לפני כ-60 שנה נולד בעיירה ארפוד, הנמצאת בשולי מדבר הסהרה במרוקו תינוק למאיר ז״ל ולזוהרה תבל״א אלעסרי. משפחת אלעסרי, משפחה מכובדת ונודעת בשושלת רבנים מפוארת באזור הזה, שרבניה מפורסמים במעשי ניסים, לא פחות ממשפחת אבוחצירא, שמוצאה מהאזור הזה.
לתינוק שנולד קראו בשם ״יחיא״ ושם משפחתו אלעסרי. השם יחיא הוא שם נפוץ באזור המדברי הזה, ואולי הוא הנפוץ ביותר. לימים עלתה המשפחה לארץ, התיישבה באשדוד והתגוררה ברח׳ משמר הירדן. כמו רוב העולים גם משפחת אלעסרי הייתה קשת פרנסה וקשת יום. ההורים עמלו קשה כדי לגדל ולחנך את ילדיהם בדרך הישר והמצוות. עם השנים אב המשפחה חלה והותיר אלמנה עם 5 ילדים. האם זהרי (זהרה) יצאה לעבוד קשה מאוד בעבודות ניקיון, בוקר וערב כדי לפרנס את ילדיה בכבוד ולהעניק להם חינוך ברמה טובה על פי יכולתה. אם המשפחה שימשה כדוגמה ומופת לאם הנלחמת בכל כוחה כדי שלא יחסר דבר מהילדים הקטנים. אחד מהילדים, היה מחונן ולמד רפואה ולימים הפך לראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי.
בשנות ה 90 העניק ״השבוע באשדוד״ לגב׳ זהרי לסרי את התואר ״אם השנה״. זה היה עוד לפני כניסתו של הבן שלה, ד״ר יחיאל לסרי לפוליטיקה.
עם עלייתם ארצה המשפחה כולה קיצרה את שם המשפחה מאלעסרי ללסרי, דבר שהיה מקובל באותה תקופה. אודה ואומר שגם אני, כאשר הגעתי לבד ארצה בגיל שש עשרה וחצי, התאהבתי באיזור הגליל בגלל ששם למדתי במדרשה למורים. גם רוב השירות הצבאי עשיתי ברמת הגולן והחלטתי לשנות את שם משפחתי הקודם משאש, לגלילי. להזכיר ששם משפחת משאש במרוקו וגם בארץ הוא משפחה של רבנים מפורסמת, ומיוחדת, ואני גאה מאוד שאני קרוב משפחה של המשפחה המכובדת הזו.
כאמור, הילד שקראו לו פעם יחיא ועכשיו יחיאל, התגלה כילד מחונן מאוד. כבר אז, לפני כחמישים וחמש שנה, במועצה המקומית אשדוד ללא תקציבים גדולים באשדוד שהיתה עיירה, נפתח בי״ס ״מעלות״ שהיו בו כיתות לילדי העשירון העליון של בתי הספר הממלכתיים דתיים באשדוד, ושם קיבלו חיזוק במתמטיקה, אנגלית ועוד. בי״ס ״מעלות״ שכן בבי״ס המקיף דתי, והתלמידים למדו שם אחר הצהריים, אחרי שסיימו את לימודיהם בבתי הספר היסודיים הדתיים. בין התלמידים המחוננים היה הילד יחיאל לסרי או בשמו הקודם יחיא אלעסרי. בהמשך נחשוף איך פני שנבחר לראשות העירייה התנהל כד״ר יחיאל לסרי, ואחרי לאחר שנבחר לראשות העיר הוא התנהל כיחיא אלעסרי.
