ashdod10 logo

סיפור על נחישות והרבה אופטימיות: חלתה, הבריאה ותומכת בנשים חולות סרטן

שון הראל (52 ) מאשדוד התבשרה לפני מספר שנים שהיא חולה בסרטן השד בשלב מאוד מתקדם. בהחלטה נחושה היא נרתמה למלחמה בכל כוחה במחלה ולא להיכנע. כיום, לאחר שהצליחה להבריא היא מתנדבת בעמותה שתומכת בנשים חולות בסרטן השד. "לכו להיבדק" היא ממליצה לנשים "זה עשוי להציל חיים"
ענת בורנשטיין | חמישי, 26 אוקטובר 2017 20:08
סיפור על נחישות והרבה אופטימיות:  חלתה, הבריאה ותומכת בנשים חולות סרטן צילום: דוד גלשווילי

זהו סיפורה מעורר ההשראה של שון הראל (55), אשדודית ואם לארבעה. הראל חלתה בסרטן השד בגיל 42, מחלה בה אחוז גבוה של נשים הלוקות בה מידי שנה. כשהתגלתה מחלה בגופה היא לא נכנסה לייאוש והחליטה שהיא יוצאת לקרב של חייה. בעזרת אופטימיות וחשיבה חיובית היא צלחה את המחלה הקשה והבריאה. היום, לאחר שהבריאה מהסרטן היא מתנדבת בפרויקט יד להחלמה של האגודה למלחמה בסרטן ומסייעת בעצמה לנשים החולות בסרטן השד.

לאחר שהחלימה החליטה הראל לסייע בעצמה לנשים החולות בסרטן השד ולהתנדב בעמותה יד להחלמה של אגודת הסרטן. יד להחלמה הוא פרויקט שבמסגרתו מתנדבות כ-250 נשים מכל רחבי הארץ, אשר התמודדו גם הן עם סרטן השד או נשים שמתמודדות עם המחלה בהווה. נשים אלה עומדות לצד המתמודדות החדשות בכל שלבי הגילוי של הסרטן, ההתמודדות ושגרת החיים ומסייעות להן בהתלבטויות השונות ומקדישות מתוך ניסיונן האישי מזמנן בתמיכה, הקשבה ועצה לכל חולה חדשה ברגעי המצוקה והמשבר.

לקראת תחילת פעילותן, הן עוברות הכשרה מקצועית, ובמהלך הזמן הן מתעדכנות באופן שוטף באמצעות סדנאות, ימי עיון וליווי אנשי מקצוע מתחום הפסיכואונקולוגיה. בזכות זאת הן יכולות להפנות את הנשים שהן מלוות לאנשי מקצוע מתאימים, לחומרי הסברה רלוונטיים ולשלל פעילויות האגודה למלחמה בסרטן למען החולות, בנושאים כגון זכויות ושירותים, קבוצות תמיכה, סדנאות מחלימים, התאמת פאות ועוד נושאים אישיים ונשיים שרלוונטיים לחולות סרטן.

כיצד גילית שאת חולה בסרטן השד?

"למעשה בן הזוג שלי גילה ובגלל המודעות של הבאנרים באינטרנט שמדברים על גילוי מוקדם של סרטן השד, בן הזוג שלי אמר לי: " מחר את הולכת להיבדק" והלכתי."

כשהרופא בישר לך שאת חולה בסרטן שד איך הגבת?

"הייתי בתדהמה הייתי בטוחה שזה לא יכול להיות. הייתי בשוק, מבולבלת ופשוט לא קלטתי. רצו לתת לי את התשובה אם הגוש סרטני או לא והחלטתי לחכות ולצאת לסוף שבוע ורק לאחריו לקבל את התשובה ומשם היה ברור שתוך שבוע אני מנותחת ועוברת כריתת שד. זה היה מהר . הגידול היה כבר בשלב 3, שלב אחד לפני שלב 4 שהוא האחרון."

