ashdod10 logo

מנציחים את המורה האהובה של אשדוד

המורה נצחיה דיין נפטרה לפני כ- 30 שנה, אבל תלמידיה לשעבר לא שוכחים את המורה המיתולוגית ששילבה הוראה ויחס חם לתלמידים אותם אהבה כמו ילדיה. בין תלמידיה גם ראש עיריית אשדוד ד"ר לסרי, שלמד אצלה בבית ספר רמב"ם. בימים אלה כותבים בני משפחתה ספר לזכרה וקוראים למי שהכיר אותה ולמי שיש לו סיפור או תמונה "רוצים שהנכדים שלא זכתה לחבק ונולדו אחרי מותה, יכירו את סבתא" אומר בנה רמי
ענת ביגר | שבת, 24 יוני 2017 11:14

זוכרים את המורה נצחיה דיין. למרות שחלפו 33 שנים מאז שהמורה המיתולוגית נצחיה דיין נפטרה בגיל 44 מסרטן, התלמידים הרבים שהיא לימדה לא שוכחים אותה. "עד היום כשאני נפגש עם תלמידיה והם מבינים שאני הבן שלה אני שומע שבחים על אמא, 'איזה מורה מסורה' הייתה ואיך השפיעה עליהם כתלמידים", מספר רמי, בנה של נצחיה ז"ל.

למרות שנפטרה בדמי ימיה בגיל צעיר היא הספיקה להטביע חותמה בקרב תלמידיה הרבים שהבולט בהם הם ראש עיריית אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, אותו לימדה כשלמד בבית הספר רמב"ם. לאחרונה במפגש תלמידים במקיף ב' ניגשו רבים מהבוגרים והפליאו שבחים על המורה נצחיה. עתה החליטו בני המשפחה והמכרים להנציח את נצחיה בספר שהם כותבים עליה ומבקשים מכל מי שמעוניין לספר עליה הוא מוזמן לעשות זאת.

IMG 1644444444417

נצחיה הגיעה לאשדוד כמורה צעירה. את ניסיונה כמורה רכשה קודם לכן במהלך שירותה הצבאי עת שירתה בחיל החינוך בתפקיד של "מורה חיילת" עבור ילדי העולים במושב אחיסמך שליד לוד. היא הגיעה עם בעלה, יעקב דיין, אישיות מוכרת הזכור כמנהל סניף בנק לאומי במשך שנים רבות. באשדוד הם הקימו את ביתם. נולדו להם 4 ילדים: ישראל, רמי, רחלי ורבקה. אבל לנצחיה היו הרבה "ילדים", אלה תלמידיה אותם אהבה וטיפחה כאילו היו ילדיה שלה.

בשנותיה הראשונות של העיר אשדוד, החלה נצחיה ללמד בבית הספר ממ"ד רמב"ם בשנת 1962 ברובע ב' תחת ניהולו של ישעיהו זלמנוביץ'. בין חבריה להוראה נמנו המורים זוהרה בן כנען, שרה ברביירו, דינה סדון אסנת לוי ועוד. תוך זמן קצר הפכה המורה נצחיה לשם נרדף של מורה בחסד עליון. זאת בשל דרך הוראה ייחודית לנצחיה, שמשקיעה את הלב ואת הנשמה, תוך אהבת כל תלמיד ותלמיד בנפרד והענקת אהבה ותשומת לב לכל תלמיד באופן אישי.

חנוך לנער על פי דרכו

נצחיה הייתה מסוג המורים של פעם. כאלה ששילבו הוראה וקירבה לתלמיד. היא נהגה לבקר בבית כל תלמיד ותלמיד, להתוודע להוריו, ולהכיר מקרוב את מצוקותיו מתוך אמונה עמוקה כי עצם ההיכרות עם בעיותיו ומצוקותיו של התלמיד יש בה כדי להביא ליתר הבנה לנפשו, תוך מתן כלים פדגוגיים מתאימים להתמודדות עם קשייו הלימודיים או החברתיים. תלמידים שכונו "מופרעים" על ידי אחרים, מרגע ש"נכנסו תחת כנפיה" הפכו להיות ילדים שונים וטובים יותר. לא אחת ציטטה המורה נצחיה בפני מכריה את דברי יאנוש קורצ'ק כי "אין תלמיד רע- יש תלמיד שרע לו". עוד אמרה פעם: "איך אפשר לכעוס על תלמיד שלא הכין שעורי בית אחרי שרואים אילו קשיים עצומים יש בביתו?". "אמא הייתה נמנעת מלשלוח "מכתב להורים" של תלמיד שעשה בעיות, מתוך ידיעה. מה מכתב שכזה עשוי לעולל לתלמיד מצד הוריו" מספרים ישראל ורמי ילדיה של נצחיה. "היא נהגה בתלמידיה בדרכי נועם, אם הכיתה הייתה נסערת והיה צורך להשקיט מנהג היה לה להשמיע צליל שקט בשליש, כלי הנגינה הזעיר, וצליליו באורח פלא היו משקיטים את הכיתה".

