ashdod10 logo

המורעלת מאשדוד: נלחמה להיות לוחמת מג"ב

איריס מרציאנו מאשדוד עשתה את הבלתי יאומן והתגייסה כלוחמת מג”ב, למרות שצה"ל ויתר עליה בשל ניתוחים שעשתה להסרת כיס המרה והטחול. היא לא ויתרה, עבדה בעבודות מזדמנות חסכה כסף ופנתה לעורך דין שייצג אותה מול צה"ל, מבלי שהוריה הדתיים שהתנגדו לגיוסה, יידעו דבר. מלחמתה הבלתי מתפשרת להתגייס לצה"ל נשאה פרי והיא הצליחה לשכנע את הרופאים שהיא מסוגלת לשמש כלוחמת מג"ב
שגיא הרשקו | חמישי, 17 אוגוסט 2017 18:16

זה סיפור על אומץ לב, נחישות ודבקות במטרה של צעירה מאשדוד שהצליחה לשכנע את צה"ל לגייס אותה. הצעירה, איריס מרציאנו עברה בילדותה ניתוחים להסרת הטחול וכיס המרה וקיבלה פטור מהגיוס, נלחמה בכל העוצמה והצליחה בנחישות יוצאת מהכלל לשכנע את הרופאים ואת צה"ל שהיא יכולה לשרת כלוחמת קרבית במג"ב. והיא עשתה זאת בניגוד לעמדת הוריה הדתיים, שהעדיפו שתעשה שירות לאומי, אבל היא עשתה את הבלתי ייאמן והפכה ללוחמת והגשימה חלומה.

מרציאנו, עוד מעט בת 20 נולדה בצרפת בעיר אנייר, פרבר קטן בפאתי פאריס. בגיל שנתיים עלתה לישראל עם משפחתה, שסבלה במשך שנים מאנטישמיות מתמשכת, ואחרי שראו את רכבם עולה באש עלתה משפחת מרציאנו, יחד עם הילדים לאה, נתנאל, נעמי והקטנה איריס. אחיותיה הגדולות עשו שירות לאומי וגם אחיה שהתגייס לקרבי, זנח זאת במהרה. לעומתם, אחותה הקטנה הבינה מוקדם מאוד שהיא לא רוצה להמשיך בדרך הזאת, חרף התנגדות המשפחה שמשתייכת לזרם הדתי-לאומי. בזמן שאחיה דווקא תמכו ברצון של מרציאנו הקטנה להתגייס למג"ב, הוריה התנגדו, ניסו להניא אותה מכל זה. הודיעו לה שלא תוכל לגור בבית אם לא תציית להוריה ויותר מכך לא האמינו שתצליח לעשות את זה.

06890658

מרציאנו סובלת ממחלה תורשתית נדירה בשם ספרוציטוזיס, שפוגעת בכדוריות האדומות ובמערכת החיסוניות. בגיל צעיר נאלצה מרציאנו לעבור כריתת טחול וכיס המרה. בשל הבעיות הבריאותיות לא ניתן היה לשבצה במערך הלוחם והיא קיבלה פרופיל 64. בצבא אפילו הציעו לה פטור משירות צבאי. גם אחרי האבחנה הרפואית היא לא הרימה ידיים. להיפך, היא הפשילה שרוולים והחלה להילחם. היא חסכה כסף ובאמצעותו שכרה עורך דין ושכנעה את הצוות הרפואי של בית החולים ׳תל השומר׳ שהיא כשירה להיות לוחמת. אחרי מאבק ארוך ומייגע היא הוגדרה כחריגה, אך זה לא מסתיים כאן. אחרי שנתיים של מאבקים, הגיע רגע הגיוס, ההורים ליוו בלית ברירה את בתם האהובה לבקו”ם, אבל גם שם לא הפנו אותה מיד למחוז חפצה. כל ההצעות שקיבלה נפלו על אזניים ערלות, רק מג"ב היה לה מול העיניים. היא זנחה את החצאיות והחלה ללבוש מכנסיים, אך לא התנתקה מהדת ומהתפילות שהיוו לדבריה נדבך חשוב בהגשמת המטרה. השבוע היא סיימה את הכשרתה והגשימה את החלום שלה – להיות לוחמת מג"ב.

מתי הבנת שאת רוצה להיות לוחמת?

"בכיתה י' ידעתי שאני רוצה להיות לוחמת. קצת אחרי כן, החל גל פיגועי הדקירות הנורא וראיתי שתמיד מג"ב בכותרות וזה משך אותי. בהמשך הזמן הבנתי שהמקום בו אוכל להיות לוחמת בצורה הכי משמעותית הוא במג"ב. מאוד רציתי להיות בשטח 'החם' ואפילו ההורים שלי שנורא התנגדו לכך שאני אהיה לוחמת הם מאוד פטריוטים ואוהבי ארץ ישראל".

ומה גרם לך לעשות את זה?

מה שעורר אותי לקחת חלק בהגנה על ארץ ישראל אלה התקריות האנטישמיות שאירעו להוריי בצרפת והמסע לפולין, הבנתי שאני חייבת לעזור בהגנה על הארץ.

כמו מה?

אני לא זוכרת בדיוק אבל היו כמו כל מיני מקרים, הרסו לאבא שלי את הרכב וקיללו אותו. אני לא רוצה שזה יחזור זו זכות לקחת חלק בזה״.

ובכל זאת אולי קרה מקרה יותר אישי?