האם את ממליצה לכל אישה להיבדק?

"בוודאי. עכשיו כבר מגיל 20 רצוי ללכת ולהיבדק, בבדיקה עצמית ובעזרת כירורג שד. אם אישה אפילו בת 20 חושדת שיש לה גוש שתלך להיבדק, כי לצערי הרב איבדתי חברות גם בגילאים האלה."

כיצד התמודדת עם המחלה עצמה?

"במשך 9 חודשים עברתי כימותרפיה הקרנות וטיפול אינטנסיבי. לקחתי את זה כפרויקט שבו אני עושה מה שצריך והחיים ממשיכים הלאה ואין לי שום כוונה למות ואין לי שום כוונה להישבר. פשוט לטפל במה שצריך לטפל ולהמשיך הלאה. היה ברור לי שאני עוברת את זה. הבת הקטנה שלי הייתה אז בת 8, היום היא בת 20. באיזשהו שלב סיפרתי לה על הקרחת, אבל לא דיברנו איתה על המילה סרטן בהנחיה של אונקולוגית ילדים. היא בעצם שאלה בעצמה אם יש לי סרטן ושאלה אותי: "את תמותי?" אמרתי לה שאין לי כל כוונה למות והתכוונתי לזה. זו לא הייתה אמירה כדי להרגיע אותה, ממש התכוונתי לזה. היו רגעים קשים פיזית. הייתה תקופה שבקושי הלכתי והיה לי טעם של אפר בפה ולא יכולתי להתלבש לבד. אפילו לא יכולתי לשים חולצה או מכנסיים. הייתי ממש עלה נידף וזה השפיע גם על מצבי הנפשי, אבל גם אז אני זוכרת שלימדתי את הילדים שלי שגם אם הם רואים אותי עם דמעות, להגיד" אבל מחר יהיה יום חדש והשמש תזרח והכל יהיה בסדר."

4533321111

איך השפיעו השינויים הפיזיים כמו ההתקרחות בעקבות הטיפולים וכריתת השד על הדימוי הנשי שלך?

"בזמן המחלה היו רגעי משבר שהסתכלתי במראה וזה היה פשוט נורא לרגע. לא הבנתי מה זה הדבר הזה במראה. הקרחת, הפרצוף עגול מסטרואידים בצבע צהוב, כולי נפוחה, בלי גבות ובלי שד. אני מסתכלת במראה ורואה מישהי אחרת. באיזשהו מקום זהו מעין אבל על הנשיות, אבל זה כל כך זמני, כל כך מהר משתנה, מיד אחרי הטיפולים השעיר צומח. אני זוכרת שמיד הגעתי לזה שאני לא פחות נשית או לא פחות סקסית בגלל שאין לי שד או שיער. אני זוכרת שיותר היה לי קשה עם השיער מאשר עם השד. אני מניחה שזה בגלל שהשד הוא מוצנע ואת הקרחת אי אפשר להסתיר וגם שזה בגלל הגיל שלי שהספקתי כבר להניק את ילדי."

זה יוצא דופן לשמוע אנשים שעברו מחלה כל כך קשה עם אופטימיות כזאת

"יש רגעים קשים שבהם נשברתי נפשית ופיזית, אך אני אישית מעולם לא שקעתי. ממש האמנתי שאבריא .חשוב להישאר אופטימיים, זהו חלק מאוד גדול מאוד מההחלמה. הייתה לי גם תמיכה מאוד גדולה של המשפחה ובן זוג מאוד תומך. זה אחד הדברים שהקלו עליי בוודאי. הייתה לי מנקה בזמנו שאמרה לי: " כל הסבל הזה, מי צריך את זה, איזה מחלה ארורה" והיא עמדה לידי ופשוט לא הפסיקה לדבר שלילי ואני זוכרת שאמרתי אז לבעלי בזמנו, את המנקה הזאת אני לא רוצה לראות יותר. פשוט מילאתי את עצמי מסביב בדברים אופטימיים ולא נתתי לעצמי להגיע למקום הזה בכלל של מסכנות. אני זוכרת שהיו חברות שבכו ואמרו אוי יו יוי ומה יהיה? ואני פשוט עודדתי אותן ואמרתי: הכל יהיה בסדר והן בכו ואני חיבקתי אותן-הפוך. אמא שלי אמרה לי מזל שאת עודדת אותי. זאת האמת אני לא יכולה לעשות אותה הפוך ממה הייתה. כשאני מספרת את הסיפור שלי שואלים אותי לא פעם: אבל חלית בסרטן, מה? את מדחיקה? אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת הרבה פעמים, אז התשובה היא לא. אני לא יכולה להמציא יש מאין ככה עברתי את זה."

