ashdod10 logo

קלקול הקיבה שהפך לשיתוק: כך הפך החייל הבריא למשותק בגופו

בזמן שעדי קוגן חלם להפוך למאמן כושר, להשתחרר מהצבא ולהתחיל את חייו, במציאות הוא חטף קלקול קיבה שהחמיר גרם לו להיות משותק מהצוואר ומטה. במשך 9 חודשים הוא נאבק כדי להחזיר את גופו למצב שהיה בו רגע לפני שהחיים שלו השתנו לחלוטין. בראיון לאשדוד10, הוא מספר על הקשיים, ההתמודדויות, התובנות והזוגיות החדשה שלו
שגיא הרשקו | חמישי, 03 אוגוסט 2017 05:07

הסיפור של עדי קוגן, הולך לזעזע אתכם, ואולי אפילו לגרום להתחיל קצת לרעוד ולרוץ במהירות לרופא. תארו לעצמכם, אדם בריא שאוכל אוכל רגיל וחווה כאבי בטן שיגרתי, כל כך שגרתי עד שאתה לא רואה צורך ללכת לרופא. אך במקום לחלוף, לאט לאט האיברים בגוף מפסיקים לתפקד, עד שהגוף צונח ונהיה משותק. את כל זה חווה על בשרו קוגן, צעיר תושב העיר שביום בהיר הפך למשותק מהצוואר ומטה. לפני כתשעה חודשים הוא עוד שירת בבסיס חצור בחיל האוויר, בחור חסון, בריא מקפיד על תזונה ומתאמן. בימים בהם המדינה רק התאוששה מגל השריפות העז, קוגן היה אמון על הטיפול במטוסי הכיבוי שהגיעו לכאן מכל רחבי העולם. הוא חלם לסיים את השירות בצה"ל ולהפוך למאמן כושר, ההפך הגמור ממה שהוא היה כילד שמן בגיל 14, שרק החל את לימודיו בבית הספר התיכון.

68516589

על אף הקרבה של הבסיס בו הוא משרת לאזור מגוריו, קוגן לא זכה לצאת כל יום הביתה, אפילו לא כל שבוע, אלא רק לסוף שבוע, אחת לשבועיים. קוגן שהעביר את זמנו בבסיס, חש כאבי בטן עזים וביקש לראות את הרופאה של הבסיס, אך זו לא האמינה לו שהוא אינו חש בטוב והייתה בטוחה שהוא רק רוצה "לעקוץ". "אחרי חמישה ימים של כאבי בטן ושלשולים, הרגשתי חולשה בפלג גוף עליון והרגשתי קושי בהליכה ולא הצלחתי לקפוץ, בעשר בלילה ביקשתי שיפנו אותי למרפאה, שם אמרו לי תעשה מקלחת חמה ותחזור מחר. קמתי למחרת ומיד נפלתי, כמה אנשים עזרו לי לקום ואז שוב קרסתי. הרופאה לא האמינה לי בהתחלה ואז נפלתי שוב בבדיקות ורק אז היא הבינה שאני באמת חולה ופינו אותי לקפלן", מספר קוגן. "לא חסר חיילים שבאים לקבל גימלים, אבל לא טרחו לבדוק אותי ויותר מזה הקצין שלי עשה לי בעיות על זה שהלכתי למרפאה. גם שכבר הבינו שהייתי חולה, עדיין הם לא הרגישו רע עם היחס אליי. במשך שלושה ימים הייתי באשפוז עד שגילו שאני חולה בתסמונת 'גיליאן בארה'. תסמונת זו, נגרמת עקב זיהום המוביל לתגובה של מערכת החיסון כנגד הזיהום ופוגעת במערכת העצבים. תוך זמן קצר, קוגן איבד את התחושה מהצוואר ומטה ועבר שיקום ב׳בית לווינשטיין׳ ברעננה. לקוגן אין ספק מה גרם למחלה, "מצאו אצלי חיידק שגרם לכך, הייתי רק בבסיס ובגלל התקופה של השריפות הביאו קייטרינג. זה קרה מהאוכל בצבא, אני בטוח בזה, אני בן אדם בריא מאוד, לא היה לי חום המון שנים ופתאום הגעתי למצב שאני תלוי לחלוטין בצוות הסיעודי. לקח לי חודש עד שהצלחתי להתלבש ועוד חודש וחצי כדי לעבור מהמיטה לכיסא".