כעבור מספר שנים היא עברה ללמד בבית הספר יהלום, תחת ניהולו של יוסי בר נוי וגם שם זכתה להערכה רבה בקרב המורים והתלמידים כאחד. כשהייתה נתקלת בתלמיד הזקוק לתמיכה סיעודית או לימודית, התלמיד היה מוזמן לביתה ומקבל את ההשלמות הלימודיות והרגשיות להם הוא היה זקוק וזאת בנוסף לארוחה חמה. גם שעות הערב היו מוקדשות למען התלמידים עת הייתה עסוקה בביתה בהכנה של השיעורים אותם יש להעביר ביום שלמחרת, תוך הכנת דפי "סטנסיל" שיהיו ראויים להדפסה עבור התלמידים מוקדם בבוקר. בנוסף טרחה והשקיעה רבות בהכנת "פלקטים" מנייר בריסטול שיקשטו את הכיתה.

המחזות של סוף השנה

כמי שאהבה מחזות הייתה נצחיה מוכרת בזכות המחזות שהעלתה עם בוגרי בית הספר מידי שנה בשנה. מדי שנה לקחה על עצמה את הפרויקט המורכב של העלאת מחזה תיאטרון שהוצג על ידי ילדי בוגרי בית הספר היסודי, תלמידי כיתה ח', כפי שהיה נהוג באותם השנים. בדרך זו יצרה נצחיה קשר חינוכי אישי קרוב לא רק עם תלמדי כיתתה אלא אף עם תלמידים נוספים מכיתות אחרות בבית הספר. הפרויקט כלל בחירת ההצגה המתאימה שיש בה תוכן מוסרי או לימודי. ההצגה הייתה מועלית על הבמה כ"גולת הכותרת" של מסיבת הסיום של הבוגרים.

לצורך הכנת ההצגות היה מוטל על המורה נצחיה לשנן לתלמידים את הטקסטים של המחזה, לביים את ההצגה יחד איתם, לדאוג להכנת תפאורה המתאימה ועריכת חזרות אין סופיות עם הילדים. לעיתים עלו הצגות נוספות גם באמצע השנה כמו לקראת החגים או אירועים מיוחדים. להצגות היו מגיעים כל ילדי בית הספר יחד עם ההורים וכל צוות ההוראה. ההצגות שהיו לשם דבר והתאפיינו בתכנים חינוכיים וברמה מרגשת של הביצוע על ידי התלמידים שהגיעו למימוש היכולות האישיות שלהם.

כלל נקוט היה בידי המורה נצחיה ולפיו יש לתת לכל ילד תפקיד בהצגה, ולו התפקיד הקטן ביותר, כדי שלא לפגוע בכבודו העצמי של הילד וכדי לתת לו את האפשרות להתגאות בהישגו בעצם העובדה שהשתתף גם הוא בהצגה.
עם השנים למדה המורה נצחיה גם לנגן על אקורדיון וזאת במטרה לאפשר לה ללוות באופן אישי מסיבות שונות לחגים שנערכו במהלך השנה.

IMG 2261

המשיכה ללמד גם לאחר שחלתה בסרטן

בני המשפחה החליטו להוציא ספר לזכרה למען הנכדים שאותם לא זכתה לחבק. כל מי שמכיר או יש לו סיפור או תמונה של נצחיה מוזמן ליצור קשר עם המשפחה

במקביל לתלמידיה היא גידלה באהבה רבה את ילדיה. גם לאחר שחלתה בסרטן היא המשיכה בדרכה, למרות מחלתה והטיפולים אותה קיבלה המשיכה המורה נצחיה ללמד בכיתה יחידנית בבית הספר "חזון יעקב" בו המשיכה ללמד במסירות רבה עד לזמן קצר בסמוך לפטירתה. היא נלחמה בסרטן אבל בחודש כסלו שנת 1984 כבה האור בעיניה. "היינו עדיין צעירים כשאמא נפטרה. אמא לא זכתה להיות בבת מצווה של אחותי הקטנה רבקה". כ- 15 שנה לאחר מותה נולדו נכדיה. 13 נכדים שמעולם לא זכתה לחבק ושלא מכירים את סבתא נצחיה. רמי מציין כי גם למען הנכדים שלא זכו להכיר את סבתא וגם לזכרה הם החליטו להוציא ספר שיספר על אישיותה והיותה מורה לחיים, כפי שמעידים תלמידיה. המשפחה מבקשת מכל מי שיש לו סיפור על המורה נצחיה או תמונה שישלח אותה כדי שאפשר יהיה לשבץ בספר. ניתן לשלוח למייל [email protected] או בטלפון 052-3419888

הוסף תגובה

תגובות לא ראויות תוך שימוש בביטויים העולים כדי לשון הרע יימחקו מהאתר.