"לא קרתה לי תקרית אישית שגרמה לי להתגייס, אני לא אתחיל להמציא סיפורים, קראתי המון על בנות שהתגייסו ועל הדר כהן ז"ל וזה עורר בי את הרצון להוכיח שגם בנות יכולות. אני אוהבת את הארץ שלי ואני לא רואה צורך בשום סיבה מעבר בשביל להגן עליה".

כמה קשה היה להתגייס?

"במשך שנתיים עבדתי קשה וכל מה שחסכתי שילמתי לעורך דין כדי לשנות את ההחלטה של צה"ל. ההורים שלי לא הבינו לאיפה כל הכסף שלי הלך ולמה לא נשאר לי כסף. יום אחד הם ראו בדואר מכתב תשלום של העו"ד ואז הם ידעו בפעם הראשונה שאני רוצה להיות לוחמת".

סוף סוף ההורים גאים בי

ראשית ועליה פנים

ואיך ההורים הגיבו?

"עד לרגע האחרון, עד הבקו"ם ההורים שלי היו נגד ההחלטה שלי וניסו להניע אותי ממנה, אבל אחר כך הם הבינו שזה מה שאני רוצה ותמכו בי. היום הם גאים בי, בהתחלה הם אמרו לי שאין שום סיכוי, לא האמינו שאצליח, בגלל הבעיה הבריאותית שלי. אמא שלי אמרה לי 'חבל על הכסף שלך זה מאבק מיותר' ואז הגעתי לבקו"ם ונלחמתי תקופה כדי להילחם כדי להגיע למג"ב, כולם כבר הכירו אותי בבקו"ם עוד לפני הגיוס בכלל, כל יום הייתי פונה אליהם, מתקשרת, שולחת פקסים, כדי להתגייס למג"ב. חיכיתי בבקו"ם כמה ימים וסירבתי להתפנות, הציעו לי קרקל, הציעו לי דברים אחרים לא רציתי שום דבר שהוא לא מג"ב, עד שאמרו לי תעלי על האוטובוס למג"ב. הייתי בשוק, זה היה תהליך כל כך ארוך ומייגע ובאותו רגע הייתי שמחה עד השמיים. כשהתקשרתי להורים שלי וסיפרתי להם את זה הם היו הכי גאים בי ואני הייתי הכי מאושרת".

והבעיה רפואית לא משפיעה עלייך?

"אין לי מגבלות, אני לא לוקחת תרופות, אני רק צריכה לעשות חיסון פעם בכמה שנים. למעשה אפילו קל לי יותר מבחינה גופנית אני יותר קלה, במחלקה הייתי הכי מהירה וזה לא מגביל אותי. דווקא אלה עם הטחול מרגישים כאבים בצד אחרי ריצת הגוף, לי אין את זה. הלכתי לרופא שלי בתל השומר וכולם אישרו לי באופן מידי שאין לי שום מגבלה להפוך להיות לוחמת, אך בגלל הבירוקרטיה זה לקח לא מעט זמן".

איך משפיעה עלייך החוויה הצבאית עד כה?

"לקח לי חודשיים למצוא את עצמי במג"ב. אני לא הילדה הכי ממושמעת, גם בבית ספר לא אהבתי שאומרים לי מה לעשות ובמג"ב מקפידים על משמעת יותר מכל יחידה, ופתאום קיבלתי שוק, פחדתי לקבל עונשים, שקיבלתי שבת בפעם הראשונה בכיתי כמו ילדה אבל עם הזמן נפתחתי וזה השתחרר אצלי. למדתי לשמור על איפוק, אחראיות ועבודה תחת לחץ. ההורים שלי תמיד אמרו לי שאני ילדה לא אחראית וגיליתי שאני דווקא כן".

״התפילות שלי עזרו לי להגיע למג״ב״

איך הקשר שלך כיום עם הדת?

"אני עדיין דתיה לכל דבר ועניין. הדת מאוד חשובה לי. אני מקפידה לערוך קבלת שבת והבדלות לבנות בפלוגה ושומרת על קדושה. אני חושבת שהתפילות שלי הן מה שעזר לי להגיע לכאן. בתקופה שהייתי לפני גיוס הרגשתי מאוד קרובה לאלוהים והגעתי לכותל והתפללתי על העניין של מג"ב וביקשתי שבפעם הבאה שאגיע לכותל זה יהיה במדים של מג"ב ואכן זה מה שקרה, זאת הייתה סגירת מעגל".

מי דמות לחיקוי עבורך?

"הדר כהן ז"ל מאוד השפיעה עליי. הראו לנו במהלך הטירונות סרטונים שלה וכיצד היא פעלה בזמן הפיגוע. כבר כאשר חיפשתי תפקיד בו אוכל להיות הלוחמת בצורה הכי טובה קראתי עליה ולצערי זה נגמר לא טוב. אמרתי לעצמי 'וואוו', שם אני רוצה להיות. יש לי לא מעט כתבות בבית שמדברות על המון בנות שהיו להם פרופיל נמוך והתעקשו והפכו להיות לוחמות נגד כל הסיכויים".

מה את מתכננת לעשות בעתיד?

"אני עוד לא יודעת מה אני אעשה בעתיד, אני לא מתעסקת בזה כרגע. אני יודעת כרגע שאני רוצה לצאת לקורס יסמ"ג (קורס אותו עורכים כדי להיכנס ליחידות המיוחדות של מג"ב) ואולי בעתיד לקורס מ"כים אבל כרגע אני רוצה להרגיש שטח".