636222

קוגן מדייק בזמנים, כל רגע מדויק, כל תאריך, כל זיכרון, כי כשאין לך יכולת להזיז אף איבר, כל רגע נמתח כמו מסטיק ומרגיש כמו נצח. "בהתחלה עוד ראיתי טלוויזיה, אותה קיבלתי מהצבא, אבל גם עליה ויתרתי כי לא יכולתי להעביר ערוצים". את הנחמה הוא מצא דרך טיפולי הפיזיותרפיה, ככל שהוא הצליח לעשות אותם לבדו הוא הרגיש טוב יותר פיזית ונפשית. "הגעתי למצב שהאחיזה שלי כל כך חלשה שאני לא מצליח להרים משהו ששוקל 6 ק"ג, שבעבר הרמתי 30 בלי בעיה. הייתי בין הבריאים בחבורה, שומר על תזונה ומקפיד על משטר אימונים ופתאום אני בן אדם אחר, מאז המחלה איבדתי 16 קילו של שריר. אפשר לומר שהיום הכח שלי הוא שווה ערך לכח של ילד בן 14, כל האימונים שעשיתי כל ההשקעה ירדה לטמיון, חזרתי למצב של גיל 14, שרק עשיתי סוויץ' בראש והתחלתי להתאמן ולאכול נכון".

הרופאים כבר אמרו לו שהוא יכול לחזור לביתו, אך הוא העדיף להישאר, כי לא רצה להיות נטל על הוריו. כיום קוגן, מנהל מאבק ממושך בצבא, שאמנם נותן לו דמי קיום בסך 2500 ש"ח, אך עדיין לא מכיר בו כנכה צה"ל, על אף שהוא נמצא במצב זה כבר 9 חודשים ואף שוחרר מהשירות הסדיר בשל המחלה. במהלך שהותו בבית החולים ׳בית לווינשטיין ׳פגש קוגן, שלושה חולים נוספים במחלה, כולם מבוגרים ממנו וחלו במשך זמן קצר ממנו, "אולי אם הטיפול הראשוני היה טוב, אולי הייתי יוצא מזה במצב יותר קל או אפילו לא מגיע למצב כזה. אין ספק שהגישה הצבאית לרפואה היא בעייתית".

קוגן חזר לביתו כשהוא מרותק לכיסא גלגלים, אבל זה לא עוצר אותו. "אני בכל יום הולך לכמה שעות לחדר כושר שמרוחק מביתי כ-15 נקודות נסיעה עם הכיסא, מבלה בבריכה ומבצע תרגילי פיזיותרפיה במטרה לחזק את השריר. ממש לא מזמן נכנסתי לקורס של השלמת 5 יחידות במתמטיקה. אי אפשר לדעת איזה נזק יישאר לי אך אני מקווה, שאני אחלים לגמרי". המחלה שינתה אצלו את הפרספקטיבה בחיים. "אני לא מאמין באלוהים, אך אני מאמין שיש כח שגורם לכך שלכל דבר יש סיבה, אני פשוט לא יודע איך לקרוא לו", הוא אומר. "ראיתי על בשרי שכל דבר קשה שנתקלתי בו פתח לי דלת לחוויה שהייתי צריך לחוות. שום דבר כבר לא יגרום לי ליפול מהרגליים, אך מצד שני אני גם לא אקח בקלות ראש כאבי בטן". במהלך האשפוז החל קוגן לשוחח עם מישהי שהכיר באינטרנט וכיום הם כבר חודש ביחד, "היא אמרה לי שלא החיצוניות עושה את האדם אלא מה שיש בתוכו והיא תמכה בי המון. אנחנו מסתדרים מעולה ומגיעים אחד לשני".