את בית הספר ״מעלות״ ניהל המחנך, המשורר, הסופר והחוקר, אשר כנפו בין השנים 1970-1975, שם למד לסרי. כמה עשרות שנים לאחר מכן ייפגשו השניים במהלך חייהם באירועים שונים. לפי כנפו, איש מאוד מאוד מהימן, אני יכול לקבוע או להעריך, שלסרי התנהג כלפי אשר כנפו מורו ורבו, פעמים רבות כאיש אנושי, כרופא דואג, ופעם כיחיא אלעסרי איש כפוי טובה, נקמן ונוטר שמוקף בקבוצה של יוצאי עירו במרוקו בבעלי אותה מנטליות פחות או יותר, של אנשים עקשנים, צמאי נקמה ונוטרים, משפילים, ״מחסלים״ ציבורית ופוליטית כל מי שלא הולך בדרכם ולא מסכים עם דעותיהם. תופעת ה"אלעסרואיים" לפתע פשטה באשדוד. אחרי שלטון ארוך של צבי צילקר שגם עליו יש לא מעט ביקורת, אבל כזו תופעה מעולם לא הייתה ידועה. ייאמר שמהאיזור של הסהרה יצאו לא מעט מלומדים, פרופסורים, עשירים , סוחרים ודתיים מאוד. גם מוצאו של מלך מרוקו הוא מהאיזור. אלא שהפוליטיקאים שיצאו מהאיזור הזה, רגילם כניראה לראות לידם אנשים כנעים ושלא יעיזו לחלוק עליהם בבחינת 'ראה וקדש'. לצערי, לסרי לא עשה הבחנה והבדלה בין עיתונאי לבין עסקני בחירות.
ייתכן שד"ר לסרי לא הבין היטב את המשפט של אימו זהרי ולא ירד לסוף דעתה כשאמרה לו את משפט שנחקק במוחו של ד"ר לסרי וכניראה השפיע על התנהגותו הנקמנית : "מי שעושה לך רע אל תסלח לו לעולם". על כך העיד כנפו כמי ששמע את הדברים מפיו של לסרי בעצמו. רק מה שאם הדברים נכונים, חבל שלא אמרה לו שמי שהיטיב עימו שלא ישכח לו לעולם ויהיה מוקיר תודה והכרת הטוב. במציאות זה לא קרה, ולא שעשו לו טוב חטפו ממנו ואלה שתרמו לקידומו הפוליטי והציבורי, גם חטפו ממנו.
ד"ר לסרי שיודע דבר או שניים בתורת ישראל בוודאי מכיר את עונשה של כפיות הטובה וכפי שחז"ל אמרו :"וכל הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר לטובת קונו".
מסכת חייו של אשר כנפו עשירה מאוד. כנפו ומשפחתו עברו טרגדיות קשות מאוד מאוד, וזה לצד ההצלחות וההישגים שלו. הוא חלה בסרטן, איבד בת צעירה ולפני מספר חודשים איבד נכד. לא תמיד זכויותיו וייסוריו עמדו לו כזכות לנגד עיניהם ומול אלה שהתנכלו לו. אלה שתמיד עמד מול עיניהם דבר אחד: לרסק כל מי שהעז לבקר להתריע, ולשמור על כספי ציבור.
כנפו לא שוכח את האנושיות והדאגה שהיתה מצד ד״ר לסרי כאשר פקדו אותו ואת משפחתו אסונות אחד אחרי השני. מנגד הוא סולח, אבל לא שוכח את ההתנכלויות של יחיא אלעסרי ואת אותה תופעת ״אלעסראווים״, שבראשה צועד מוטי מלכא, ״איש התרבות״ והאיש האחראי ״על התרבות״ של אשדוד.
כנפו שחלה בסרטן, היה מאושפז זמן רב בבית חולים ״קפלן״ ברחובות. באותה תקופה בא ד״ר לסרי עבד שם כרופא ולא במחלקה שכנפו היה מאושפז. ד״ר לסרי נהג לבקר אותו לעיתים תכופות, בדק את התיק הרפואי שלו והתעניין במצבו. הוא נהג לדבר עם מנהלי המחלקות. ד״ר לסרי גילה אנושיות גדולה, גם כחבר, כתלמיד וגם כתושב אשדודי ומחנך. כנפו תמיד ציין זאת לשבחו של ד"ר לסרי מהאנושיות שהפגין כלפיו בימיו הקשים.