האם את מסתכלת על החיים באופן אחר בעקבות המחלה?

"כן. לגמרי. רוחנית קרה משהו מאוד גדול והבנתי ששום דבר הוא לא מובן מאליו וכל דבר הוא מתנה והירוק של הדשא שאני קמה בבוקר ורואה אותו הוא לא מובן מאליו. הבנתי שצריך לקבל יותר ולשמוח יותר. עשיתי תהליך מדהים, אבל בכנות, לא יודעת כמה מעזות להגיד שהסרטן היה מתנה בחיים שלהם, אבל אני ממש מאמינה שהסרטן היה מתנה ואני אומרת את זה בכלל בלי להסס."

הכרת נשים שלא הצליחו להירפא ממחלת סרטן השד?

"בוודאי. יש לי המון חברות לצערי הרב שאיבדתי בדרך. חברות שהכרתי בעמותה שאני מתנדבת בה שנקראת יד להחלמה."

חיים חדשים דרך חדשה

בעקבות המחלה החליטה הראל לבצע גם שינוי תעסוקתי ולעבוד במה שהיא אוהבת באמת ומגדירה כייעוד של חייה. מעבודה שהייתה משרדית ברובה, היא יצאה ללמוד במכללת רחובות והפכה לפסיכותרפיסטית מוסמכת והחלה לטפל רגשית דרך נשימה ותנועה בנוער הלומד בחטיבות הביניים בעיר אשדוד.

"אני אוהבת את זה מאוד מאוד ואת השינוי הזה עשית בחיים שלי בעקבות המחלה. לפני שחליתי עבדתי בחברה שעסקה בתיווך של יצרנים לבין תעשיית הרכב באירופה. המחלה נתנה לי לשאול את השאלה, האם אני אוהבת את מה שאני עושה והתשובה הייתה לא. הבנתי שזה לא הייעוד שלי. אומנם אני מתפרנסת מהעבודה שלי בכבוד ומצליחה אבל לא באמת מרגישה שזה הייעוד שלי ולא ממש אוהבת את מה שאני עושה. ואז שאלתי את עצמי מה אני אוהבת באמת והתשובה הייתה: לטפל באנשים. בעקבות כך פניתי ללימודים. היום אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. זה לגמרי הייעוד שלי ואני מרגישה שאני במקום הנכון."

כמה זמן את מתנדבת?

"אני מתנדבת כ-11 שנה בעמותה. בדרך כלל לא לוקחים נשים שלא עברו שנתיים מאז שהחלימו להתנדב ביד להחלמה, אך אני נסעתי במיוחד לרמת גן ליד להחלמה ושכנעתי את המנהלת שתיקח אותי עכשיו חצי שנה לאחר שהחלמתי. ידעתי שעכשיו שהכל טרי אני יכולה לעזור הרבה יותר לנשים אחרות."

מה גרם לך בעצם להתנדב?

