם לעבוד במפעל, מחסן, או סופרמרקט. שם פחות נדרשת תקשורת בסביבה. חלק קטן מצליחים להגיע להנהלת חשבונות, גרפיקה מחשבים. חלק למדו תארים אבל לא מוצאים עבודה במקצוע שלהם ועוסקים בתחום אחר".

מה הפתרון?

"אנחנו יכולים לעבוד בעבודות שמצריכות קשר במייל, או סמסים עם לקוחות במקום טלפון. צריך סבלנות וסובלנות".

ובמקרה שלך יש גם את הכישרון הטבעי שלך והאמנות...

"כן. והחלום שלי הוא סטודיו משלי", הוא מחייך.

התערוכה בגן העיר ת"א שהרצל מציג בה תציג עד אפריל 2018.