כנפו נזכר שבאחד הפעמים הרגיש לא טוב. הוא השתעל חזק מאוד והלך לרופא משפחה, בדק אותו ונתן לו סירופ נגד שיעול. בדרך הביתה פגש את ד״ר לסרי שהסתכל עליו ואמר לו: ״אשר אתה חולה״. מיד הוציא ד״ר לסרי פנקס והפנה אותי לחדר מיון. לאחר בדיקות בבית החולים, התברר, שהיתה לו דלקת ריאות קשה מאוד והוא אושפז לעשרה ימים. כנפו אומר שהאבחנה המקרית של ד״ר לסרי, שבעקבותיה הופניתי מיידי לבית החולים הצילה את חייו.
כנפו מאוד מאוד מוקיר את ד״ר יחיאל לסרי, כרופא שתמיד היה ידיד יקר מאוד. ״כאשר עברתי טרגדיות משפחתיות והיה אבל אחרי אבל, ד״ר יחיאל לסרי התייצב כחבר אמיתי״.
מד״ר לסרי עבר ליחיא אלעסרי
האנושיות והאכפתיות שהפגין ד"ר לסרי לכנפו התהפכה במפתיע והוא החל להתנהג אליו לא כד״ר יחיאל לסרי, אלא כיחיא אלעסרי. זאת כאשר כנפו הגיש מכתב התפטרות מתפקידו כיו״ר ההנהלה של התזמורת האנדלוסית. ד״ר יחיאל לסרי עבר מהאנושיות המפורסמת שלו, לאכזריות של יחיא אלעסרי.
בשנות ה 80 הוקמה אגודת ״זיו המערבי״ שהייתה שייכת לתנועת תמ״י בראשות אהרון אבוחצירא שפרש מהמפד״ל. כנפו שחזר בשנת 1972 משליחות בפנמה קיבל פניה מאהרון אבוחצירא, שהיה שר הדתות ואמר לו שהוא רואה בו האיש המתאים להקים אגודה, שתפקידה לשמור ולחזק את המורשת של צפון אפריקה. אגודת ״זיו המערב״ נתנה את הדחיפה הגדולה לתחיית הפיוט בארץ, הן ע״י הפצת הקלטות של רבי חיים לוק, והן ע״י מפגשים של פייטנים שונים בכל הארץ. בראש אגודת ״זיו המערב״ עמד כנפו. סגנו היה עו״ד חביב עמר ז״ל, שלימים מונה כשופט מחוזי, ושלמה שושן ששימש כמנהל אגף כוח אדם בעירייה.
בשנת 1981 החליט מוטי מלכא שהיה מנהל מתנ"ס 'רוגוזין' ביחד עם חברו הטוב, ד״ר לסרי להקים תזמורת אנדלוסית. מלכא פנה לכנפו וביקש ממנו להצטרף להנהלת האנדלוסית, כאשר היו״ר שלה היה ד״ר יחיאל לסרי. בשנת 2003 התמודד ד"ר לסרי ברשימתו של צבי צילקר, ומונה כממלא מקומו של צילקר. כנפו מונה כיו״ר התזמורת האנדלוסית. הוא שימש כיו״ר שלה עד לפירוקה בשנת 2008. התזמורת האנדלוסית נקלעה לחובות כבדים. לדברי כנפו זה היה גם בגלל מוטי מלכא שהיה מנהל האנדלוסית והרוויח סכומים אדירים. "פנינו למשרד התרבות" הוא מספר. "אחרי מספר פעולות ארגוניות ומוטי מלכא מודיע שבסוף השנה התזמורת תישאר במינוס של מאתיים אלף ש״ח". בסופו של דבר לדברי כנפו היה מינוס של שלושה מיליון ש״ח. כנפו שלח מכתב לד״ר לסרי בו הוא מודיע ״שמוטי מלכא מטעה אותנו״.
זה הספיק כדי שד״ר יחיאל לסרי הרופא שטיפל בו במסירות ובמשפחתו, החבר הטוב להפוך ליחיא אלעסרי, כאשר מסביבו פעלה קבוצה של מקורבים עם מנטליות ש ל ״אלעסרווים״, כמו מוטי מלכא. שנלחמים נגד כל מי שמבקר אותם, או שלא מילא את רצונם. פעם זה היה אפילו גם נגד צבי צילקר ״שהמציא אותם״, הטיב עימו וסלל לו את הדרך הפוליטית עירונית.