"היה לי הרבה מידע להעביר למחלימות אחרות. היה חשוב לי לדוגמא עכשיו להראות לנשים האלה שהשיער גדל חצי שנה לאחר המחלה ולא בעוד שנתיים , להגיד להן פעם הייתה לי קרחת ושהשיער הקצוץ הזה שעל הראש שלי הוא שיער חדש. המוטו של העמותה כאחת שעברה עם אחת שעוברת עכשיו. זאת אומרת נפגשתי בעצם עם נשים שהיו ישר לאחר שיצאו מניתוח בבית חולים, שיחות טלפוניות וגם נפגשתי איתן במשך הטיפולים הכימותרפיים במחלקה ושוחחתי איתן."

היא מוסיפה כי מלבד ההתנדבות ביד להחלמה היא גם הצטרפה לקבוצת פייסבוק שנקראת " גם אני חליתי בסרטן השד". זאת קבוצה שחברות בה כמה אלפי נשים היום היא מסבירה, "אז היינו ממש קבוצה קטנה. זאת קבוצת סגורה בה נשים שחלו יכולות לשוחח על הכל, כולל על המוות ועל בני הזוג והמצב הנפשי, זה המקום שיכול להכיל את הכל. בקבוצה התייעצנו אחת עם השנייה והכל שם היה פתוח. יצאנו ביחד לטיולים ויצאנו גם לחו"ל. גם ביד להחלמה יצאנו יחד המתנדבות. חתרנו יחד בירקון חתרנו בכינרת. וככה הכרנו עוד בנות שחלו, חלקן לצערי הרב חלו גם פעם שנייה."

מה את מביאה אתך מחייך האישיים להתנדבות?

"כאחת שעברה את המסע הזה צברתי ידע וניסיון ואני משתפת את אותה אישה בידע שלי אפילו בטיפים הקטנים, שלמדתי על עצמי כמו שאחרי טיפול כימותרפי יעזור לאכול מיד ארטיק קרח. זו תמיכה באישה כזו שלפעמים חושבת שזה הסוף וקשה לה ויש לה הרבה פעמים ילדים קטנים והיא לא כל כך יודעת אייך הם יגיבו ומה לעשות עם זה. מבחינתה של אותה אישה היא משוחחת איתי כי אני יודעת מה היא עוברת מהניסיון האישי שלי והמשפחה מסביב לא יכולה להבין עד הסוף את מה שהיא עוברת, כי הם לא חוו את זה בעצמם. אני ההוכחה בעצם שיש חיים אחרי הסרטן. היו הרבה שיחות שנגמרו ב: "איך עודדת אותי. איזה כייף, אייך הייתי זקוקה לשיחה הזאת". הן אוהבות לשמוע אייך הילדים הגיבו כשסיפרתי להם על המחלה לפני שהן עומדות לספר להם בעצמן. זה חשוב להן.

אני מביאה קודם כל את עצמי לפגישות ואת הגישה שיש חיים נפלאים אחרי הסרטן. לשמוע אופטימיות כזו וחיוך זה מעודד. זה מזכיר לי שהופעתי במשך כמה שנים מול עובדות סוציאליות קהילתיות ביד להחלמה. סיפרתי להן את הסיפור שלי וגם נתתי להן להבין את הגישה שלי. אני זוכרת ששאלו באחת הפעמים לפני שדיברתי את העובדות הסוציאליות מהי האסוציאציה שלהן לסרטן והרבה אמרו מוות ואז התענוג הגדול שלי היה כשהגיע תורי לספר את הסיפור שלי לומר להן: אוקי כל מי שאמרה מוות אז אני ההוכחה המדעית לכך שזה לא בהכרח והנה אני פה חיה לגמרי. גרמתי להן למבוכה."

יש לך איזשהו מסר לנשים?

"ראשית: לכו להיבדק עכשיו כי גילוי מוקדם מציל חיים ושנית: אפשר לעבור את זה והחיים הופכים להיות הרבה יותר טובים ונפלאים ממה שהיה קודם ושזה יכול להיות גם לטובה."

יד להחלמה מפעילה קו מידע ותמיכה בו ניתן מענה אנושי 24 שעות ביממה ומזמינה את החולות להתקשר ללא תשלום לטלפון 1800-36-07-07