והתעללות בכנפו נמשכה גם לפני מספר חודשים. רפא בן שושן בשם הארגון העולמי של צפון אפריקה פנה לעיריית אשדוד וביקש לקיים ערב השקה לספרו החדש של הסופר והמשורר, כנפו בבית האמנים קלנג', כפי שעשו לדניאל בן סימון העיתונאי. תגובתה של סמנכ״לית העירייה, דינה בר אולפן, שהשיבה באיחור רב לפנייה הייתה מביכה במקרה הטוב ומגוחכת במקרה הרע: ״אנו משתתפים בערבים לכבוד הוצאת ספרים לא יותר מפעם אחת לאותו סופר״ היא כתבה.
בעבר, בתקופה של צילקר לפני עשרות שנים הוציא הסופר המשורר כנפו ספר בשם ״התינוק מאופראן״ שתורגם לשפות רבות, וגם במרוקו תורגם לשפה הערבית. והעירייה ערכה עבורו השקת הספר באולם עירוני. יש להצטער על התשובה המצערת המצחיקה, הנקמנית שמזכירה את את המנטליות 'האלעסראווית', גם כאן יחיא אלעסרי לא שוכח ולא סולח.
הנקמנות של יחיא אלעסרי וחבר מרעיו לא נגמרות. בתקופה של צילקר כראש העירייה מונה כנפו כחבר הנהלת ועד המשכן. כאשר לסרי נבחר כראש העירייה נמחק שמו של כנפו מבלי לטרוח ואפילו מבלי להודיע לו על כך. שיא החוצפה היתה שאפילו לפתיחת המשכן לא הוזמן. הסופר והמחנך, כנפו שלח הודעת אס.אם.אס ללסרי ושאל אותו 'למה לא הוזמנתי'. לסרי השיב לו בהודעה חוזרת 'שהייתה ועדה שקבעה קריטריונים מי זכאי לקבל הזמנות״. על פי תשובתו של יחיא אלעסרי, כנפו לא עונה לאף קריטוריון.
וזה לא הכל. מנהלת הספריה העירונית המוערכת, הגב׳ זהבה דויטש, הגישה את מועמדותו של והמשורר אשר כנפו עם מבחר משיריו במסגרת פסטיבל ״אשדוד שירה״, שהיה מיועד למשוררים. פרופסור סמי שטרית שהיה יו״ר פסטיבל ״אשדוד שירה״ קבע שכנפו הוא סופר ולא משורר (עכשיו הוציא המשורר אשר כנפו ספר שירה בשם ״מהן אותן מילים״).
ואם חשבתם שזה נגמר אז זהו מסכת ההתעללות לא נפסקה ולפני מספר חודשים בחרה עיריית אשדוד את ״יקירי אשדוד״. 25 מועמדים הוגשו לוועדה. עורך המקומון ״כאן דרום״ דור גפני, הגיש את מועמדותו של המחנך והמשורר אשר כנפו. חלפו ימים רבים וכנפו לא קיבל תשובה. לדבריו, הוא בירר למה לא קיבל תשובה כלשהיא, ואחד מחברי הוועדה מסר לו כי שמו לא היה בין המועמדים בכלל. שוב נקמה של יחיא אלעסרי בעזרת חבריו האלעסראווים.
גם כאן יחיא לעסרי טען שיש ועדה שקובעת. זו תשובה שיכולה לעבוד על טיפשים, על תמימי דרך. הרי הוועדה הזו היא ועדה של אלעסראויים שפועלת לפי רוחו של יחיא אלעסרי. היא מורכבת ממנכ״ל העירייה אילן בן עדי שהובא מירוחם, מראש מינהל החינוך אריה מימון שהובא מירוחם מסמנכ״לית העירייה הגב׳ דינה בר אולפן, שלמה רוטנברג ראש אגף התיפעול בעירייה, ועוד חבר אחד ״נציג ציבור״ יעקב מלכא.
